מי אני בכלל

פרק 9-להציל אותי

ינואר 21,בוקר.
דיאנה-
התעוררתי בבוקר במיטה לא מוכרת ומיד הזדקפתי, לרגע בכלל לא זכרתי מה אני עושה כאן ורק לאחר כמה רגעים נזכרתי באירועי אמש.
החלפתי את הפיג'מה לבגדים הישנים שלי שהיו מכובסים ומקופלים ליד המיטה והסתכלתי בפעם האחרונה על המיטה, מנסה לצרוב בזיכרון כל פרט ופרט כדי שאחר כך אוכל להיזכר בה .
זה היה אחד הלילות הטובים בחיי, לראשונה לא קפאתי מקור והייתה לי כרית לישון עליה.
הלכתי לאורך המסדרון עד שהגעתי לסלון. ראיתי שבסלון על הספה שכב בחור עטוף בשמיכה שישן.
מעניין ממתי הוא פה ,חשבה דיאנה, היא ישנה כל כך חזק שאפילו לא שמעה שמישהו הגיע הלילה .
מהצד השני, במטבח מבטה צד את קורל שנרדמה מול מחשב פתוח וכמה מחברות פזורות על השולחן, ודיאנה הרגישה קצת רע שבגללה קורל הצטרכה לישון בפוזה כזאת.
דיאנה החליטה שעליה לעזוב, אבל החליטה לשתות כוס מים לפני שתלך. דיאנה התקדמה על קצות האצבעות שלה אל עבר המטבח ובשקט בשקט לקחה כוס ממדף שהיה תלוי ליד הכיור, לאחר מכן היא פתחה את הברז על העוצמה הכי חלשה בשביל שלא יווצר רעש שיעיר את קורל והחלה למלות את הכוס.
"אהמ בוקר טוב? " פתאום נשמע קול גברי מאחורי דיאנה, שמרוב שהפתעה הפילה את הכוס לכיור, שבנס לא נשברה אבל גרמה לרעש חבטה.
"קוואבנגה! " קורל קפצה משנתה עם הקריאה וכמעט נפלה מכיסא. "סליחה בנות לא התכוונתי להבהיל אותכם" ניסה הנרי בחוסר הצלחה להרגיע את הבנות.
" אני כבר מתכוונת ללכת. " דיאנה עזבה את הכוס וכבר התכוונה לעזוב את הבית כשקורל עצרה אותה
" לא לא, בואי תאכלי בהתחלה משהו. " קורל ניסתה בכל דרך לגרום לדיאנה להשאר.
דיאנה התיישבה בחוסר רצון על קצה הכיסא ונגסה בעוגיה שהייתה מונחת בחבילה מולה. הנרי ניגש אל קנקן המים והחל לשתות ישירות ממנו, אחרי הלילה הוא סבל מכאב ראש נוראי .
השתררה שתיקה מתוחה מסביב לשולחן ואז הנרי התיישב גם בשולחן עם הקנקן.
"סליחה, אני לא הספקתי להציג את עצמי - אני הנרי " חייך אל דיאנה את חיוכו הממיס. "נעים להכיר הנרי. " דיאנה חייכה אליו חיוך נבוך בחזרה ושלחה לו יד מהססת ללחיצה שהנרי לחץ מיד.
"ומי את, אורחת מסתורית? " שאלה והחל לקחת שוב לגימה מהקנקן.
"קוראים לי דיאנה. " אמרה והנרי נחנק מהמים ששתה.
" דיאנה, את מתכוונת, הדיאנה? " שאל והחליף מבטים עם קורל.
לא הבנתי מה פשר 'הדיאנה' לכן סתם משכתי בכתפיי וראיתי איך שקורל מנענעת את ראשה מצד לצד בשלילה כשהנרי הביט עליה.
"טוב... אני צריכה ללכת... כנראה. " אמרתי וקמתי מהשולחן.
" אני אלווה אותך עד הדלת. " קורל קפצה ממקומה והלכה איתי.
ראיתי בזוויות העין שגם הבחור על הספא התעורר והתיישב על קצה הספה.
רציתי לקחת את המעיל שלי אבל קורל עצרה אותי " לא. " אמרה והושיטה לי מעיל בצבע זית " קחי את זה במקום, מתנה ממני. " המעיל היה מאוד עבה וחם לכן שמחתי לקבל אותו "תודה." לחשתי בשקט. " רגע זה לא הכל" אמרה והחלה לחטט בתיק שהיה על השידה עם המראה.
"ודיאנה, אני כל היום לא אהיה בבית אבל לקראת ארבע אני אחזור, אני מבקשת ממך, בבקשה תחזירי לפה עד ארבע, אני רוצה לדבר איתך. " אמרה והושיטה לי את המפתח.
" מה את עושה?! את כאילו לכל הומלס שאת מוצאת מביאה את המפתחות של הבית? " לא יכולתי לקבל את המפתח.
"אולי, לכי תדעי. " קורל משכה בכתפייה.
"את ממש מוזרה, ומה אם עכשיו אני פשוט אשדוד אותך? יש מלא זמן עד ארבע! "
" אז אני אאבד את האמון באנשים לתמיד, או לפחות עד שאתקע בחסר הבית הבא שמציקים לו ברחוב." אמרה ונתנה לי חיבוק.
החיבוק הרגיש לי ממש מוזר,הרבה זמן אף אחד לא חיבק אותי .
"אני מבטיחה לך את לא תאבדי את האמון שלך" אמרה דיאנה כשקורל נתנה את המפתח בידה, ויצאה מהבית.
דיאנה התקדמה בדילוגים מעל המדרגות וכמעט העיפה בחור בדרך,היא מיהרה לבקש סליחה ולהסתלק.
"על לא דבר." אמר סמית וסקר את הבחורה האובר שמחה המתרחקת בדילוגים.