לגשש באפלה

פרק 18

"אני-" אך עדיין היה מטושטש מכל מה שהתגלה קודם לכן. "אני-" היה קשה להוציא מבין שפתיו את מה שרצה כאשר הביט היישר אל תוך עיניה הקרות והשבורות, יפה. לא כל אחד מצליח לעשות זאת בלי לנוס על נפשו, אך הוא פשוט צלל אל תוך הלא נודע שבעיניה. "אתה.." ניסתה לזרז אותו להגיע למה שניסה לומר לה. מתאו נשם נשימה עמוקה, החזה שלו כאב מסיפורה ומפעימות ליבו המואצות. הוא הזדקף כשידה עדיין כבולה בשלו והשאיר אותה מחכה. היא החלה לדאוג כאשר הוא המשיך לשמור על שתיקתו, היא הסתכלה אל תוך עיניו הכהות שלא הצליחו להסביר לה מה כוונתו מהרגע שניכנסה לארוחה ועד עכשיו. היא חששה שאולי הוא סתם משחק בה, כדי שתתעכב עוד קצת עליו לפני שכל אחד יילך לדרכו ויחזור למציאות שהם חיים בה. היא התכוונה לשאול אותו בפעם השנייה, אך נעצרה על ידי שפתיו הרכות שנגעו בשלה.
היא בכנות לא חשבה שלשם הפגישה הזאת תזרום. האינסטינקט הראשון שלה היה להדוף אותו ממנה, אבל היא לא רצתה. הרצון האמיתי שהיה לה באותו הרגע לא היה לחזור הביתה, אלא שהרגע הזה יימשך לכמה זמן שרק תרצה. שניהם עמדו שם, ברחוב החשוך, שהעולם שלהם קורס מתחתם, וכאילו קפואים בנשיקה של עצמם. אחרי דקות ארוכות שלא התנתקו אחד מהשנייה אפילו לא לרגע אחד קטן, כיחכוך גרונו העמוק של ניקולס גרם להתנתקותם ולהכניס אוויר לריאות.
כשבמציאות, אף אחד מהם לא היה מוכן להתנתק ממגע שפתיו של השני גם אם חוסר האוויר היה גורם להם לעילפון. מתאו אהב לנשום אותה כמו שהיא אהבה לנשום אותו, אף אחד מהם לא צרך אוויר כשבעצם הם הסתפקו מלנשום את התשוקה הנפלאה שבינהם. זה- זה היה" התחילה לומר כשמצחה צמוד לשלו, מתנשפת, וידו סוגרת על זרועה "מדהים" השלים אותה. ראשו מתחיל לכאוב כאשר הבין מה הוא עשה בזה העת. "אני, אני צריכה ללכת." עצמה את עיניה כשמצחה עדיין למצחו, ב..כאב? היא לא רצתה ללכת, היא רצתה להישאר כאן, בדיוק ככה, כשמצחה על מצחו והוא תופס בה. מתנשפים מהרגע ששייך רק להם שאמר כל כך הרבה וביחד עם זה הרגיש שלא הכל נאמר ואולי זה בדיוק מה שגרם לה להירתע כל כך, ההרגשה הזאת שהיא באמת רוצה להישאר במצב הזה עם הגבר המסויים הזה. "אולי כדאי באמת.." קולו עמוק וצרוד מהול בהרגשה המעצבנת הזאת שהוא חייב לתת לה ללכת עכשיו ולא לנסות שוב להטביע את שפתיה בשלו. והפעם ללא שום כיחכוך שיתן להם תירוץ לעצור מהחסד שעשו.

מתאו הרפה מעט ובחוסר רצון מוחלט מזרועה שלה, נותן לעצמו לראות אותה הולכת לרכבה בצעדים כבדים כשהוא נשאר במקומו, בקושי יכול לזוז מכל מה שקרה בדקות האחרונות. הוא נישק אותה. וזה אומר שהוא בגד באלכס. ומשום מה, הוא עדיין לא מתחרט שנישק אותה, ואם הייתה לו ההזדמנות סביר להניח ששפתיה עכשיו היו על שלו ולשונו חוקרת בה כל פינה ופינה בדיוק כמו קודם.
ובעצם..למה שייתן לגורל להחליט בשבילו? אם רצונו הוא לנשקה שוב ולא לתת לה ללכת, זה מה שיעשה. וזין על ההשלכות. מתאו התקדם אליה במהרה, כמעט וריצה, לפני שתספיק להיכנס לרכבה ולהעלם מהחלטותיו.
"מאל!" צעק בטון נמוך, גורם לה להיעצר באחת ובאותה השנייה הטיח את גווה על רכבה, גורם לה להבין שגם היא בעצם משתוקקת להישאר. שפתיו הונחתו הישר על שפתיה הבשרניות וההמומות בחום ואגרסיביות, ידיה עלו אל צידי פניו, מלטפות את עצמות לחיו וידיו עלו אל מותניה. משם יד אחת על שיערה, מושך והורס את התסרוקת המתוחה שלה רק בכדי להעצים את הנשיקה ולקרב אותה אליו כמה שיותר. יד אחרת תפסה בעדינות את פניה ועשתה את אותו הדבר.
לשונו חוקרת כל פינה ופינה שקיימת ולא קיימת בפיה, לא מפספס אף פרט. מתמכרת לטעמה המתוק ולחום שפתיה על שלו שהרגישו שזה המקום שלהן, שם הן צריכות להיות. הוא נשך את שפתה עד זיק דם ואט אט האט את הנשיקה, כך שהיא אינטימית יותר.
התשוקה עדיין בוערת, לא נראה שאי פעם תצליח להכבות. ידיו מטיילות על גופה המעוצב ורק מצמידות אותה אליו יות ויותר בכל פעם. מרגישה את שפתיו הנוגעות בשלה ברכות ועדינות, נזהר שלא לפגוע בה יותר ממה שרצה לעשות כל כך. למרות שכבר מחט לא תצליח לעבור בינהם, הם מצמידים את עצמם אחד לשניה עוד, ועוד ועוד...