Terrified

10

נכנסתי לתוך המועדון, החברים שלי כולם ידעו על מה שקרה לפני יומיים. על הכל. כולם דאגו לי והתייחסו אלי מאוד יפה, ניחמו אותי, ניסו והצליחו להוציא אותי מהמחשבות שמידי פעם שקעתי בהם. לינדזי כמובן לא עשתה כלום או דיברה, היא כל הזמן הסתכלה עלי בעין לא יפה.

היא קנאה ביחס שקיבלתי וראיתי את זה עליה. אני לא אתפלא אם היא אומרת לעצמה בראשה שעשיתי הכל בכוונה בשביל קצת תשומת לב מכולם.

היא ממש שונאת אותי והשנאה שלה אליי גדלה מיום ליום. היא כמובן לא תגיד לי כלום כי היא יודעת שלוגן הוא הידיד הכי טוב שלי ואני הידידה הכי טובה שלו ואם היא תגיד משהו סביר להניח שלוגן יגן עליי. זה גם טוב שהיא שותקת, ככה לא אצטרך לשמוע את הקול שלה.

כולם חיבקו אותי ושיתפו אותי במה שהם דיברו. לינדזי כמובן לא התייחסה, היא ישבה בצד והסתכלה עלינו. לוגן קלט אותה ואז הלך אליה, היא אילצה אליו חיוך אבל הורידה אותו למבט חסר רגש. הוא נעמד מולה והרים את ידיו לכתפיה, הם דיברו ובאיזשהו שלב היא הנידה בראשה.

הוא הנהן והיא המשיכה להניד בראשה ואז שניהם צחקו. הוא התקרב ונישק אותה במצח ואז חיבק אותה. אני עדיין לא מבינה איך לעזאזל הם ביחד. הסטתי מבט והמשכתי לדבר עם חברות שלי.

שעה עברה ולא עשינו משהו מיוחד. אנחנו כנראה נישאר כאן עד שתיים עשרה. אני אוהבת לבלות עם חברים שלי. ישבתי ליד היילי על השולחן הצמוד לקיר שמול הטלוויזיה. היא הסתכלה עליי ואני עליה, חייכתי.

"איפה אח שלך?" היא שאלה. "עכשיו שמתי לב שהוא לא פה."

"הוא בחדר שלו." עניתי. היא פערה את עיניה.

"אל תדאגי התאומים לא שם. הוא הבטיח לי."

"אז מה אם הוא הבטיח." היא אמרה. "את באמת מאמינה לו? רק לפני יומיים אמרת לו להתרחק."

"אני מאמינה לו שהוא לבד, לפחות עד שהשותפים שלו יגיעו." אמרתי. "אני סומכת עליו הוא הבטיח לי. הוא לא ישקר לי."

"אם את אומרת." היא מלמלה. "זה פשוט... לא יודעת, אולי תתקשרי אליו תראי מה איתו? את לא דואגת?"

"אני אתקשר." אמרתי. "אבל אני מאמינה לו שהוא לבד. אני מכירה את אח שלי ויש לו מילה."

היא הנהנה והסיטה מבט. לא מוסיפה מילה יותר. אני באמת סומכת עליו ואני מאמינה לו שהוא לבד. הוא לא היה עושה לי את זה אחרי ההיסטריה שלי, הוא יודע כמה אני רגישה עכשיו בנושא הזה והוא לא היה מתקרב אליהם. אני מאמינה שהוא לא היה עושה את זה.

בשעה אחת עשרה כבר הייתי חצי רדומה, החלטתי להגיד לכולם להתראות ופשוט ללכת למעונות לישון. חיבקתי את כולם חוץ מאת לינדזי ואז יצאתי מהמועדון. הלכתי עד שקראו בשמי, קול מוכר ומעצבן שגרם לי להסתובב. ראיתי את לינדזי. היינו קצת רחוקות מהמועדון.

הסתכלתי עליה בבלבול וקימטתי את מצחי, היא נעמדה מולי והניחה יד על המותן שלה, מסתכלת עליי ולא אומרת מילה.

"מה?" שאלתי בחדות.

"נמאס לי להסתכל מהצד." היא אמרה בכעס. "תתרחקי מלוגן. הוא איתי הוא לא איתך ואת מרחיקה אותו ממני."

"הוא הידיד הכי טוב שלי."

"תעשי לי טובה." היא גלגלה את עיניה ונשפה. "תתרחקי ממנו או ש-"

"או שמה?" צחקתי. "את באמת באה לאיים עליי עכשיו? אני לא אתרחק מלוגן. אל תהיי טיפשה."

"אל תקראי לי ככה." קולה מריר.

"למה? הרבה אומרים לך את זה לא?"

"לכי לעזאזל סופיה." היא ירקה. "בחורה חרא. אני מרחמת על הסובבים אותך."

"כלומר על עצמך?"

היא בהתה בי במבט מלא שנאה. "תתרחקי מלוגן."

"שיהיה לך לילה טוב."

(מטרה: 30 הצבעות)

שבת שלום לכולן!!