Terrified

6

[ יומיים אחר כך, יום שישי ]

יום שישי הוא יום הלימודים הכי קצר. קמים ללמוד ארבע שעות ואז חופשי. בדרך כלל ביום שבת כולם יוצאים מהפנימייה כדי להסתובב, יש כאלה שגם יוצאים בשישי אבל שעת החזרה שלהם היא חצות. אני מעדיפה לצאת בימי ראשון האמת. אני עייפה מכל שבוע הלימודים, לפעמים לומדים אפילו עד השעה שש.

לכן, ביום שישי אני הולכת לישון מוקדם וביום שבת אני קמה מתי שאני רוצה ונשארת בפנימייה בלי ללכת לשום מקום. לנוח קצת. לבית ספר שלנו לא נכנסים תלמידים שהם לא בפנימייה, כל מי שלומד כאן חייב להיות בפנימייה.

לעומתי, כל חבריי יוצאים תמיד ביום שבת אז אני גם מבלה אותו לבד. זה אף פעם לא הפריע לי, זה נותן לי גם שקט מהם קצת. בימי ראשון אני יוצאת עם מי שרוצה לבוא איתי, לא תמיד הם רוצים לצאת כולם יחד גם יום שלמחרת.

אני גם לא ממש אוהבת לבזבז את הכסף שלי על דברים שהם סתם יזרקו אצלי במגירה או שאני אשתמש בהם פעם אחת. אם אני יוצאת לעיר אני בדרך כלל אקנה לי אולי חולצה חדשה, או מכנס. התחיל להיות קצת קריר, עבר שבוע בדיוק מאז תחילת חודש אוקטובר.

לא דיברתי עם היילי מיום רביעי. גם לוסייה ואלכסה לא דיברו איתי משום מה. יכול להיות שהיילי סיפרה להם איזושהי גרסא משלה ובגלל זה הן מתייחסות אליי ככה? היילי, אלכסה ולוסייה הן השותפות שלי לחדר וכשנכנסתי אתמול בלילה לחדר, בשעה מאוחרת –מעבר לשעת עצר- הן כבר היו רדומות. בקושי ראיתי אותן אם לומר את האמת, את רוב הזמן שלי ביומיים האחרונים ביליתי עם התאומים ואח שלי. היה לי כל כך כיף ומצחיק איתם.

וגם אתמול, בשעה מאוד מוקדמת נבהלתי כשאח שלי התקשר כמה פעמים והעיר אותי, הוא אמר לי שהם עושים ספורט ושאל אם אני רוצה לקום ולבוא. לכן, לא ראיתי אותן בבוקר אתמול ולא בלילה, גם לא הבוקר. הן בטח תהו איפה אני אבל כשראו אותי בשיעורים הן בטח לא חשבו על זה יותר מידי.

בכל מקרה, הייתי קצת מופתעת, שאלתי את עצמי ממתי אח שלי עושה ספורט? כי הוא אף פעם לא עשה ספורט. אולי הם משנים אותו לטובה. החלטתי לקום, להתארגן ולבוא לאן שאח שלי אמר לי כדי לעשות ספורט. הם הרגו אותי, השרירים שלי תפוסים.

גם הבוקר קמתי ועשינו ספורט. הספקתי להתקלח ולהתארגן לפני שלימודים התחילו. היום עבר טוב, גם היום לא דיברתי איתן אבל כן החלפנו מבטים. הייתי עם התאומים והיו כאלה שזרקו הערות לא במקום כמו שהיה ביום רביעי. מרטי באמת הפסיק להציק לאח שלי, כנראה מהפחד מהתאומים.

אני באמת לא מבינה ממה יש לפחד מהם. מהתחלה הם נראו לי חלק מהטובים. הם לא נראו כמו רוצחים ולא כאלה עם בעיות כעס. הכל היה שטויות, סתם בלבולי שכל ושמועות שאנשים אוהבים לספר.