הקטע שלנו

פרק 19

הגענו למיסעדה גדולה למדיי, מהסוג מיסעדות של העשירים ממש. אני אף פעם לא אהבתי מסעדות כאלה, כי ברובן האוכל היה מלקולרי ותמיד יצאתי מהן רעבה ובסוף הגעתי למקדונלס.
״למה את מחכה? בואי ניכנס.״ ג׳ונתן חייך אליי ומשך אותי אליו ממותני וגרם לי לצמרמורת קלה.
״כן, ג׳ונתן רוז.״ הוא חייך למארחת והיא הובילה אותנו בחיוך צבוע לשולחן באמצע המיסעדה.

״מה תרצו להזמין?״ המלצר שאל בחיוך וג׳ונתן ענה מין מאכל לא מוכר, משהו צרפתי לפי מה שהבנתי.
אני הזמנתי לשתות ביינתים, כי אני לא הבנתי מילה מהדברים שרשומים בתפריט ואני בטוחה שהם גם לא יהיו לטעמי.
״אז, נעמי לוי.״ ג׳ונתן אמר והסיח את דעתי מלנסות להבין מה רשום בתפריט והפנתי את מבטי אליו.
״מה את עושה בחייך כרגע?״ הוא שאל מנסה להמשיך את השיחה, אז עניתי שאני עובדת במשרד עורכי דין ושסיימתי תואר שני כמה חודשים לפני שעברתי, ומיסתבר שאני גם גדולה מימנו בשנה, אבל הוא ניראה הרבה יותר גדול מימני אז זה דבר טוב.
״ואתה?״ שאלתי בהיתעניינות כשסיימנו לדבר עליי, איזה שאלה מפגרת. הוא מסר לך את כל המידע עליו אתמול.

הוא כנראה שם לב להיסוס שלי אחרי השאלה וחייך בנחמדות.
״שנזמין יין אהובתי?״ הוא שאל באינטימיות, אהובתי. הוא פשוט קרא לי אהובתי. זה יצא לו מהפה בטון כזה חלקלק, כאילו אנחנו זוג נשוי כלשהו.
״אני אשמח.״ השבתי בחיוך בזמן שהוא קרא למלצר שיביא לנו את היין הכי משובח שלהם, אני לא חושבת שאני שווה כל כך הרבה כסף כשהמלצר אמר את המחיר, אבל ג׳ונתן ניראה כאילו הוא כבר מכיר את המחירים האלה מקרוב, בניגוד אליי כמובן.
״אני חייב לציין, את ניראת אלוהית היום.״ הוא אמר בשרמנטיות והישיבה שלו שידרה ביטחון אין סופי וכל זה קרה כשהמלצר פנה לכיוון האחר.
״תודה, כמובן שגם אתה.״ אמרתי בביטחון אבל מבפנים נמסתי. אני לא בדיוק יודעת איך להסביר את זה אבל הטון דיבור שלו שובר אצלי חלקים בלב רק לשמוע אותו אומר את המילה הכי קטנה.
״אני אשמח להכיר אותך לעומק נעמי, כלומר מחוץ למסגרת העבודה.״ היה לו מבט מיתעניין בעיינים, מהמבטים האלה שמישהו מיסתכל עלייך כשאתה עושה משהו שגורם להם להיתהפנט מבחינה מינית, או כמו המבט של גבר כשחברה שלו אומרת שהם צריכים לדבר, מבט עמוק שגרם לי לתהות, מה כל כך מעניין אותו בי?

״אין מה להכיר אותי, בסך הכל באתי לעיר הגדולה להגשים כמה חלומות קטנים.״ קבעתי בחיוך כשראשי היה מושפל למטה, הרגשתי שלחיי האדימו בלי סיבה.
״את חמודה שאת נהיית מובכת, אבל תספרי לי עוד, את מרתקת אותי.״ הוא קבע בעדינות ומבטי הורם במהירות, כך שהעברתי מבט חפוז בעיניו הכחולות שנצצו לו כל הערב ואז הגעתי לשיערו הבלונדיני הארוך שאסוף בקוקו שצמוד לתחתית ראשו. מבנה גופו היה רחב כתפיים, כמעט כמו של אלכסנדר.
״גדלתי בקוניטיקט עם אימי ואחי הקטן, ובסופו של דבר הגעתי לפה איכשהו.״ אמרתי באופטימיות, זה פשוט החיים שלי, רייקים וחסרי תוכן בדרך כלל.
״תספר קצת על עצמך אני מניחה.״ קבעתי כשגירדתי בשערי שהיה מונח על כתפיי בצורה מרושלת.
הוא התחיל לספר על עצמו, על ההורים המצליחים והאחים המעצבנים. ההון הראשון עד לעבודה הראשונה. דבר אחד הבנתי, חיים משעמים לא לוקחים תפקיד אצל מישפחת רוז.

״היה מענג הערב, באמת. תודה לך.״ אמרתי בנימוס כששהוא ליווה אותה מהמכונית לדלת הביניין.
״אני שמח לענג לך אושר אהובתי, ניפגש עוד פעם בהיזדמנות?״ הוא היסתכל עמוק אל תוך עייני, ידעתי לאן זה מגיע.
״אני אשמח.״ אמרתי במהירות מיתפעלת מהעיינים הכי נוצצות שאי פעם ראיתי, ואז זה הגיע.
הוא רכן לעברי לנשיקה רגועה, זה פשוט לא הרגיש נכון, זה לא הרגיש זה.
הוא היה חלום של כל בחורה, ואני חייבת אותו. להיתגבר על אלכסנדר ולהיתגבר.
אני אנסה עוד כמה פעמים, יש פעמים שהנשיקה הראשונה יכולה להיות הרבה יותר גרועה מהבאות,
ואני אשמח לבדוק את זה.

שלום! לא מאמינה שעוד פחות מחודש הסיוט שנגמר בית ספר נגמר! בקיצור, מקווה שתאהבו את הפרק ואני מתחילה להשים רף של הצבעות בשביל הפרק הבא.
10 לייקים.
אוהבת מלאא❤️

וכמובן שגייסון עושה קאמבק מטורף בפרק הבא או בפרק אחריו, אני צריכה להחליט אבל יש למה לחכות, מבטיחה.