לאחר שעברה חיים לא פשוטים כלל, מאל אדיסון בת ה21 בלבד, מוצאת את עצמה מתמודדת עם מות משפחתה בלב כבד.
משתקמת מסמים ואלכוהול בידי האדם הכי מסוכן שקיים במזרח, בידי ראש המאפיה הכי גדולה ומסוכנת שידע העולם.
לאחר שהתאוששה ממכות החיים, מאל חיה את חייה לצד א...
היא יצאה מהחדר בריצה, הישר לכיוון המשרד שג'רארד סידר לה. אוספת בזריזות את חפציה וממשיכה לרוץ אל עבר רכבה. הנסיעה לבית עברה בזריזות, טוב כמובן היא נסעה בכבישים כמו אחוזת שד. טרקה את דלת הרכב והזדרזה להיכנס אל ביתה, אפילו לא טורחת לנעול את דלת הכניסה. מאל שעדיין רותחת מעצבים, ממהרת ללבוש את הדבר הראשון שמצאה בארון. מכפתרת את הג'ינס השחור עם קרעים בברכיים שעמד לרשותה עם חולצה שחורה צבאית וגקט תואם, נועלת את נעלי ספורט גבוהות שחורות בכדי שהיה לה נח להתנודד ממקום למקום.
اوووه! هذه الصورة لا تتبع إرشادات المحتوى الخاصة بنا. لمتابعة النشر، يرجى إزالتها أو تحميل صورة أخرى.
היא לא יכלה להסביר אפילו לעצמה למה כעסה כל כך ונפגעה ממילותיו של גאן, חשבה לעצמה שאולי זה בגלל ששוב מאשימים אותה על כל דבר שקורה.
"הכל בגללך! אם היית חוזרת הביתה אחרי המשמרת שלך ולא נותנת לגאווה שלך להוביל איידן לא היה מתאמץ להגיע אלייך ולקחת לך אוכל!" אמה צועקת ובוכה לעבר מאל שישבה בפינת בית העלמין בראש מורכן אל בין ידייה "בגללך הוא קיבל התקף ואף אחד לא היה שם בשביל להשים לב ולעזור לו!" הוסיפה ובכתה את נשמתה בזעקה לשמיים, מאל רק המשיכה לשתוק ולקבור את ראשה עוד יותר עמוק בין ידייה.
"כי את ילדה קטנה ופחדנית שחושבת רק על עצמה" המשיכה ופנתה לקברו של איידן "אחותך הגדולה הרגה אותך בני היפה, אחותך."
בזמן שעוד זיכרון תקף, מאל כבר הספיקה לצאת מביתה ולנסוע אל עבר חנות 24/7 של חומרי ביניין. אחרי נסיעה שלפי הערכתה הרגישה כמו רבע שעה, עצרה את מכוניתה אל מול אותה חנות לחומרי ביניין שלשמה הגיעה הנה. היא נכנסה פנימה ומבטים זדוניים מהמוכר הובילו אותה עד שנעלמה משדה ראיתו אל בין המדפים ששוכנים שם. במהירות שיא מעמיסה אל תוך הסלסלה שבידה, קטר וקופסת גפרורים. צועדת אל עבר המוכר שנעץ בה מבטים זוממים מהרגע שנכנסה אל החנות.
"מה יפה כמוך עושה במקום כזה בשעה מאוחר כל כך כמו זאת?" שאל המוכר בעל העגיל בגבה בזמן שהניחה את הסלסלה למולו "לא משהו שהייתה רוצה לדעת" הגיבה, מאיצה בו לסיים להעביר את הדברים "כמה?" שאלה, מאופקת מאוד "עשרים ושבע מתוקה" היא הוציאה מכיסה שטר של חמישים והניחה על הדלפק "שמור את העודף, מותק." ירתה בזלזול ולקחה את דבריה אל עבר הרכב. נכנסת לתוכו ומניחה את הדברים במושב לידה, פותחת בנסיעה אל עבר התחנה הבאה שלה. בזמן שנוהגת כמו מטורפת על הכבישים רצתה לבדוק את השעה המדוייקת אך נזכרה שהשאירה את הפלאפון שלה בביתה מחוסר התייחסות אליו ונאנחה. ממשיכה לנסוע אל עבר יעדה.
מאל נעצרת בתחנת דלק במרחק של כחמש דקות מהבניין, ממלאת ג'ריקן דלק גדול. לאחר שסיימה, הוציאה עוד שטר של מאה וזרקה אל עבר עובד התחנה שעמד שם. ממהרת להכניס את הדלק לתוך המושב שלידה ולפתוח שוב בנסיעה מהירה לביניין. אחרי נסיעה של שלוש דקות החנתה את רכבה הלבן מחוץ למבנה הגדול שהכיל כעשרה קומות ענקיות ומפוארות של משרדים 'וחדרים אחרים..' היא לוקחת אל בין ידייה את הדברים שקנתה בדרך קודם לכן, ונכנסת אל הביניין. מקישה את קוד הכניסה ומשאירה פתוח, שתהיה לה דרך מילוט מהירה יותר. הרי לא רצתה לסכן את חייה יותר ולקפוץ מהביניין לים ששכן מאחוריו.
היא לחצה במעלית על קומה ראשונה, מתקדמת אל לעבר סוף המסדרון של הקומה, לחדרי הגזים. היא פרצה את הדלת הכבדה ששמרה על בלוני הגז והחלה לחתוך עם הקטר שקנתה את צינורות בלוני הגז, הריח של הגז מילא את החלל בזריזות. היא ממהרת לעלות אל הקומות האחרות ולדאוג שכולן יהיו מכוסות בדלק. וכאשר הגיעה לקומה העשירית והאחרונה, שפכה על כל מקום ולו הקטן ביותר את שאריות הדלק שנשאר. שהגיעה ועמדה במרכז הקומה מאל מדליקה גפרור אחד וקטן מתוך החבילה, זורקת אותו לרצפה.
היא דוהרת בין הקומות, צופה באש הולכת ומתפשטת, מחריבה והורסת הכל. כמעט כמו שהיא החריבה את עצמה. התוכנית הייתה לפתוח את בלוני הגז שבקומה הראשונה ולהציט את הקומה האחרונה עד שהאש תגיעה לקומה הראשונה ותתחבר עם הגז, תגרום לפיצוץ ענק שיחריב את הביניין מא' עד ת'. בעוד שהאש תספיק להגיע לקומה הראשונה מאל כבר תהיה רחוקה מכל זה. אך לפתע, משום מקום, כאשר הגיעה כבר לקומה הרביעית, זכרון שהדחיקה כל כך הרבה זמן ולא נתנה לעצמה להיזכר באותו היום יותר בחיים, הופיע. גורם לה לקפוא במקומה, לנשימה להפוך כבדה ולדפיקות ליבה להאיץ כסוס הדוהר בשחקים. אותו זיכרון נורא ששינה הכל, לתמיד.
אני יודעת שהפרק היה ממש קצר!! וסליחה על זה! פשוט, ככה הוא היה צריך להיות..קצר ולעיניין..
אשמח לדעות לטוב ולרע תמיד יש מה לשפר!!! אוהבת אותכן ותודה רבה על ההצבעות :)
