"שירלי, אל תעבירי שיחות בשעה הקרובה, בבקשה" לחצתי על האינטרקום שהוצב אצלי במשרד החדש, שדרוג מארץ השדרוגים.
"וקפה בבקשה, אחרת אני לא אשרוד את היום הזה" הוספתי למזכירה שלא טורחת לענות אף פעם, לא התרגלה כנראה שאני מפתיעה אותה באמצע 'עומס העבודה' שנוחת עליה כל יום. בסך הכל קפה ולהעביר שיחות, וטכנית ביקשתי שלא תעביר שיחות אז בעצם מה שנשאר לה זה להתבטל ולסדר ציפורניים. כפי שאני רואה אותה עושה ברגע זה ממש.
"הקפה שיגיע בעשר דקות הקרובות בבקשה".
תודה לאל, כבודה טורחת לעזוב את עיסוקיה החשובים ולענות "כבר מגיע מיה, בלי לחץ. בוקר טוב" היא עונה ומחייכת חיוך מזוייף שאני קולטת מקילומטרים.
אם היא לא הייתה מזיינת את אחד השותפים במשרד מזמן הייתי מעיפה אותה על טיל ומביאה מישהי יעילה יותר.
אבל מה לעשות- שהכוס של שירלי כנראה עשוי מזהב, ואדם מרוצה ממנו כל כך, מהכוס כמובן כי איך הוא יכול להיות מרוצה מבן אדם שעוסק כל היום בפדי-מני, סלסול או יישור, הורדת שיער בלייזר או שעווה?
תעשה לי טובה אדם, ותיגמל מהכוס שלה כדי שאני אגמל מהרדידות וחוסר יעילות.
ואיפה הקפה שלי? לעזאזל עברו יותר מעשרים דקות והיא עדיין לא כאן עם מנת הקפאין היומית שלי. אני מנסה לעבור על התיק המנופח שהונח בשולחן המסודר, אך לשווא- לא מצליחה להתרכז אני חייבת להפסיק עם היין בלילות וחייבת את הקפה. בטח היא עצרה בדרך במשרד של אדם. הדמיון שלי לוקח אותי לשיחה החטופה שהם בטח מנהלים ברגעים אלו ממש.
היא בטח נמרחת על משקוף הדלת ובחיוך של כלבלב היא מאחלת לו "בוקר טוב אדם" הוא בטח דואג להעיף בה מבט מהיר תוך כדי שהוא סורק את המיילים ומאחל לה בוקר טוב בלי שום התייחסות.
והיא עומדת נבוכה ומציעה לו מציצה, כנראה בסגנון של "היי,אני בדרך להכין קפה למיה אתה רוצה שאני אכין לך גם? או שאתה מעדיף שאני אמצוץ לך מציצת בוקר, אל תדאג מיה תמתין זה לא כזה דחוף לה" אני צוחקת עם עצמי כשאני מדמיינת איך היא מציעה לו בגסות 'מציצת-בוקר'. ברור שלא כך זה יתנהל כי אדם הוא חשוב ומכובד. לעזאזל הוא שותף בכיר, היא לא תציע לו דבר כזה במילוליות כזאת.
אבל יש לציין שהיא לוקחת את הזמן עם הקפה. ומיה לא תמתין, למיה דחוף הקפה!
אני מתעצבנת ביני לבין עצמי ועומדת על רגליי, נחושה להביא לי את הקפה המזורגג. אחלה בוקר שירלי, תודה לך.
אני יוצאת מהמשרד הממוזג בדיוק בשעה ששירלי מגיעה עם הכוס קפה, היא מושיטה לי אותה ואני מבחינה ברעד בידה, היא מפוחדת. כדאי לה מאוד לפחד- "חשבתי שהלכת לגדל את הפולי קפה ביערות, תודה רבה לך שירלי". לקחתי את הקפה מידה וחזרתי להתיישב במשרד, לוגמת בהנאה את הקפה המיוחל ומתחילה לעבור על התיק של הלקוח 'השמן' שאדם דאג שאעיין בתיק ללא כל הפרעות ואביע את דעתי בנושא.
זה נהוג כאן לשתף פעולה לקבל עוד חוות דעת או רעיונות איך לפעול- ללכת על התשת התובע או דווקא על פשרה. אני פותחת את התיק ומתחילה לעבור על הטיעונים.
שמו של הלקוח מסומן בשחור וכך גם של התובעת, 'בטח אנשים מתוקשרים', זה אמור להיות מעניין. אני פותחת מסמך במחשב ומתחילה להקליד- הרעיונות נשטפים ממני, אני הצטיינתי בקורס קרימינולוגיה באוניברסיטה. וזה בא לידי ביטוי בתיקים רבים שעוסקים בפשע, לפעמים אני אוהבת להיכנס לראש של הפושעים, הקו מחשבה שלהם שונה וייחודי. וזה מעניין לדמיין את עצמי לכאורה עושה את הפשע המדובר, מכניס אותי לאדרנלין כמו עכשיו. רק שהפעם זה תיק שעוסק בשטויות והאדרנלין נובע יותר מכעס על אדם, שדואג לבזבז לי זמן יקר ערך על תיק ריק מכל טיעון ממשי של התובעת.
"ובעוד התובעת טוענת כי בן זוגה רצח לכאורה את הנרצחת לכאורה עובדת משק הבית, העובדות בשטח מראות אחרת- אין כלי רצח, אין עדים, והכי חשוב- אין גופה! אז בגין מה היא טוענת שהתקיים רצח?!"
אני מנסחת במהירות את הפסקה האחרונה של המייל המיותר הזה, חותמת את המייל בשמי ושולחת לאדם.
"בוקר טוב מיה המייל הגיע. טרם פתחתי אותו" אני שומעת את קולו בוקע מהרמקול, "אשמח לפתוח את הבוקר שלי עם תיק משמעותי בפעם הבאה, אודה לך מאוד אם זה יהיה תיק בעל קייס. באמת אדם, אני בכלל לא מבינה איך העברת לי את השטות הזאת ארבעים וחמישה עמודים, על מה? על כלום ושום דבר ואתה הרי יודע את זה" אני שומעת את הצחוק שלו למשמע דבריי "ובכן מיה? האמת היא שלא, לא ידעתי פשוט מהסיבה שלא עברתי על התיק הוא נראה לי נפוח מידי ומכיוון שאת כזאת עורכת דין טובה ומוערכת חשבתי שתעברי על זה מהר ממני, אני מוצף בעבודה" המתנשא הזה, צריך להזכיר לו שאני לא מזכירה שצריכה לעבור על התיקים שלו או יועצת "ובכן אדם, אני מוצפת בתיקים מכאן ועד להודעה חדשה תנסה בבקשה להשתלט על שלך ואני על שלי. אני יודעת שלא מענייני, אבל עצה קטנה- אתה תספיק לעבור על יותר תיקים ומיילים אם תניח למזכירה שלי בשקט, גם ככה היא מפנטזת עליך במהלך היום אני לא צריכה שתתעכב עם הקפה שלי ולא תבצע את העבודה שלה בדיוק, ובכן, כמוך. תודה והמשך יום טוב".
אולי לא הייתי צריכה להיות בוטה כל כך, אבל זה הגיע לו והוא מודע לזה. גם המערכת יחסים שלנו לא נוקשה כמו 'בוס גדול-עובד קטן' הוא מעריך אותי ולכן אנחנו מדברים בגובה העיניים אחד של השני. אבל לפעמים הוא מצליח להרוס את זה בדיוק כמו בפעמים האלה, לבזבז לי את הזמן עם תיקים שוליים. בטח רק בגלל שאלו אנשים מתוקשרים הוא שם אותם בעדיפות עליונה אפילו שאין כל קייס.
YOU ARE READING
בית המשפט!
Romanceאי פעם אהבת אותי? אי פעם אמרת אני אוהב אותך והתכוונת לזה? לא סתם אוהב אותך כמי שיורק את המשפט כל פעם כדי ליישר את ההדורים, אלא באמת התכוונת- אני. אוהב. אותך.
