Terrified

33

[ תשעה ימים אחר כך, יום ראשון ]

עוד ארבעה ימים. עוד ארבעה ימים יש לי יום הולדת ואני כל כך מחכה לזה. אני אהיה בת שמונה עשרה. ג'ואי לא מפסיק לדבר על מה שנעשה ביום ההולדת שלי, יותר נכון בסוף השבוע כשנצא לעיר. יום ההולדת שלי הוא ביום חמישי ויש לימודים בשישי אז אי אפשר לצאת, רק בערב.

לא דיברתי עם לוגן, ג'וש והיילי אפילו פעם אחת מאז שהמציאו ואמרו שג'ואי איים עליהם. אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה כי זה ממש מרגיז אותי. הם לא היו חברים שלי, ג'ואי צדק, שוב קיבלתי מהם סכין בגב. אהבתי את איך שהם שיחקו את עצמם, כאילו זה באמת קרה. אני יודעת שזה לא קרה, ג'ואי לא יאיים עליהם. אפילו אם לא אהב את המצב אני יודעת שהוא לא היה עושה את זה.

ערב עכשיו ואני בדרך אל החדר של התאומים וקייד, אנה ואח שלי כבר שם וכולם מחכים לי. בדרך לשם אני עוברת ליד המגרש ואני רואה כמה תלמידים כשהסטתי מבט מהם צווחתי בבהלה וכמעט נפלתי לאחור בגלל שנרתעתי. היילי באה לי משום מקום.

"באת להמציא עוד סיפורים?" שאלתי אותה בכעס.

היא הסתכלה עליי בעיניים גדולות, קצת אדומות נראה שהיא שומרת דמעות. "אני באמת מפחדת בשבילך סופיה, את מכירה אותי, את צריכה לדעת שאני לא אמציא כזה דבר. אני יודעת שאני שונאת אותם אבל באמת שהזזתי את זה הצידה כי הרגשתי געגועים אלייך, לא הייתה לנו שום תוכנית פשוט רצינו את חברה שלנו בחזרה. תאמיני לי, בבקשה, כשאני אומרת שהוא איים עלינו. אני מפחדת."

מבטי העצבני התרכך, היא באמת נראתה מפוחדת. אני מכירה אותו כמה שנים טובות כדי לדעת מתי היא באמת מפחדת. מה אם מה שהיא אומרת נכון? אולי הוא כן איים עליהם או שהיא עושה הצגה ממש טובה. "היילי בבקשה תגידי לי את האמת, אני לא רוצה לריב."

"אני אומרת לך את האמת!" היא נשמעה מתוסכלת. "למה את רוצה לשמוע משהו שהוא לא נכון? את רוצה שאני אשקר לך ואגיד שסתם עבדתי עלייך? את חושבת שאני אעשה את זה?" היא כמעט בוכה.

"אני לא יודעת מה להגיד לך..." מלמלתי והשפלתי את עיניי. "זה לא הגיוני אצלי בראש... כאילו, אני יודעת שגם הוא לא מחבב אתכם אבל הוא לא היה מגיע לרמה כזאת."

"סופיה." היא התחילה. "הוא הגיע לרמה כזאת ולכי תדעי מה הוא עשה ומי הוא באמת, את לא באמת מכירה אותו, אני יכולה להתערב איתך שאת בקושי יודעת משהו על החיים שלו לפני שבא לכאן. את לא מכירה את הבן אדם הזה. את מכירה את מה שהוא מראה לך."

שתקתי.

"אני אוכיח לך." היא אמרה פתאום. "תני לי קצת זמן ואני אוכיח לך שהוא לא מי שהוא אומר לך. זה כל מה שאני מבקשת ממך."

בהיתי בה.

"סופיה."

"בסדר." אמרתי לה והנהנתי. "אבל אני לא מתכוונת לחכות לנצח היילי, אם לא יהיה לך שום דבר עד... בואי נגיד עוד שבועיים, אני לא מחכה יותר ואני אבין שכל זה באמת סתם הצגה..."

היא הנהנה. "בסדר. תני לי שבועיים ואני אוכיח לך שהחבר שלך הוא לא מי שאת חושבת שהוא."

"היי." שתינו נבהלנו כשג'ואי פתאום הופיע מאחוריה. שתינו פערנו את עיננו. מה הוא עושה כאן? איך לא ראיתי אותו מגיע? כנראה התרכזתי יותר מידי בהיילי. מה הוא הספיק לשמוע?

היילי הסתכלה עליי במבט שזועק לעזרה.

"היי." מלמלתי. "מה אתה עושה פה, אני בדיוק בדרך."

"זה לא נראה ככה." הוא הסתכל עליי ואז על היילי. הוא עומד ליד שתינו, פניו לכיוון המגרש.

"ביי סופיה." היילי אמרה במהירות והסתובבה, בורחת מאיתנו בהליכה מהירה. היא באמת מבועתת.

"כמה זמן אתה כבר כאן?" שאלתי. "למה באת?"

"עכשיו באתי. ראיתי שאת לא באה אז באתי לחפש אותך. לא ענית לטלפון." הוא נעמד מולי והסתכל לי בעיניים, נועץ מבט. נזכרתי שהטלפון שלי על השתק. "למה דיברת איתה?" קולו קשה. "שוב שכחת מה שהם עשו לך?"

"לא." עניתי והסתכלתי לו בעיניים. "בוא נלך." התכוונתי לעקוף אותו אבל הוא תפס במפרק ידי ועצר אותי, האחיזה שלו קצת הכאיבה שלי וכשהוא קלט את זה הוא הרפה טיפה. "אל תעשי טעויות סופיה." קולו קצת מזהיר. "אני לא רוצה שתתקרבי אליהם."

"אני לא אתקרב אליהם." אמרתי לו. "עכשיו בוא נלך." מלמלתי. הוא נשם עמוק והנהן, תופס בידי ומשלב את אצבעותינו. הוא עכשיו היה קצת קשה, בהחלט לא מה שהוא בדרך כלל. הוא באמת מושפע מזה אם אני מתקרבת אל החברים הקודמים שלי.

אני מנסה לחשוב למה הוא שונא אותם כל כך, באמת יכול להיות שזה רק בגללי? אולי יש יותר מזה? הוא כל הזמן אומר לי שהוא לא רוצה שהם יפגעו בי אבל אני מתחילה לחשוב שאולי זו לא הסיבה, או שזו כן הסיבה, אני באמת לא יודעת מה לחשוב.

היילי נראתה כל כך מפוחדת כשהוא הגיע, אני יכולה להישבע שהיא אפילו רעדה קצת. מה אם ג'ואי באמת איים עליהם? כשחושבים על זה לוגן וג'וש לא התקרבו אליי מאז מרצונם, לא מאז מה שהם אמרו לי ואחרי התגובה שלי.

אני מסתכלת על ג'ואי אבל עיניו נעוצות בדרך, הוא שקוע במחשבות ואני תוהה מה לעזאזל עובר לו בראש. אני רוצה לדעת מה קורה כשאני לא נמצאת איתו אבל אם אני אשאל אותו הוא יחשוב שאני לא סומכת עליו. יש לי סיבה לא לסמוך עליו?

טוב, כן, אני לא יכולה לשכוח את זה שהוא בגד בי, שהוא לקח סמים. הוא הפסיק עם זה אבל זה עדיין שם בראש שלי. אני מאמינה לו שהוא, איתן וקייד לא גררו את אח שלי לזה ואני מקווה שגם איתן וקייד, כמו ג'ואי, הפסיקו לקחת סמים.

הבחורה שאיתה ג'ואי בגד בי עזבה את בית הספר לפני כמה ימים. פערתי את עיני כשנזכרתי בזה. למה היא עזבה? אני לא מכירה אותה, אני לא מכירה את ניה הזאת, אני לא יכולה לשאול אותה ואני לא יודעת מי הם החברים שלה כדי לשאול אותם.

מה אם ג'ואי איים עליה גם בגלל שסיפרה לי בדרך עקיפה. בגלל שסיפרה לסברינה? המחשבה על כך שולחת צמרמורות בגופי. לא. ג'ואי לא איים עליה, הוא אפילו לא התקרב אליה. הוא היה איתי ברוב הזמן אז איך הוא יכל ללכת ולאיים עליה בכלל? אולי היא עזבה מסיבות אישיות. זה בטח מה שזה. סיבות אישיות.

ג'ואי חבר שלי ואני מאמינה לו. הוא סומך עליי ואני סומכת עליו.

אז למה לעזאזל יש לי ספקות?

baKuo��Z�?�