לגשש באפלה

פרק 5

*הווה*

"ואת בטוחה שאת יכולה לעשות את כל התוכנית הזאת לבד?" ג'רארד שאל את מאל לאחר ששיתפה אותו בתוכניתה להריסת הביניין. "כן" ענתה בהחלטיות, מקבלת פנים לא רגועות מצידו של ג'רארד. "מה?" שאלה בעצבים "אני לא רגוע, אני לא רוצה שתעשי זאת לבד, תני לי לשלוח איתך את גאן." אמר ומאל פערה מעט את עינייה למשמע שמו של גאן. "לא ג'רארד.."

"אל תגידי לי לא, זה לא ניתן לשיכול דעתך." תקף לפני שסיימה את דבריה, "אז למה את גאן? תן לי מישהו אחר." נלחצה מהמחשבה שתצטרך להיות יחד איתו במשימה.
"א- כי שנינו יודעים שהוא בין האנשים הכי טובים שלנו, ב- חשבתי שתשמחי. קרה משהו? אני יודע שאתם קרובים.." לבסוף שאל ג'רארד בבלבול וקיבל מבט חושש ממאל, "לא. כן, פשוט אני לא רוצה שהוא יסתכן." שיקרה אך באמת חששה לחייו.

"מאל, גאן לא טיפש. וחוץ מזה תמיד יהיה קיים סיכון בכל דבר, זאת העבודה, תמיד צריך לקחת את הריזיקה שאתה עלול לא לחזור הביתה." גורם למאל להצטמרר מעט מבחירת מילותיו 'הביתה', דבר שכבר מגיל שבע עשרה אין לה. לא חזרה אליו וכנראה שגם אף פעם לא תחזור.
הרי זה לא שהמתים ממהרים לקום.
"אין לי טעם להתווכח איתך כל כך נכון?" שאלה ברטוריות ונאנחה. "שמח שהבנו זה את זו" חייך ג'רארד ומיהר לקום לעברה, לחבק אותה לפני שתצא ממשרדו.

"אני מבין שסיימת את עבודתך להיום, עדכני את גאן על התוכנית ולכי לביתך. נתראה כבר מחר" אמר ונשק לראשה. "כן" נאנחה בחצי חיוך ויצאה ממשרדו לכיוון המטבח, מקווה שגאן עדיין שם.
כאשר התקרבה מספיק, מאל אל המטבח ראתה שצדקה. הוא עדיין היה שם. רק שלא לקחה בחשבון שגם אותו גבר עוצר הנשימה עלול להיות יחד איתו.
היא לקחה נשימה, נכנסת כול כולה אל פנים המטבח המפואר, ניגשת אל האי שישבו בו שני הגברים.

"גאן" כחכחה בגרונה ובתגובה קיבלה מבט מעט המום ומבולבל מצידו של גאן כאשר סיבב את ראשו, שם לב שהיא עומדת כמה צעדים ספורים ממנו.
"אנחנו צריכים לדבר" לחשה, הסתכלה עליו ומעבירה את מבטה אל עבר הגבר שיושב לחיכו ומחזירה את מבטה לעיניו המהפנטות של גאן, שהבין שהיא לא רוצה לדבר על כך ליד הבחור שלצידו, החליט להציגו בפניה.

"מאל, זה אחי הקטן, מתאו." היא הסתכלה על אותו גבר עוצר נשימה שהתגלה כמתאו, אחיו הקטן של גאן. מבטם של השניים מצטלבים, הצבע הכהה עם הצבע הלא ברור של מאל. זה הרגיש כאילו העולם עצר מלכת ואלו רק שניהם שם, מהופנטים. "מתאו" אמר אותו גבר יפייפה, שובר את השתיקה. מושיט את ידו לעברה בכוונה לאחוז בידה ולנשוק לה. "מאל" ענתה, מושיטה לו את ידה גם היא, נותנת לו לנשוק לה "תענוג להכיר אותך, העלמה המשוגעת."
חייך חיוך כובש והוסיף, "משוגעת אבל יפייפיה אמיתית" חיוך נבוך עלה על שפתייה, חיוך נבוך? מאל? משהו כאן לא מסתדר.
"תודה" מתעלמת מכך שקרא לה משוגעת כבר פעמיים. הם קיבלו מבט תוהה וטיפה כעוס מצידו של גאן, "מאל, היה בפיך דבר מה אליי?" שאל, מנסה להפסיק את קרב המבטים שהלך בין מאל ומתאו.