"את לא מבינה מה קרה לי היום, את מקשיבה? כי נראה שאת מאוד מהופנטת לטלוויזיה, מה את רואה שכל כך מעניין אותך? את מוכנה להסתכל כבר.." המונולוג הקבוע של האדם הכי אהוב עליי בעולם כולו.
אני מנתקת בקושי רב את מבטי מהטלוויזיה ומביטה בו בעיניים עייפות "מה ג'ון? בוא תספר לי מה קרה? שוב תפסו אותך מזיין מאחורי הקלעים? או אולי שוב קרעת שמלה יקרה ששווה יותר מהדירה הזאת והמכונית שלך ביחד". אני מצחקקת לנוכח המקרים ההזויים שקרו לו בעבודה.
ג'ון זה כינוי שהוענק ליוני עם השנים והוותק של החברות שלנו, 'יונתן ג'וניור הבן' ככה הוא הציג את עצמו 'למה? יש דבר כזה יונתן ג'וניור הבת?' שנינו צוחקים מהבדיחה הלא מוצלחת שלי, ומכאן כל השאר היסטוריה.
"האמת שלא, אבל היית קרובה. פאקינג הבוס המהולל שלי שאני מקווה שתייצגי אותי בתיק על אונס בקרוב כי זה מה שיקרה לו אם הוא ימשיך לעשות לי ככה עיניים, כזה שרמנטי חתיך-"
"נשוי בעצב לנעמי 'השטן לובשת פראדה' לוי, פלוס חמישה ילדים-"
"אוקיי, בסדר. המסר הופנם תודה" הוא מחמיץ אליי פנים ותוך כדי פוקק את בקבוק היין שעל השולחן, הכוס השנייה שלי להערב יש לציין.
לאחרונה זה נהפך אצלי לתחביב, לשתות יין מול הטלוויזה- זה אומר שהזדקנתי?, לא! הכל בסדר אצלי אני רק צריכה מישהו חדש בדחיפות להזכיר לעצמי שאני עדיין במשחק ורלוונטית מאוד.
"טוב אני ממשיך, אז מה שהולך לקרות זה שחודש הבא אני ואת בפאקינג- את מוכנה לזה?" (ג'ון כמו ג'ון אוהב ליצור דרמה סביבו) "סנטוריני, איטליה וברצלונה חודש שלם רק של תענוגות. איך שאנחנו הולכים לחגוג מיה ! ! ! אין לך מושג בכלל, גם לי האמת. טוב תמיד אנחנו מתעלים על עצמנו אבל הפעם?פאקינג ו ו א ו ".
הראש שלי מעורפל קצת מהיין, המוח שלי מעכל את ההודעה שלו באיחור וכשזה נקלט- אנחנו קופצים על הספה כמו משוגעים, רוקדים ריקודים טיפשיים עד שהכוס נשברת, כל תכולתה נשפך על השטיח הלבן והיפה. שנינו עוצרים הכל ומסתכלים בפרצוף עצוב וממשיכים לקפוץ ולצחוק, כי מה זה סנטוריני וחופשת בטן-גב לעומת שטיח שמוכתם מיין הכל מתגמד לעומת זה.
אחרי שההתלהבות משתככת אנחנו מתיישבים על הספה בשקט של אחרי האדרנלין. "הכנתי מוקרם. נשאר בסיר, אז אני אלך להתקלח, בתיאבון ג'ון, ואל תשכח לשלוח לי את התאריכים שאני אודיע בעבודה שאני פאקינג טסה משם על טיל לחודש שלם" הוא צוחק צחוק אמיתי ומשחרר, "על מי את עובדת מיה? את כל כך מכורה שאני מתערב איתך שאת תביאי את העבודה שלך איתך".
חייכתי חיוך כנה והלכתי לכיוון המקלחת, הוא צודק אני באמת מכורה. מאז שסיימתי את התואר למשפטים והתקבלתי למשרד שחשקתי בו כל כך אני פשוט לא יכולה להפסיק. תיק אחר תיק, דיון אחרי דיון. ניצחון או הפסד הכל נכנס לרזומה, אבל הבדידות- גם היא תפסה מקום נכבד ברזומה שלי עד שהחלטתי החלטה- לחפש שותף, ובעצם למה לחפש כשיש לי חבר כל כך טוב כמו ג'ון- כימיה? יש, וככה מצאנו את עצמנו גרים ביחד בדירה מעוצבת, אוכלים ישנים ומעבירים חוויות אחרי כל יום מתיש של עבודה.
שטפתי מעליי את היום הארוך הזה, והכנתי את עצמי לשינה. מבט אחרון בתמונה, ליטוף, נשיקה, תפילה ולהיכנס למיטה.
שגרה- אני משתדלת להיצמד אליה כמה שיותר, אחרת אשבר ואתרסק וג'ון כבר עייף מלאסוף את החלקים השבורים שלי.
אבל בעצם ברגעים הקשים, אנחנו מרגישים הכי קרובים. החברות הטובה רק מתעצמת. מזל שיש לי את ג'ון אחרת מזמן הייתי נופלת. צניחה חופשית בלי מצנח, ולהתרסק- זה לא כיף. זה אפילו כואב העצמות נשברות הלב נסדק ונמעך ואין מי שיאחה את כל זה.
'אז שגרה מיה, תמשיכי עם השגרה' אני משננת את המשפט כאילו חיי תלויים בזה.
-----------------------------------------------------------
'פגעתי בעצמי היום,כדי לראות אם אני עדיין מרגיש'
-טרנט רזנור-
YOU ARE READING
בית המשפט!
Romanceאי פעם אהבת אותי? אי פעם אמרת אני אוהב אותך והתכוונת לזה? לא סתם אוהב אותך כמי שיורק את המשפט כל פעם כדי ליישר את ההדורים, אלא באמת התכוונת- אני. אוהב. אותך.
