30 ביוני,ניו יורק
קורל-
אסון, אסון ואסון.
ככה אפשר היה לתאר את היום הזה.
לא הצלחתי להרדם כמעט הלילה השלישי ברצף. לאחר מכן הייתה לנו הופעת בוקר .הכאב הגרון היה נורא והקול שלי נשמע מאוד צרוד.יכולתי לראות איך מעריצות בשורה הראשונה מחליפות מבטים עם האלה שלידן כחושבות: מה זה הצרימה זאת?!
נסיתי להשאר עד הסוף אבל אמרו לי באוזניה בשיר לפני אחרון לרדת מהבמה. זה פשוט לא נשמע טוב.
ירדתי אחרי התנצלות לקהל וישבתי מאחורי הקלעים.הרגשתי מאוד מושפלת, כל כך פישלתי.
יותר גרוע מזה? בסוף המופע אמרו לי לחזור לראיון קצר עם הלהקה.
כמובן נשאלתי מה קרה לקול שלי,האם ככה הוא תמיד נשמע והאם עד כה השתמשתי בLIP SYNC.
ואז הם עברו נושא והחלו להציק גם לשאר חברי הקבוצה,שמדי פעם הם זורקים עקיצה על ההופעה שלי.
רציתי לקבור את עצמי באדמה ,כל דבר רק לא להיות עכשיו על הבמה.
שירדנו מהבמה והלכנו אל עבר מכוניות עדיין יכולתי לשמוע את ההערות של המעריצים.
"הנרי נראה מדהים!"
"איזה זוועה היה הקול של קורל"
"מה היא בכלל עושה בלהקה?! בכלל לא ברמה שלהם"
"להעיף אותה!"
"קול של עורב"
"חוץ מציצי אין לה מה להציע"
ועוד המון המון הערות. לא נפגעתי , אולי ממש קצת. בסופו של דבר הם צדקו- האשמה הייתה עלי.
נכנסתי למכונית שבה כבר ישב סטיב.
"תגיד לי משהו שינחם אותי"
סטיב הסתכל ארוכות במראה מעליו ואז אמר " לפחות זה משודר בתוכנית בוקר, וכמעט אף אחד לא צופה בזה".
נאנחתי.
הגענו למלון,וראיתי איך שהבנים כבר הספיקו להגיע להתקדם אל עבר הלובי של המלון.
"אמממ...אני צריך דחוף ללכת ל..."שאל סטיב ולפני שהספיק לסיים את השאלה אמרתי לו שינסע לאן שבא לו ויצאתי מהאוטו.
מהרתי אחרי הבנים אבל לא השגתי אותם לחלוטין. הייתי במרחק שיכולתי לשמוע אותם אבל הם כנראה לא שמו לב שאני מאחוריהם.
"...זה היה ממש מביך בשביל כולנו"אמר ליאם.
"אולי היא לא הרגישה טוב..." אמר הנרי.
"אם היא לא הייתה מרגישה טוב הייתה נשארת במלון ולא באה לעשות קרקס" אמר ניל שנשמע ממש כועס.
"אולי במקום כל הזמן להיות בחדר היתה מוציאה את האף ומדי פעם באה לחזרות.אבל לא! לא נאה לדיווה שלנו לרדת אל העם, הרי היא לא צריכה חזרות היא פשוט יכולה לבוא ולהרוס את ההופעה במקום. היא ממש נכנסה לדמות של הכלבה בזמן האחרון"אמר ניל.
נעצרתי.
כלבה?
הבנים נכנסו למעלית ורק כשהיא החלה להסגר הם שמו לב שהייתי מאחוריהם כל הזמן הזה.
עמדתי עם פה פעור באמצע המלון אובדת עצות.
לבסוף רצתי אל עבר המעלית שהיתה בקצה השני ועליתי בה.
YOU ARE READING
מי אני בכלל
Teen Fictionחברת הלהקה קורל, מגיעה לבית חולים במצב אנוש בגלל מתיחה מטופשת . אף אחד לא שיער שככה הכל יגמר. למה דווקא היא? האדם הכי מבין, הכי תומך, היחידה שלא פחדה להגיד את האמת בפרצוףוהאדם הכי שמח עלי האדמות. אבל האם באמת זוהי הייתה קורל? תוהים חברי הלהקה .אם כ...
