לגשש באפלה

פרק 19

"תיגש לפתוח את הדלת, אני אתלבש בנתיים." ציוותה מאל לניקולס בקרירות הרגילה שלה, הוא נענה לדרישתה וניגש לדלת הכניסה.
בזמן הזה ניגשה אל ארונה והוציאה ביגדי ספורט בצבעי אפור לבן- חושבת לצאת לריצה קטנה סביב האגם. היא מכניסה את הפלאפון לכיסה אך באותה נשימה מקבלת הודעה, שוב, מהמספר הלא מוכר.

הפעם מומלץ לך להופיע ולא להעליב אותי שוב.

היא מקמטת את פניה באי- הבנה לכתוב מולה ומחליטה להתעלם ולהעביר זאת הלאה, יורדת מטה לכיוון ניקולס לראות מי זה שהיה בדלת.
"הייל, מי זה היה?" שאלה וירדה את המדרגה האחרונה בקפיצה קטנה "שליח. פרחים." צומת ליבו הייתה בפתק שהיה בתוך זר הפרחים ומאל שמה לב לכך. "מה אתה קורא?" שאלה והתקרבה אליו עד שנעמדה לצידו "זה בשבילך, זה היה בתוך הזר" אמר והושיט לה את הפתק "אז למה את קורא את זה לעזאזל?" מלמלה ובחנה את הכתוב "איפה זה?" שאלה אותו כאשר הכתובת לא הייתה מוכרת לה "דרום העיר" ענה לה ניקולס, היא החלה לחבר כמה דברים בראשה והצמידה את ההודעה שקיבלה כמה דקות לפני כן אל הפתק, "תתלבש. שתי דקות ויצאנו." הורתה לו, ניקולס לא מבין אך בכל זאת ממלא את פקודתה במהירות ומתייצב לאחר דקה ושלושים שניות במכונית.
"סע לשם." מורה לו, מבינה שריצה לא תהיה היום...

אחרי נסיעה של חצי שעה שעברו את התנועה של העיר ואז את הצד היותר נטוש והשומם שלה, הגיעו אל יעדם. עוצרים מול דלת ברזל שפתוחה לרווחה כאילו וחיכתה רק להם. עם כל ההתלבטויות, נכנסו אל תוך המבנה. המראה שראתה גרם לליבה לפסוק מכל פעילות ולנשימתה להתקצר, מה לכל השדים והרוחות... ידייה החלו לרעוד במהרה ובחוזקה למראה סטודיו ענק במימדיו, הרוס ונטוש כש-כל ריצפתו מכוסה בתמונות של נפשה, תמונות של כל פחדיה ואהבותיה יחדיו, בתמונות של התאום שלה, איידן.
ברקע נשמע הצליל הכי יפה בעולם, הצליל שהכי אהבה לשמוע, הצליל שעכשיו קורע את אוזניה ונפשה כאחד. בקול גדול ורועש את קולו המתוק של המלאך שלה- קול שלא שמע זמן רב כל כך..
הגיטרה ההרוסה שלו עוד מימים עברו שוכנת בקצה אחד של הסטודיו והשאר מכוסים במראות חותכות. היא מרגישה איך היא משתגעת על כל הראש וגם ניקולס יכול להבחין בכך, ידייה רועדות יותר מליבה ועינייה אחוזות שיגעון פעורות לרווחה.
היא מפחידה. נראתה כאילו הסניפה קילו לבדה והורידה בר שלם. אך הטריפ עדיין רע.
היא מתקדמת אל אמצע חדר הפאניקה וניקולס החושש אינו יודע איך לפעול או מה לומר, אז הוא בוחר בשתיקה. היא מתכופפת מטה, או יותר נכון זורקת את עצמה על ארבע

(תפעילו את השיר)

ומתחילה לאסוף את כל התמונות במהירות שיא כאילו שחייה תלויים בכך, מסתכלת בהם כמטורפת.
"איך?! איך לעזאזל השגתם קלטת שלו שר?!" צרחה כאחוזת שד, מנסה להתגבר מבעד לקולו של אחיה שרק מחליש אותה יותר ויותר.