לגשש באפלה

פרק 15

מאל הבוהה בנקודה מסויימת מעבר לחלון רכבה שניקולס מסיע, לא יכולה שלא לעצור ולחשוב על החלום שחלמה בלילה. מתאו? איך הוא קשור לסיוטים שהיא חיה? מה פתאום הוא שכוב סמוך לאיידן שלה? אקדח? מה זה אמור להביע? כך במשך נסיעה שלמה עד שהרכב החנה בחניית ביתה בליווי קולו של ניקולס, שקעה במחשבות על החלום ללא מוצא. "מאל" ניעורים קלים הורגשו על כתפה השמאלית. "אה? סליחה, מה אמרת?" התפקסה ופנתה אל עבר הגבר הנאה שניער אותה "אמרתי שהגענו, הכל בסדר?" הרצינות נשמע ברורה בקולו הנעים "כן, כן, חלמתי לרגע" גיחכה, אך נראה שאת ניקולס זה לא קנה במיוחד לפי מבטיו הבוחנים. בחוץ הכוכבים כבר כיסו את השמיים השחורים כמו שמיכה, קולות הרוח הנושבת גרמו לאווירה להרגיש יותר מעיקה. "שנצא?" שאלה, גורמת לו לפסוק ממבטיו הבוחנים ויוצאת מהרכב בלי לחכות לתשובה, היישר אל תוך הבית.

"קפה?" שאלה את ניקולס בזמן שישב באי שבמצע המטבח "יש לך משהו קצת יותר חזק?" חיוך זדוני נמרח על שפתיו "מצטערת לינדו"
"כן, קפה נשמע טוב" נאנח, שומט את ידיו על האי. גורם למאל להניד את ראשה לצדדים בליווי חיוך קטנטן. "אני מיד חוזר, אני עולה להחליף לבגד נח יותר." הודיע, מביט בבגדיו באנחת עייפות ועולה מעלה לחדרו.
בזמן שהיא מכינה להם את הקפה, נאנחת ועוצמת את עינייה בחוזקה כאשר זיכרון תוקף אותה באמצע שום מקום..

"אמא סליחה אני לא התכוונתי!" דמעות מעינייה של מאל הקטנה זלגו להן על לחייה המתוקות. "הכל בסדר מתוקה, לכי תביאי לי חוט ומחט ונסדר זאת במהרה." חייכה אליה ותפסה בשתי ידייה את הדובי של איידן, שנקרע בלי כוונה כשרצתה לקלח אותו. שיהיה לאחיה דובי נקי ויפה. "איידן ישנא אותי עכשיו!" הדמעות זלגו להן מחדש ובעוצמה חזקה משהייתה כשעלתה בדעתה שאחיה עלול לשנוא אותה על כך. "איידן לא ישנא אותך, קרידה, הוא אוהב אותך יותר מידי בשביל זה." הניחה את הדובי על שיש המטבח הקטן, מרימה את גופה הזעיר של מאל אל בין ידייה,
"איך את יודעת?" שאלה את אימה בזמן, שניגבה דמעות בעזרת שרוול חולצתה הורודה.
"כי אתם אחים, תאומים, שום דבר בעולם לא יגרום לו לשנוא אותך גם אם תרצי בכך הכי הרבה בעולם ילדה יפה שלי." ליטפה את שיערה הארוך בתנועות הברשה מרגיעות, "אני בחיים לא ארצה שאיידן ישנא אותי! אף פעם!" מיהרה לומר, גורמת לאימה לפלוט צחקוק קטן, מניחה אותה חזרה לריצפה. "אני בטוחה, עכשיו רוצי ותביאי לי חוט ומחט לפני שיתעורר."

רעש המים הרותחים שביעבעו ללא סוף, הוציאו אותה מהטראנס אליו נכנסה.
מיהרה למזוג אותם אל תוך הכוסות שהכינה מראש ולבחוש בכפית, מניחה אותם על אי המטבח ועולה לכיוון חדרו של ניקולס, כדי לקרוא לו לשתות את הקפה.
"אין שום תזוזה לבנתיים, המפקד." רגע לפני שנקשה על דלת חדרו שמעה את קולו, ככל הנראה לאדם שמצידו השני של השיחה. הרי אין איתו אף אחד בתוך החדר.
היא הצמידה את אוזנה אל עבר הדלת כדי לשמוע יותר טוב, "לא המפקד, אין גם שום זכר מהם למה שקרה עם הביניין."
"אמשיך לעדכן המפקד, שיהיה ערב טוב המפקד." ובכך סיים ניקולס את השיחה, ניגש לפתוח את דלת חדרו בכדי לרדת מטה. פוגש במאל השותה את הקפה שלה.
"לקח לך זמן" ציינה, הרגישה איך העצבים עולים לה כאשר שיקר ואמר לה שרצה גם להתקלח. "תודה על הקפה" הודה לה כשהתיישב מולה ולגם מספלו, "עם מי דיברת למעלה?" הפילה את הפצצה שגרמה לו להיחנק מהקפה בליווי שיעול קטן. "א-אה? עם אמא שלי." שקר! היא שמעה את השיחה, אין לו משפחה בכלל! מה האדם הזה זומם בידיוק?
"האה" החליקה את זה, גורמת לו לחשוב שהאמינה בדבריו. לפחות עד שתבין מה קורה פה. "ניקולס" אמרה כבדרך אגב, "אתה שלחת לי הודעה ובה נקודת ציון כלשהי לפלאפון? המספר לא מזוהה אצלי." שאלה וסיימה את הלגימה האחרונה בקפה שלה. "לא, את רוצה שאבדוק את זה?"
"לא לא. הכל בסדר, חשבתי שזה אתה." חייכה לו חיוך מרגיע, למרות שבכלל לא חשה ברוגע.