מי אני בכלל

פרק 24-שושנים כחולות, שושנים ירוקות

ערב,יום 2 לאחר התאונה.
לונדון.  

מרלין-

חיכיתי בעצבנות ליד הדלת של של הרופא שטיפל אתמול בקורל. לפי מה שהוא אמר ,התוצאות של הבדיקות יראו אם קורל הייתה בהריון בתקופה האחרונה ובצעה הפלה . ומה אם כך? לא הייתי בטוחה מה הלאה.
הכל היה כל כך מוזר, כל אחד מאשים מישהו, הבנים-את עצמם, דיאנה-אותם, והנהג בכלל לא נתפס עדיין. מה זה היה? תאונה, רצח או נסיון התאבדות כפי שחשבתי בהתחלה? היומן נראה כחסר תועלת, כמנסה להצביע ישירות על פרטים אבל אינו מסוגל להראות לנו את זה. אני כל הזמן מפספסת משהו, משהו שנמצא כאן אבל מתפספס.

הדלת נפתחה לרווחה והרופא הזמין אותי להכנס.

"אני חייב להודות, כנראה שכיוונת אותנו לראות משהו חדש" אמר הרופא והוציא דפים ממכונת ההדפסה.

"מה, מה קרה " לא הבנתי את כוונתו .

"לפי תוצאות הורמונליות ,הבחורה לא פעילה מבחינה מינית בחצי השנה האחרונה, אבל יש משהו אחר".

"מה זה?"

"ובכן...בואי איתי לחדר של המטופלת. עדיף להראות את זה פעם אחת מאשר להסביר " אמר וקם לצאת.

הלכתי יחד איתו אל עבר החדר שבו שכנה קורל.
מחוץ לחדר היו רק מאליס וניל, השאר חזרו .כנראה עוד מעט הם יחזרו ,זה מה שהיה קורה במשך כל היום: עוזבים בשביל לאכול, להתקלח ואז חוזרים לכאן. כנראה, מרגישים אשמה אם לא יבוא לכאן ,אפילו שאין זה מביא תועלת ממשית.
הבחורים הביטו בנו במבט שואל, סימנתי להם להכנס איתנו לחדר שבו שכבה קורל.

הרופא ניגש אליה ורכן מעל צווארה ובחן אותו "הינה! זה מה שאני מדבר עליו! בואו תתקרבו והביטו"
התקרבנו כולנו סקרנים למה שרופא גילה.

"מה אתם רואים פה?" אמר אמר והצביע על הצוואר של קורל. היתה עליו חלק מהשריטה העמוקה שנמשכה מהלחי, המון סימנים אדומים-כחולים וירקרקים מסביב.

"שריטה, סימנים... אנחנו אמורים לראות עוד משהו?" שאל מאליס, השקט ביותר בחבורה.

"לא לא, בחור צעיר, אתה לגמרי צודק- הסימנים מהפגיעה" אמר והצביע על הסימנים.

"זה אמור להביע משהו?" שאלתי, גם אני לא הבנתי מה כל כך מיוחד בסימנים.

"כן, אם תשימו לב רוב הסימנים כאן אדומים, ואולי קצת כחלחלים. זה מה שקורה כשמקבלים מכה מספיק חזקה שפוגעת בנימים שלנו, מה שגורם לכך שהדם דולף מחוץ לנימים וכך נוצר הסימן אדום"

"אבל יש כאן לא רק אדומים" אמר ניל.

"בדיוק! ככל שעובר יותר זמן מאז המכה, הצבעים שלה עלולים להשתנות. כל שאר הצבעים שאנחנו רואים לאחר הכתם האדום הראשוני, כמו כחול, ירוק, צהוב וחום, הם תוצאה של מה שקורה כשהגוף שלנו מפרק את הדם הדולף וסופג מחדש את ההמוגלובין. החבורה הופכת לצבע כחול משום שתאי דם לבנים מפרקים את ההומוגלובין ומפרידים את חומצות האמינו מהברזל. כשבוע לאחר מכן, מה שנשאר מההמוגלובין מתפרק לחלבון אחר, בליורדין, שצבעו ירוק".