מי אני בכלל

פרק 6-לחכות,לחכות ולחכות

*בבית חולים יום 1 אחרי התאונה*
ניל-

קורל יצאה מהניתוח סוף סוף. כעת הייתה מונשמת והייתה מחוברת למכונת הנשמה. מתוך קורל יצאו חוטים שונים שחברו אותה למכונות שונות ליד המיטה, והצג שהראה על מצבה ביצע כל כמה שניות צליל. כשבפעם הראשונה הורשתי להכנס, הייתי בהלם :רגלה הימנית היתה כולה בגבס, ועל רגלה השמאלית היו כל מיני תחבושות ורצועות שהקיפו את כל רגלה. ניכר היה שנפגעה בעיקר בצידה הימיני, כי גם ידה הימנית הייתה מכוסה בגבס כולל הכתף, וכל אצבע הייתה מחובשת בנפרד . ומהלחי עד הצוואר נמשכה שריטה ארוכה שהייתה מלווה בסימן סגול-כחול כהה, אף על פי שהייתה לבושה בכותנת בית חולים ומעליה שמיכה, ניתן היה לראות שהסימנים הכחולים והשריטות היו כמעט לאורך כל גופה.

"אתה עדיין כאן? " שאלה האחות השמנמנה שנכנסה לחדר בשביל להחליף את השקית שהייתה מחוברת לקורל, " קדימה, כל החברים שלך כבר עזבו,אנשים חכמים.כנראה בנתיים לא תוכל לעשות שום דבר חוץ מלחכות. ואתה חיכית כל הלילה, מגיעה לך מנוחה! לך תישן ,תאכל משהו ,ואז בערב תחזור רענן ." המשיכה לשכנע אבל ניל לא נרגע.
" אני חייב להיות כאן כשהיא תתעורר! "עמד ניל על שלו.
"צער לי לבשר לך בחור צעיר, אבל בנתים הבחורה בתרדמת, זה תלוי רק בה מתי היא תתעורר. יכול להיות עוד כמה ימים, יכול להיות כמה שבועות, ויש כאלה שמחכים כבר כמה שנים שקרובים שלהם יתעוררו." אמרה האחות.
"מה? לא ניתן לדעת בכלל מתי קורל תתעורר? " שאל בייאוש ניל.
"שמע, לפי סטטיסטיקות ודברים כאלה ככל שעובר הזמן כך קטן הסיכוי. כך שאם היא לא תתעורר בשלוש שבועות הקרובים אז.. " נאנחה האחות והתכוונה לצאת מהחדר.
ניל צנח על הכיסא ליד,ומלמל לעצמו "לא יכול להיות שאי אפשר לעשות כלום... "
" האמת..." האחות הסתובבה " בעקרון מחקרים לא הוכיחו חד משמעית, אבל יש כאלה שיוכלו להעיד שאם משוחחים עם האדם שבתרדמת, אז הוא עדין שומע ואולי זה גם יכול לעזור לו לחזור לתפקוד... אבל לא מוכח חד משמעית! " אמרה ויצאה בהפגנתיות מהחדר.

ניל קרב את הכיסא ולקח את ידה של קורל והחזיק אותה. " אממ היי..." טוב זה התחלה די טפשית חשב לעצמו ניל. "קורל, אם רק היית יודעת כמה שאני מצטער על הכל. כל התקופה הזאת-כאילו לא היתי אני. אני באמת לא יודע למה התנהגתי ככה ולמה התייחסתי אליך ככה. "
" אם רק היית יודעת כמה בא לי לדבר איתך, סתם ככה, שיחה בלי משמעות , שבה אנחנו צוחקים. עכשיו כשאני חושב על זה, אני לא נזכר מתי בפעם האחרונה עשינו את זה" ניל חשב על דרך לשנות את נושא השיחה "כולם נורא דואגים לך, אפילו דיאנה באה! אולי אתן עדין בקשר, אהאמת אני עדין לא מבין, מה לך ולה? בנתיים היא נסעה למשרד של מרלין, הם אמרו שהם מצאו משהו - מה שזה לא יהיה, אני יודע שבחיים לא היית מזיקה לעצמך. " ניל הרגיש איך שהבטן מקרקת לו אבל החליט להתעלם. " כולם מתקשרים, שואלים על מצבך, את הרי יודעת שכולם דואגים לך, את יודעת את זה, נכון? "

*במשרד של מרלין*
על אף השעה המוקדמת, במשרד התחוללה שיחה רועמת, ומרלין ניסתה לעשות סדר בדברים.
" אוקי, אוקי בואי נתחיל מהתחלה עוד פעם. בואו ננסה להגדיר מי בכלל היתה קורל." שאלה את שלושת הבחורים שביממה האחרונה לא עצמו את עיניהם לרגע.
"נסו לאפיין אותה,תארו את התכונות שלה איזה מן אדם הייתה.. " ניסתה להנחות מרלין. לשניה השתררה דממה ואז החלו שלושתם לדבר בבת אחת:
" היא הייתה בנאדם מבין..."
"היא אהבה לשמוח... "
"אף פעם לא היה אכפת לה מה שחושבים עליה..."
"ידעה תמיד להסתדר בכל סיטואציה..."
"אוהבת לרקוד...
"כולנו מאוד אוהבים אותה... "
"בא לי לאכול..."
כולם הסתובבו אל הנרי, שאפילו לא שם לב שהביע את מחשובתיו בקול.
"טוב, בנתיים אני חושבת שאתמקד ביומן. אפילו שהוא לא מסודר בסדר כרונולוגי, אני רוצה לצלם את כולו, לסדר לפי תאריכים ואז יהיה לנו לפחות מאיפה להתחיל ." לפני שהבנים הספיקו להגיב איכשהו המשיכה :"בנתים לכו לישון.זה היה לילה ארוך ואתם זקוקים לזה.דרך אגב, אני חושבת שנעדכן את ניל והבחור העצבני,טום אבל לא נרד לפרטי פרטים . יכול להיות שהכל לא כמו שזה נראה ,לכם אין טעם לקפוץ עכשיו למסקנות." אמרה,ובעיקר התכוונה לקופסה של בדיקת הריון.
"ומה את תעשי בנתיים?"התעניין ליאם.
" אני ,כמו שאמרתי אסדר את היומן. אתם בנתיים תחשבו ,האם קורל התנהגה בצורה מוזרה כלשהי בזמן האחרון ,האם פחדה ממשהו ,האם לעיתים קרובות היתה נעלמת או להפך, מסתגרת בפינה, בקיצור הכל. נפגש בשבע בערב ונמשיך לחקור.
הבחורים עזבו את המשרד, וכעבור כמה דקות הגיעה המזכירה.
" בוקר טוב מיס, לא ידעתי שתבואי כל כך מוקדם. הביקור הראשון יהיה רק ב10." אמרה המזכירה המופתעת.
"יש פגישה אחת לפני,ובבקשה תפני את השבוע הקרוב. אני אהיה עסוקה מאוד." אמרה מרלין למזכירתה ופנתה עם היומן למכונת הצילום.
"אפשר להתעניין במה? והאם זה אומר שאפשר לסגור בשבוע הקרוב את המשרד ?" שאלה המזכירה בתקווה שבשבוע הקרוב תתאפשר לה לצאת לחופשה קטנה.
"לא,הרבה מאוד אנשים עומדים לבוא, זוכרת את קורל ליץ? "נסתה בעצמה מרלין להפעיל את המכונה הגדולה.
"קורל ליץ? הזמרת? שמעתי שהיא הייתה מעורבת בתאונת דרכים או משהו כזה, אם זכור לי נכון היא הייתה אמורה לבוא אלינו עוד כמה ימים הלא כך? " שאלה המזכירה וניסתה לעזור למרלין עם המכונה.
"לא, לא צריך." דחתה מרלין את העזרה של מזכירתה .
"כן קורל ההיא, בשבוע הקרוב אני אדבר עם הקרובים שלה, החברים שלה, הלהקה שלה וכל מי שהיה בסביבתה בזמן האחרון ."אמרה מרלין והתחילה סוף סוף להעתיק את היומן למסך המחשב שלה, ויותר לא פירטה.
המזכירה הסקרנית רצתה לדעת עוד ,אבל לא רצתה להראות יותר מיידי נדחפת. " אז, מי שיבוא היום גם קשור לקורל? " שאלה המזכירה.
" כן, קוראים לה משהו כמו דינה... דיאנה! כן! " והתיישבה מול המחשב, והחלה לסדר את הצילומים לפי התאריך שהיה כתוב בכל פינת דף.