״ ולפני כמה זמן זה קרה? ״

״ לפני שבע-עשרה שנה, פחות או יותר. ״ הארי ענה.

״ תראי, ילדתי, אני יכול לראות מה יש בקלסר של שנת אלפיים, אם באמת הגעת לכאן לפני שבע-עשרה שנים, אבל אני חושב שהסיכוי הוא קלוש. בדרך כלל, הורים מאמצים לוקחים את תעודות הלידה יחד איתם, כך שאם אין לך את תעודות הלידה שלך, כנראה שלא הגעת עם כאלה. ״ הוא השיב, ואמה הנהנה. הוא קם כדי לחפש בקלסרים, וזה נתן לאמה והארי שתי דקות של רוגע.

״ בייב, אל תצפי לכלום, אני לא רוצה שתתאכזבי אחר כך. ״ הארי העביר את ידו בשיערה והסתכל עלייה במבט מרחם ועצוב.

״ אני בסך הכל מנסה את כל האפשרויות. בקרוב יגמרו בתי היתומים האפשריים ואז מה? איך נמצא אותם? ״ היא שאלה בייאוש, ״ אמא שלי לא השאירה שום שם, שום מספר במכתבים האלו. איך היא רצתה שאמצא אותם? ״

״ אולי היא לא רצתה שתמצאי אותם? אולי היא רצתה שתמצאי משהו אח- ״

״ -יש כאן איזה משהו.. את רוצה לראות? ״ האיש קטע את דבריו של הארי וחזר עם קלסר קטן בידיו, אמה מיד נעמדה. הלב שלה התחיל לדפוק מהר כל כך, יכול להיות שהם סוף סוף מצאו רמז?״ יש כאן תעודת לידה.. התאריך.. הראשון במרץ? ״

״ אה.. לא. לא נולדתי במרץ. ״ אמה השפילה את ראשה ושמה את ידייה בכיסים, הארי משך אותה קרוב אליו וחיבק אותה מהצד.

״ אני מצטער.. ״ הוא מלמל.

״ לא נורא, תודה על המאמצים, אדוני. ״ הארי ענה בישביל אמה, האדון הנהן ומסר להם לשלום.

אמה שתקה בדרך החוצה, הארי היה צריך להחזיק אותה לפני שהיא תישבר. הם יצאו מבית היתומים לגשם סוער, שוב חורף.
״ גשם. ״ הארי מלמל, מסתכל על אמה. ״ אמה.. תרימי את הראש. ״ הוא ביקש, תופס בסנתרה ומרים את פנייה. בעינייה האדומות עמדו דמעות ומבטה היה כבוכה, היא לא יכלה להיראות יותר עצובה באותו הרגע והגשם לא ממש עזר לאווירה. ״ בייבי.. ״ הארי משך אותה אליו וחיבק אותה חזק במבט מודאג. ״ ששש.. די לבכות. ״ הוא הושיב את שניהם על ספסל ספוג ממים, אבל זה בסדר כי שניהם היו רטובים אפילו יותר. הארי השיל את מעילו ושם אותו מסביב לאמה שכבר רעדה מקור.

״ אני כבר חשבתי שמצאנו משהו.. ״ היא מלמלה בבכי.

״ אני יודע בייב, אני יודע. ״ הוא ליטף את ראשה שהיה מוצמד לחזהו.

״ אני לא רוצה לעשות את זה יותר, אני לא יכולה. עדיף לא לדעת מאשר לצפות ולהתאכזב. ״ היא בכתה, והבינה שזה בדיוק מה שהארי ביקש ממנה שנייה לפני שאותו אדון גרם לה לצפות. ״ בבקשה אל תגיד לי אמרתי לך. ״

Always YouWhere stories live. Discover now