הקטע שלנו

פרק 22

״אני בבית!״ צעקתי כשניכנסתי בדלת והיתנשפתי בכבדות.
היום הזה היה מאוד מעייף ומה שמאוד יעזור לי עכשיו זה מקלחת טובה, לאכול ושינה טובה.
״אין זמן לדבר תכנסי למקלחת, יש לך דייט היום!״ בוני הופיעה פתאום מתוך חדרה בהליכה שמשדרת לחץ בלתי נחוץ.
שכחתי מהדייט הזה לגמרי, וגם אין לי כוח ללכת בכלל.
רציתי לשלוח לו הודעה שאני מצטערת אבל אני לא יכולה לבוא כי אני מאוד עייפה, אבל הרגשתי רע עם עצמי כי ביטלתי לו כבר פעמים קודמות.
״אני נכנסת להיתקלח.״ אמרתי בעייפות כשפניתי לכיוון המקלחת הקטנה שלנו.

״אני יוצאת בוני, ניתראה.״ חייכתי ונשקתי ללחי שלה וחיבקתי אותה חזק, אני מעריכה אותה כל כך.
״תהני לך לוי.״ היא קרצה אליי ואני יצאתי מהדלת לכיוון המכונית היקרה של ג׳ונתן.
אני יודעת למה אני מצפה הערב, מסעדה יוקרתית או סיור במוזיאון.
הדייט האחרון שלנו עדיין תקוע במוחי, הטעות שעשיתי והקסם שהרגשתי שנינעלתי בתוך ידיו של האחד שבאמת אוהב אותי. הנוף העוצר נשימה והצמרמורת שעלתה בגופי כשהוא נגע בי, אני חושבת שאני מתחילה להרגיש משהו כלפיו.
״היי יפייפיה.״ הוא חייך אליי כשנישען על המכונית שלו ואני החזרתי חיוך קטן בחזרה.
הוא ניראה בסדר היום, אבל כמובן שגם בבסדר הוא ניראה מאוד נאה.
״היי ג׳ונתן.״ אמרתי משיבה בחיוך מוקסם ומיד נכנסתי למכונית.
״אז אני לא יודע עם שמעת אבל מסעדה חדשה נפתחה במנהטן ו-״ את השאר לא טרחתי לשמוע, פשוט ישבתי והסתכלתי על הנוף, אני עייפה מידי ואני מרגישה את ראשי מתפוצץ מכאבים כשהוא מתחכח עם זכוכית החלון.
אני חייבת מישהי לספר לה הכל, ואני חייבת אחת מיד.
מצד אחד אני מאוד רוצה לספר הכל לבוני, אבל אני לא מרגישה כאילו אני יכולה, יכול להיות שהיא מאוד תעזור לי או שהיא פשוט תגיד לי להיצמד לבן דודה כדי שכל השטיות יצאו לי מהראש כי יש לי זהב בין הידיים.
חשבתי על חברת עבודה, אבל זה סתם יהיה מאוד מוזר להגיד לאחת שאני רואה כל יום ׳היי, אני שוכבת עם הבוס שלי.׳

״תשתחררי, את נראת כאילו ראית רוח.״ מגע ידיים גדולות וחמימות הורגש על ידיי ואני חייכתי מעט.
ישבנו ביחד שולחן באמצע המסעדה החדשה בצפון מנהטן ניו יורק והרגל שלי רק רעדה, משום סיבה הגיונית.
״מצטערת אני פשוט ממש עייפה.״ אמרתי מנסה להרגיע קצת את המבטים השואלים שלו עליי.
״לכי לשטוף פנים קצת, אני מחכה לך כאן.״ הוא חייך ואני קמתי במהירות מהמקום והלכתי בהליכה מהירה לשירותים הנוצצים שהאסלה שלהם עולה כנראה יותר מהמשכורת החודשים שלי.
״אוי אני מצטערת-״ הקול שלי נעצר כשבאתי להיתנצל בפני הגוף הזר שניתקלתי בו.
״לוי?״ הוא חייך את חיוכו הקבוע ואני חייכתי גם, דווקא בו נתקלתי עכשיו.
״מה אתה עושה פה?״ שאלתי בחיוך.
״אני פה עם ג׳סיקה, היא שמעה על הפתיחה הזאת והיתלהבה מאוד, היא מאוד אוהבת את ניו יורק.״ הוא אמר בגאווה ואני המשכתי לחייך.
״את ניראת נהדר כמובן.״ הוא חייך ובחן את השימלה האדומה המאוד קצרה והישנה שלי שבעבר הייתה שימלת הנשף שלי, רק הרבה יותר ארוכה ונפוחה. הרשתי לעצמי להעביר לשמלה הזאת מייקאובר קטן, במיוחד כי היא הייתה מבחילה.
״ומה את עושה פה?״
״אני פה בדייט עם ג׳ונת-״ הפסקתי את עצמי כשהבנתי מה אני אומרת, אני לא רוצה שהם יפגשו.
״בדייט? טוב אני אשמח לראות את הבחור המפורסם!״ קולו נשמע יותר דרשני כעת, ולא באמת יכולתי שלהגיד לו לא.
״אתה בטוח? זה לא רעיון כל כך טו-״
״אני בטוח, למה אנחנו עדיין עומדים פה? בואי נלך!״