יו-יו. הצעצוע התמים שמחלקים לילד פעוט כדי שיפסיק לבכות. והילד משחק איתו באכזריות, מותח מכווץ.
תופס חזק, משחרר. בקצב מהיר.
זאת ההרגשה להיות עם שון.
פעם מתרחק ופעם מתקשה לעזוב את חדרי. במשך כל השבוע הוא פקד את חדרי כל ערב לאחר עבודתי כמעט ומנסה לפצות על השבוע בו לא היה. לא שאלתי יותר איך הוא נכנס בעיקר משום שהתשובה נשארת אותה תשובה- לא ידועה. המדיניות בביתנו השתנתה מעט מאחר וג'ון החל לארח את דניאל באופן קבוע במיטתו. גרים בקן אוהבים- רק ששון אף פעם לא נשאר לארוחת בוקר, או לשינה. כך שהקן שייך רק ליונתן ודניאל.
החוקים פשוטים- הוא מגיע, אני מתפשטת ומזדיינים.
אין רגשות, את הרגשות משאירים מאחור.
"אתה טעית בניסוח ההודעה שלך, אני לא רציתי משהו רציני. אני רחוקה מזה כל כך שון"
"אני שמח שהבהרנו את זה יקירה". לאחר הפעם השנייה שהוא הגיע לחדרי פתחתי בפניו את סוגיית העזיבה המסתורית שלו. ובסופו של דבר הגענו להבנה. כל עוד אנחנו נשארים כך אף אחד לא נפגע. הכל מושלם- רק למראית העין.
***
"כן שון תמשיך, אני כל כך קרובה".
"חתיכת זונה רטובה, תסתמי את הפה שלך" הוא נוהם מעליי ואילו אני מצייתת כמו ילדה טובה.
אני אוחזת חזק במצעים, מאגרפת אותם בידי ומסתכלת עליו, האורגזמה פוקדת אותי, הוא מוציא את הזין שלו ודוחף אותו לפי.
"תמצצי".
אני משמיעה קולות חנק עמומים, הוא מזיין את הפה שלי בעדינות. אני מנסה להכיל את כולו, אך זה קשה מידי. האשכים שלו מתחככים בסנטרי, נעימים למגע. אני פוקחת את עיניי לרווחה ומסתכלת על האליל שרוכן מעליי ודוחף את הזין שלו לפה שלי. איך הצלחתי ככה? מתי הפכתי להיות הזונת מין של השזוף המסוקס הזה בעל העיניים הכחולות שתמיד מזכירות לי אוקיינוס בסערה. או שאולי הוא הזונת מין שלי, המצב הדדי וכשקיימת הדדיות הדאגות נעלמות.
הנוזל החם ניגר על לשוני, אני בולעת בשקט וממשיכה להסתכל על פרצופיו המעונגים. הוא נושק לשפתיי.
"היית טובה" אזכור התמיכה של לוסיאן משלח בי צמרמורות. מאז הפעם האחרונה שנפגשנו הוא לא מפסיק לצלצל כל יום שיחה אחת- לפחות.
"בלום מדברת"
"מיה אל תנתקי, תני לי להסביר בבקשה" קולו המתחנן מעבר לקו משמח אותי, זה עושה אותי רעה? שאני שמחה בנפילת האחר?
"לוסיאן אל תתקשר יותר בבקשה, אתה מקשה עוד יותר על המצב" איך היוצרות התהפכו, הגלגל אכן מסתובב. מיה הישנה וההרוסה שמתקשרת ללא הפסקה ללוסיאן ונתקלת במענה הקולי- לא הייתה מעלה על דמיונה הפרוע שלוסיאן יתקשר אליה ואילו היא תסנן אותו. כנראה שכך העולם מתנהל- פעם אתה למטה ופעם אתה פאקינג למעלה.
"על מה את חושבת?" שון מקיץ אותי מהרהוריי, "על מרינה" השקר נפלט ואני יכולה לראות על פניו את הבעת חוסר האמון.
"למה את חושבת עליה?"
"אני כל כך כועסת בשבילה אתה מבין? העבירו אותה את כל שבעת מדורי גיהנום. זרקו אותה לכלא, לכלבים. לא נעשה צדק לגמרי, היא צריכה לקבל פיצוי ענקי."
YOU ARE READING
בית המשפט!
Romanceאי פעם אהבת אותי? אי פעם אמרת אני אוהב אותך והתכוונת לזה? לא סתם אוהב אותך כמי שיורק את המשפט כל פעם כדי ליישר את ההדורים, אלא באמת התכוונת- אני. אוהב. אותך.
