Terrified

1

[יום שלישי, העשרים ושבע לספטמבר ]

"מכות! יש מכות!" מישהו צעק.

זרם של תלמידים רצו לכיוון היציאה מהבניין, חלק דחפו אותי כדי לעבור ולראות את המכות שמתרחשות מחוץ לבניין בית הספר. הצטרפתי אל הזרם הזה רק כדי לראות את אח שלי חוטף אגרוף בפנים.

"היי! מרטי תתפוס מרחק!" נהמתי ודחפתי את כל מי שעמד בדרך שלי כדי לעמוד מול הנער שהרביץ לאח שלי. הג'ינג'י הזה לא יודע מתי להפסיק, אני בסוף אתפוס את הראש הכתום שלו ואדחוף אותו לאסלה.

"האחות פורד, באת להציל את אח שלך?" הוא גיחך בזלזול.

"עזוב אותו בשקט." הרמתי את קולי.

"לכי סופיה, לכי תעשי כמה תרגילים במתמטיקה." מרטי צחק, חבורת השפוטים שלו צחקו ביחד איתו. " דן יכול להתמודד, נכון דן? או שאתה צריך שאחותך הגדולה תעזור לך?" מרטי אמר בקול מזלזל ותינוקי. כיווצתי את גבותיי בכעס.

"לכי סופיה." דן לחש לי מאחור. "אני יכול להסתדר, אל תביכי אותי."

הסתובבתי אליו תוך רגע. "אתה באמת רוצה לחטוף ממנו מכות דן?" צעקתי חרישית.

"זוזי!" הוא נהם.

"דן!" צעקתי כשהוא דחף אותי הצידה ואז שלח אגרוף למרטי שתוך רגע החזיר לו בחזרה והפיל אותו. עולה מעליו ומכה אותו בפניו. התכוונתי ללכת ולעזור אבל בחור הרים את זרועו לכיוון בטני וחסם לי את הדרך, פערתי את עיניי והסתכלתי עליו. הוא לא הסתכל עליי.

"מה אתה עושה?!" צעקתי ואז כשהסתכלתי בחזרה על מה שקורה ראיתי בחור, דומה למי שעומד לידי, תופס בכתפיו של מרטי ומרים אותו, דוחף אותו אחורה וגורם לו ליפול. פערתי את עיניי והסתכלתי עליו, בחור גבוה ושרירי, לא יותר מידי, בדיוק כמו מי שעומד לידי, עוזר לאח שלי. שערו בצבע חום וכך גם של מי שעומד לידי וכשהסתכלתי על שניהם שוב הבנתי שהם בעצם תאומים.

תאומים זהים.

"מרטי תתעסק עם אנשים בגודל שלך." מי שדחף אותו אמר.

"מה אתה חושב שאתה גיבור איתן? או ג'ואי, מי שלא תהיה מבינכם." מרטי ירק וקם על רגליו. קהל התלמידים יצא מעגל מסביבם. חבורת השפוטים של מרטי לקחה צעד קדימה, להגן על מרטי.

"תתחפף מרטי או שאני אראה לך כמה אני באמת גיבור." התאום הראשון אמר. מרטי הסתכל עליו ולא אמר מילה, הוא בהה בו למשך כמה שניות ארוכות עד שהחליט להסתובב, חבורת השפוטים אחריו והקהל מתחיל להתפזר עם קולות של בוז על כך שהקרב ביניהם נפסק.

מי שעמד לידי כבר מזמן הוריד את ידו ואני מיהרתי להגיע לדן.

"אתה בסדר?" שאלתי את אחי בן השש עשרה.