Always You

Part 25

״ -הכל בסדר, מתוקה. אני שמחה לראות אותך. ״ אן נתנה לה חיבוק אוהב.

״ ג׳מה! טוב לראות אותך! ״ אמה חייכה אליה, ״ חשבתי שאת מגיעה רק מחר. ״ היא קפצה עליה בחיבוק, היא אהבה את ג׳מה. הסיפורים של הארי עלייה תמיד גרמו לג׳מה להישמע כמו האחות הכי טובה שאפשר לקבל. הוא אהב אותה מאוד ואמה הייתה עדה לכך.

״ רגע, את והארי, אתם..? ״ אן שאלה במבט מעט ערמומי, מסוגלת לחייך חיוך פצפון רק בישביל השאלה המיוחדת הזו.

אמה השפילה את פנייה בחיוך, ״ כן. ״ היא התחילה להסמיק וגירדה בעורפה, ״ חשבתי שהוא סיפר לכן כבר. ״ היא מלמלה במבוכה. ״ איפה הוא, אגב? ״

״ הוא רצה לספר, אבל אנחנו קצת הקדמנו אותו. איזה יופי, אמה. באמת התחלתי להתגעגע אלייך קצת. ״ אן חייכה חיוך מתוק וליטפה את כתפה. ״ תקשיבי, בנוגע לשיחת הטלפון. הוא קיבל בשורה.. לא כל כך נעימה, אני חושבת- אני חושבת שהוא צריך אותך עכשיו. ״ אן הניחה את ידייה על זוג כתפייה של אמה. ״ הוא בחדר שלו. ״

״ את בטוחה? ״ אמה היססה. מה אם היא נכנסת למקום שהיא לא אמורה להיכנס אליו? הרי הארי אמר בפירוש לא לבוא.

״ לכי אליו. ״ ג׳מה הנהנה וסימנה את המדרגות. אמה הנהנה בחזרה ועלתה בריצה לחדרו של הארי. ברגע שהתקרבה אל הדלת, היא כבר שמעה קולות. היה נשמע כיאילו הוא מתאגרף במשהו, היא חשבה על שק האגרוף החדש-לא חדש שנתלה בחדרו לפני כמה זמן ותיארה לעצמה שזה המצב. היא דפקה על דלתו מספר פעמים וחיכתה שיפתח.

״ לכו מכאן! ״ הוא צעק, ״ מי שלא תיהיו, אמא או ג׳מה, אני רוצה להיות לבד! ״ קולו היה שבור יותר מעציץ שפגע בו כדור כדורגל.

״ ה-הארי, זאת אני. ״ היא גמגמה. הארי, מהצד השני של הדלת, היה מאושר לשמוע את הקול של המלאך שלו מחכה לו אי שם מחוץ לדלת. אמה פתחה באיטיות את הדלת כאשר הארי לאט לאט הסתובב. היו לו כפפות אגרוף על הידיים והפנים שלו היו אדומות יותר מעגבניה, אבל עגבניה ששטפו אותה, כי הן היו מוצפות בזיעה ואולי כמה דמעות שהצליחו לחמוק.

״ הארי-! ״ היא נקטעה ופערה את עינייה ברגע שראתה אותו ככה, כשעל גופו חולצה שמבליטה את שריריו, עם כפפות אגרוף וזיעה שמצטברת על גופו. נראה טוב לחלוטין אך שבור מבפנים ואפילו מבחוץ. הדהים אותה איך הוא יכול להיראות טוב בכל סיטואציה שייתנו לו. היא מיהרה ונצמדה לגופו, חיבקה אותו חזק ככל האפשר כשהארי נופל לריצפה יחד עם אמה בין ידיו. ״ יפה שלי, מה קרה לך? ״ היא שאלה, מלטפת את פניו בדאגה ומוחקת דמעות שנשארו.

״ נ-נמאס לי. ״ הוא גמגם, ראשו מוצמד לחזהה. אמה לקחה את ידיו ובאיטיות השילה מהן את כפפות האגרוף.