you never walk alone / taekook

סדר

שני הבנים עומדים באמצע גרם המדרגות עם ידיים שמוטות "אנחנו מתים! יהיה פה מלחמת עולם שלישית" טאהיונג צעק בדרמטיות ומשך בשערו, הצעיר הסכים עם כול מילה שיצאה מפיו "מה אנחנו עושים, הם חוזרים מחר והבית נראה אחרי סופת טורנדו" שני הבנים בלעו רוק בלחץ וטיפות זיעה מצטברת במצחם.
שני הספות כבר לא בסלון, אחת בחצר הבית והשניה ליד דלת הכניסה. ספריית הספרים של נאמג'ון ריקה מתכולת הספרים, ספרי הלימוד מהתיכון וספרי הקולג' שלמד בצעירותו, כול הספרים שבתוכם מסמכים של עבודתו וכמובן ספרי הקריאה כולם מפוזרים על הריצפה. שולחן הקפה שהזוג קים הזמינו מאטליה הפוכה ומעט סדוקה ברגלה. תמונות המשפחה שהיו תלויות על הקיר מנופצות לרסיסים.
המטבח לא במצב טוב פחות מהסלון, המקרר שלפני שבועיים היה מלא באוכל שיספיק לגדוד של הצבא הקוראיני לא נשאר אפילו קליפה של גזר, הר כלים לא נקיים מונח בכיור עם שאריות אוכל דבוקות לצלחות ולסירים וכנראה חרק מטייל שם להנאתו. שיש האי שממוקם באמצע המטבח שצבעו פעם היה לבן עכשיו שחור מטינופת, ופח האשפה עולה על גדותיו מפריח ריח מצניח ברחבי הבית.
שני הבנים הרימו את ראשם לכיון הקומה העליונה שלא פחות מסודרת ונקיה מהקומה התחתונה "איך הבית הגיע למצב כזה? ורק שנינו היינו פה" טאהיונג הרים כתפיים אין סיבה מוצדקת לשאלה הזאת, פשוט מאוד הבנים הזניחו את הבית ושכחו שג'ין ונאמג'ון בחופשה.
"בוא נחלק את העובדה בינינו ונסיים מהר" ג'נקוק הציע "טאהיונג בלי לחלום את הטלפון משארים בצד" הצעיר יודע עד כמה טאהיונג מחובר לילד שלו ולא מוכן להשאיר אותו לבד בלי השגחה.
תוך שתי דקות הם חילקו את המטלות בינהם והתחילו לעבוד.
ג'נקוק לקח פיקוד על המטבח כי טאהיונג לא יודע לשטוף כלים והצעיר נתן לו את הכינוי "נסיכה של אמא" כמובן שזה הדליק את מערכת העצבים בגופו של בלונד השיער ושני הבנים התחילו לריב עם מגבים וקיבלו מכות בזרעות שהשאירו סימנים כחולים.
אחרי שטאהיונג הכריז על הפסקת אש שארחה שעה, הצעירים החליטו שאם הבית לא יהיה מצוחצח מחר אומרים עליהם הספדים.
כעבור ארבע שעות הבית מבריק וכול חפץ או רהיט חזר למקומו הקבוע, הבנים הלכו לחנות הקרובה לקנות מסגרות לתמונות שהתנפצו ותלו אותם בחזרה על הקיר.
טאהיונג וג'נקוק זרקו את עצמם על הריצפה גופם מוטש ושריר גבם מעט תפוס ממרתון הנקיון שנערך בביתם, עיניו של ג'נקוק מתחילות להעצם והצווחה שטאהיונג צעק הבהילה אותו.
"ג'נקוק מהר, מה השעה?" הצעיר שלח לו מבט מוזר ובדק בשעון השחור של ידו מה השעה "שבע ארבעים ושבע" בלי שום התראה טאהיונג הרים את ג'נקוק מהריצפה, תפס בזרעו ומשך אותו לכיון חדרו "טאהיונג תאט" אבל הבוגר לא הקשיב מפחד שהזמן יעבור.
הם הגיעו לחדרו של טאהיונג ובלונד השיער פתח את חלון חדרו ויצא דרכו לגג של הבית וסימן לג'נקוק לעשות אותו דבר ולזהר לא ליפול.
ג'נקוק נעמד ליד טאהיונג שמביט על השמים בציפיה "מה השעה?" בלונד השיער שאל בשנית והצעיר ענה לו שעבר דקה וחיוך התפרס על פניו של טאהיונג "עוד דקה זה קורה" חום השיער רצה לשאול את הבוגר למה הוא המתכוון ולפני שהספיק השמים נצבעו בגווני אדום צהוב ומעט כתום והשמש נחבאת אל העננים.
הבוגר ראה את הבעת פניו החמודה של ג'נקוק פה פעור ועיניים רחבות ותגובותו העלתה חיוך לטאהיונג "תמיד רציתי להראות לך את השקיעה אבל שכחתי והיום במיוחד בדקתי מתי זמני שקיעה" טאהיונג הסביר בגאווה משום שאף אחד לא צריך להפסיד מראה מרהיב כמו השקיעה.
"אתה צודק" חום השיער ענה והביט בטאהיונג 'הוא יותר יפה מהשקיעה' הצעיר חשב לעצמו.
------------------------------------------------------
מקווה שתהנו🤗