לגשש באפלה

פרק 4

*עבר*

"מי את?" שאל, בתגובה מאל השתנקה ונעצה את מבטה בו
"מי אני?" אמרה בגיחוך חסר כל הומור, חושבת גם לעצמה מי היא באמת.
ג'רארד הסתכל בעינייה, רואה שהיא מתלבטת איך להגיב לשאלה הפשוטה ששאל אותה כמובן מאליו.

"את רוצה משכך כאבים?" שאל מנסה, להעביר את הנושא המביך בזריזות.
"לא" סיננה כשעינייה עדיין נעוצות בו באימה.
"את רעבה?" הסתקרן בזמן שהניחה את ידה על ביטנה. "לא" והשפילה את מבטה אל כפות ידייה, משחקת בהן מהמצב המביך שקלט שהיא מורעבת.
"כן,את כן. אין סיבה שתשקרי לי עלמה צעירה" אמר במעיין אזהרה אך קולו רך ושלוו.

"אני רוצה ללכת" אמרה בזמן שהתרוממה אט אט מהמיטה הכל כך נוחה הזאת, נועלת את נעליה, לוקחת את הפלאפון לכיסה ומנסה לאתר את אותו בקבוק וויסקי שנשאר בו מעט רעל אהוב.
"לאן את חושבת שאת הולכת?" ג'רארד קפץ ממקומו, הוא לא היה מוכן לכך שהתכוונה לזה.
"הביתה." ענתה בתמימות שלמה וכנה, ממשיכה לחפש אחר אותו בקבוק.
"יש לך אחד?" מלמל תחת שפתו בנשימה אחת מלגלגת. "סליחה?!" מאל קפצה "למה שתחשוב ככה בכלל?! אין לך בושה?!" אמרה בטון כעוס ועצבני, חשבה שיכולה להרוג אותו בזה הרגע.

"בחורה צעירה מסתובבת בשתיים וחצי לפנות בוקר על רייף עם בקבוק וויסקי ריק בידה מתנדנדת מצד לצד כשכפתוריי מכנסיה פתוחים, החולצה מונחת על גופה ברישול, כן כך אחשוב." ענה לה בזריזות וכעס מכסה את פניו בשנייה.
"זה לא עיניינך בכלל." פלטה לכיוונו במבט נגעל, מתקדמת לכיוון היציאה לאחר שקלטה אותה. "איפה ההורים שלך ילדה? הם יודעים שהבת שלהם מתנהגת כמו פרוצה שיכורה בשתיים לפנות בוקר על רייף מסכן?!" אמר בזעם טהור, היא ממש עצבנה אותו.

"שלא תעז לדבר על ההורים שלי!" צעקה עליו והסתובבה עם כל גופה בזריזות לכיוונו, מוצאת אותם עומדים אחד מול השנייה במרחק נשימה. זועמת גם היא.
ג'רארד נרתע כאשר מבטה חדר לתוך עיניו, המבט הזה שלה, המבט הכבוי הזה, יכל להישבע שראה לשנייה ניצוץ של כאב עובר בו, מהיר כזה שאם היה ממצמץ היה מפספס אותו כאילו לא היה.
הגבר הענק והשרירי התרכך מעט עד לאותו הרגע שעיניו נתקלו בזרועותיה של מאל המונפות באוויר בסימן אזהרה, תופס ביד אחת בחוזקה ומושך אליו, "מה זה אמור להביע?!" זעמו הטהור התחדש והופך זועם יותר, פוגש במספר סימני הזרקה סגולים ומגעילים במרחק אפסי אחד מהשני על זרועה.

"שחרר! אתה לא אבא שלי!" פלטה בעצבים מושכת את ידה לחיכה.
"נרקומנית מטומטמת זה מה שאת!" סינן בשיניים חשוקות. "בחיים לא תיעבתי דבר בסדר גודל כזה כמו נרקומנים ומכורים!" אמר כל מילה בהדגשה של גועל.
"אף אחד לא ביקש ממך לאהוב את מה שאני, אתה יכול להתרחק מהדלת אני בידיוק התכוונתי ללכת." אמרה, גם היא מדגישה כל מילה בכעס.
"הוו, לא חמודה שלי את לא הולכת לשום מקום." אמר בצחוק חסר הומור לגמרי, תופס בידה וזורק אותה לכיוון השני של החדר, נופלת על ישבנה בחבטה חזקה, "חשבתי שאתה מתעב אנשים כמוני, נרקומנים ומכורים" אמרה בציניות מעורבבת בלעג.