מי אני בכלל

פרק 17-שמלה. אם לא השמלה.

בוקר יום 2 לאחר התאונה.
לונדון.

דיאנה-

"לא! לא!" צעקתי עליו אבל הוא בתגובה רק צחק וסטר לי.
"מה חשבת? שאם תלבשי דברים יקרים אף אחד לא ידע מי את?את תמיד תשארי פח! את פח-זבל"

נפלתי על ברכי, ונסיתי בצליעה לברוח ממנו ,אבל הוא היה בכל מקום, לא משנה לאן פניתי.
"הפעם קורל לא תציל אותך. היא בעצמה צריכה שמישהו יציל אותה!" הוא צחק ומתוך פיו הציצו נחשים קטנטנים." הוא התכופף ואחז בחוזקה בלסת שלי, כמעט מוחץ אותה לחלוטין.

"כלבה כפויית טובה- זה מה שאת" אמר והמשיך לאחוז בחוזקה "דבר אחד היא בקשה ממך, ואת אפילו את זה לא עשית" אמר וסטר בחוזקה.
"מה הייתי צריכה לעשות?" צעקתי בשארית כוחות. "רואה איזה כלבה את? הכסף כל כך סחרר אותך שאת אפילו לא זכרת את הבקשה, והיא התחננה ." וסוף סוף עזב את הלסת.
"מה היא בקשה?" שאלתי בלחש.
"השמלה. הכל בגלל השמלה" אמר והניף את רגלו ישר לפרצוף שלי.

התעוררתי שטופת זיעה והחזקתי באפי- זה היה רק חלום, אבל משום מה הבעיטה היתה כל כך אמיתית.
השמלה...אני לגמרי שכחתי מהשמלה.
קפצתי אל הטלפון וחייגתי אל מרלין.
"מדברת מרלין..."אמרה מרלין בקול נוחר, הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה הייתה שמונה וחצי בבוקר.
"מרלין יש לי שאלה חשובה מאוד,האם ביומן יש תאריך של אפריל, אני לא זוכרת מתי בדיוק..."
"כן... יש פה כמה אזכורים של חודש אפריל" כנראה היומן היה פתוח הידה של מרלין אחרת אין לי מושג איך ענתה כל כך מהר.
"יש שם אזכור כלשהו על חבילה? או על שמלה?" הפעם לקח למרלין יותר זמן.
"האמת..." חכיתי במתח לתשובה "כן. מוזר מאיפה ידעת?" שאלה והקריאה
"רק שלא תשכח את שמלה, רק שלא".
"מרלין..." הקול שלי רעד "אני סוף סוף יודעת משהו שאליו התכוונה קורל".
"מה? בעצם את יכולה להגיע לבית חולים?"
"כבר בדרך".

"מה?" כל העיניים הופנו אלי .
"בערך בתקופה הזאת ,קורל התקשרה אלי. אני זוכרת שהיא הייתה בפאניקה רצינית. היא אמרה שהיא לא הספיקה לעשות משהו אבל היא יודעת שאני אהיה בלוס אנגלס אז היא בקשה ממני טובה"
"מה קרה?"
"היא לא בדיוק הסבירה. היא רק אמרה שבאחד האולמות, שבהם היה טקס פרסי מוזיקה היא השאירה בחדר תחזוקה בתעלת האיוורור חבילה אבל אז היא הייתה חייבת להסתלק ולא הספיקה לחזור לקחת...היא אפילו לא רצתה לומר בהתחלה מה היה בתוך החבילה אבל בסוף הצלחתי לדובב אותה והיא גלתה לי שזאת שמלה"
"שמלה? מה כל כך סודי בשמלה?" שאל ליאם.

"אני בעצמי לא יודעת,ואז היא אמרה לי משהו מאוד מוזר מצד אחד היא אמרה שאני בשום פנים ואופן לא אסתכל מה יש בתוך החבילה ,אבל אז היא כאילו התחרטה ואמרה אם כן אסתכל אז שאני לא אעז לשאול אותה לעולם לגבי התוכן."

"זה ממש מוזר" אמרה מרלין.
"ומה עשית עם החבילה?"שאל ליאם.
"היא אמרה לי שאני אזרוק אותה לפח...אבל אני בכלל שכחתי מזה...פשוט היה לי שבוע מאוד עמוס בלוס אנגלס ולא הספקתי" הרגשתי נורא.
"אל תדאגי...קורה לכולם" אמר לי בחור שרירי במיוחד, שלא ראיתי מקודם.
"בקיצור אני מתקשת לאולם ומבקשת שהם יבדקו מה יש אצלם בתעלת האיוורור".
"לא ולא!" מחא ניל "קורל בקשה לא לפתוח, וגם מה שזה לא יהיה זה הולך לעורר הרבה עניין אתם באמת רוצים לערב מישהו זר ".
"צודק, צריך שמישהו משלנו ינסע לשם" אמר טום.