מי אני בכלל

פרק 7-אנשים קטנים בערים גדולות

*לפני חצי שנה, סוף ינואר, לוס אנג'לס*
סטיב סמית-

סטיב סירק את שערו בפעם האחרונה לפני שיצא מביתו ליום העבודה הראשון שלו בתור שומר ראש.
סטיב חייך לעצמו, ולמה לא?  המשכורת תהיה הכי גבוה משהיתה לו אי פעם. הוא הולך לטייל כמעט בכל בעולם מבלי לשלם פרוטה, כשכל מה שהוא צריך לעשות זה להגן על אחת הבחורות הכי השוות ביקום ממעריצות קטנות ומשוגעות.  סטיב הקליד את היעד בJPS והחל לנסוע לחדר כושר שאמרה לו קורל.
כמה אנשים היו מתים להחליף איתי מקום עכשיו ,חשב לעצמו סטיב וחייך לעצמו במראה מעל.

סטיב נכנס לחניית החדר כושר ,ושלח הודעה לקורל ' אני בחנייה, מתי את יוצאת ' כעבור דקה קיבל תשובה חזרה 'בדיוק סיימתי, עוד שנייה אני יוצאת '. סטיב הצטרך לחכות עוד כעשר דקות ואז הופיעה היא.
והאמת?  סטיב התאכזב.  הבחורה שיצא הייתה לבושה בטרנינג וזקט מרופט בצורה מרושלת, פניה היה ללא איפור עדיין אדומות מהמאמץ ,ושערה היה רטוב, ספק בגלל זיעה וספק בגלל מקלחת, ועטוף במין גולגול מרושל למיידי.  משום מה היה בטוח שהיא תראה יותר כמו דוגמנית בפרסומת מאשר סתם שחקן כדורסל.
סטיב סימן לה לבוא,  וקורל נכנסה לאוטו והתיישבה לידו. 
"קורל. "הציגה את עצמה והושיטה יד ללחיצה.  "סטיב סמית." הפטיר ביובש ונתן לחיצה מהירה לקורל.
"אז לאן לנסוע? " שאל סטיב .
"לבית שלי, הוא מטר מפה" אמרה ונתנה את כתובתה.
"טוב... אז בערך ספרו לך איך הכל עובד פה?" ניסתה לפתח שיחה קורל.
" עברתי הדרכה. אבל אם יש לך משהו להוסיף, את תמיד מוזמנת לומר ." אמר . השתררה דממה לכמה דקות והם כבר היו ליד הבניין המגורים.
סטיב מיהר לצאת, ופתח לקורל את הדלת.
  "הו תודה, אבל אתה לא חייב לעשות את זה" צחקקה קורל ויצאה מבלי לחכות לסטיב. סטיב נעל את המכונית ומיהר אחריה. שניהם נכנסו למעלית ועלו למעלה.
כשיצאו, יצא גם השכן ליד " היי!  אני נזכרתי מאיפה אני מכיר אותך!  את הזאתי מהלהקה שאחותי שומעת כל היום קורל! " אמר הבחור הנרגש וצעד בהתרגשות אל קורל.  מיד זהיתי סכנה פוטנציאלית לכן נעמדתי לפני קורל ועצרתי אותו עם היד  " קורל, את מכירה אותו? " שאלתי אותה. " כמובן,זה השכן שלי!" אמרה לי משום בכעס קורל ונעמדה בני לבין הבחור ההוא, שנראה מאוד מאוכזב כשראה אותי.
"אז... נדבר אחר כך? " אמר הבחור, ואפילו בלי לחכות לתשובה נכנס למעלית שבדיוק עמדה להסגר.
קורל הסתכלה עוד כמה שניות על המעלית, ואז פנתה בכעס לביתה.רק הספקתי לסגור אחריי את הדלת וקורל התנפלה עלי :" אל תעשה יותר ככה!".
"לא לעשות מה?" באמת לא הבנתי מה עשיתי לא נכון.
"פשוט אל תנסה כאילו להגן עליי.אני מתכוונת אל תפריד ביני לבין אם משהו ניגש אלי,צריך להפריד רק במקרה קיצוני!" אמרה קורל.
"אני רק עושה את העבודה שלי ,והמטרה של העבודה שלי זה להגן עליך." אמרתי לה, מנסה להציג את עצמי כמה שיותר מקצועי.
קורל שמה את ידה על המצחה והחלה להסתובב בחדר " טוב שמע,זה באמת לא הבעיה שלך,פשוט תבין שכשאתה עושה דברים בסגנון הזה, אתה מבהיל אותם, האנשים לא רגילים ליחס כזה. פשוט, שמע,  תשכח מהדרכה שלך,  ותנסה להיות פחות שומר ראש... " " אני מתכוונת, אל תהיה כזה כבד.  התפקיד שלך הרבה יותר פשוט, פשוט תסתובב איתי בחוץ ,תנהג במכונית תבוא איתי לקניות וזהו!  כן לגמרי זהו! תנסה להיות פחות שומר ראש ויותר סתם כמו ידיד, בסדר?" שאלה, למרות שרק עוד יותר בלבלה אותי. " אני אשתדל" אמרתי.
"יופי, אני אלך להחליף בגדים, אם אתה רוצה אתה יכול ללכת למטבח ולהכין לעצמך משהו, מה אתה מעדיף קפה או תה? "שאלה ועוד הפעם לפני שהספקתי לומר משהו כבר פנתה אל החדר בקצה המסדרון.
לא רציתי כלום. אז נשארתי בסלון והתיישבתי על הכורסא וסקרתי את הסביבה. האמת, ציפיתי שמישהי כמוה תגור בוילה או משהו בסגנון,  לא שהדירה הזאתי הייתה ענייה אבל משום מה חשבתי שכשאתה נמצא ברשימת 100 המפורסמים המרווחים בעולם, אז אתה גר בפנטהאוז ולא בסתם דירת ארבעה חדרים רגילה.
"זהו אני מוכנה." כעבור חצי שעה סוף סוף יצאה קורל מהחדר. הסתכלתי על קורל, שפתאום נראתה באופן שונה לחלוטין. שיער עתה מפוזר באופן גלי על כתפיה, פניה לא היו עוד אדומות אלא מאופרות באיפור מינימאלי שהחמיא לה מאוד, והייתה לבושה בג'ינס לבן צמוד וגופיה בצבע זית. "מה? " שאלה קורל, ורק אז קלטתי שנתקע לי המבט עליה. "כלום." הסמקתי ומהרתי להפנות את המבט וקורל גיחכה לעצמה. "מה מצחיק? " האדמתי. "סתם, מצחיק כמה מהר יכול היחס להשתנות. "אמרה וגרמה לי להאדים עוד יותר רציתי להגיד משהו מהר אבל לא עלה לי כלום בראש.
נסענו לפגישה,  ומשם לעוד פגישה ואת היום סיימנו בחזרות שנערכו לאורך שלוש שעות.