הכאב

1.5K 142 30
                                    

צום קל לכולם❤️❤️
---------------------------------------
״אתה יכול ללכת, אין לך פגיעות רציניות זה רק כמה חבלות״ האחות אמרה לג׳נקוק ויצאה מהחדר. ג׳אנקוק קם מהמיטה, הפנים שלו עדיין כאבו למרות שלקח את משכח הכאבים שהאחות נתנתה לו.
הנער יצא מהחדר ופגש את הוריו של טאהיונג ״נו ג׳יני״ נאמג׳ון תמך בבעלו ״אה...אני מצטער, פשוט זה הבן שלי וא-״ ג׳נקוק קטע את ג׳ין באמצע משפט ״זה בסדר, זה הגיע לי. טאהיונג רק דאג לג׳ימין ו...זה פשוט פגע בי, סיבות אישיות״ ג׳נקוק אמר וחייך.
השעה הייתה אחד בלילה, מזל שעדיין יש אוטובוסים. ג׳נקוק חיכה בתחנה עד שהאוטובוס יגיעה ואכן הוא הגיע, אבל זה היה קו לא מוכר ״אה סליחה, אתה מגיעה לרחוב***״ ג׳נקוק שאל את הנהג ״לא, אבל אני עוצר בתחנה הכי קרובה לרחוב הזה״ ג׳נקוק הנהן, שילם לנהג והלך לשבת באחד הכיסאות.
הנער פתח את דלת ביתו בשקט, ראה שאף אחד לא נמצא בפתח. הוא נכנס לבית ומתקדם בצעדים קטנים ושקטים ״אתה חושב שאני לא יקלוט אותך״ גברת פארק קצה מהספה עם בקבוק של בירה בידה, היא באה לזרוק על ג׳נקוק את הבקבוק אבל ג׳ימין עצר אותה ״אמא אני רעב״ ג׳ימין התבכיין, הוא יודע שזה הדבר היחיד שיעצור את אימו מלהרביץ לג׳נקוק ״יש לך מזל הומו, לך תכין לג׳ימני אוכל עכשיו. אני עולה לישון״ גברת פארק עזבה את שתי הבנים לבד בסלון.
״תודה״ ג׳נקוק מילמל. ג׳ימין היה בטוח שהוא לא שמע טוב, ג׳נקוק הרגע הודה לו ״מה אמרת?״ הוא שאל את הנער ״אמרתי תודה, אבל אל תתלהב יותר מידי״ ג׳ימין חייך חיוך רחב ״בבקשה קוקי״ הוא אמר ופיזר את שערו של הנער. לג׳נקוק לא היה כח לריב איתו אז הפעם הוא ויתר לו.
שתי הבנים התקדמו למבטח, ג׳נקוק התקדם לכיריים ״קוקי זה בסדר, אתה לא חייב״ ג׳ימין אמר ״אמא שלך תרצח אותי״ ג׳נקוק באמת פוחד מאימו של ג׳ימין ״קוקי, אני יכין לעצמי וגם לך. נראה שאתה מאוד מותש״ ג׳ימין בחן את פרצופו של ג׳נקוק, רואה את כול החבלות שמכערות את פניו היפות.
ג׳נקוק וג׳ימין פעם ראשונה אחרי כמה שנים ישבו ביחד לאכול, בלי שג׳נקוק יעקוץ את ג׳ימין או יפגע בו, בלי שג׳נקוק יצעק עליו או יקרא לו בשמות, פשוט ארוחה אחת בשקט.
״התגעגעתי לזה״ ג׳ימין שבר את השתיקה המביכה ״למה?״ ג׳נקוק יודע למה ג׳ימין התכוון אבל החליט לשחק את עצמו ״התגעגעתי אליך״ ג׳ימין אמר. ג׳נקום עצר מלאכול והסתכל בעיניו של ג׳ימין.
כמה שניות ארכות שני הבנים מסכלים אחד על השני, בוחנים אחד את השני. כול אחד מהם התגעגע, כול השנים שהם היו בריב ולא דיברו זה הציק מאוד לשניים, הם רצו לחזור לימים של פעם לימים שהכול היה פשוט מושלם.
בלי התראה מוקדמת ג׳ימין תפס את שפתיו של ג׳נקוק לנשיקה. עיניו של ג׳נקוק התרחוו שג׳ימין נשק אותו אבל מהר מאוד הוא התמסר לנשיקה, השפתיים שלהם זזו בתאום מושלם, כול אחד חקר את שפתו של השני.
אבל השפתיים העבות האלה, היה להם תחושה מוכרת לג׳נקוק, היה להם תחושה של כאב. ואז זה היכה בו, זה היכה בו חזק.
*פלאשבק*
לפני שנתיים
ג׳נקוק ישב על מיטתו ומאזין לשירים בקולי קולות, יום לא קל עבר עליו. בבוקר שקם הוא איחר לבית הפסר והמנהל צעק עליו, בהפסקה בריונים הרביצו לו ושחזר לבית גברת פארק צעקה עליו על הצרות שהוא עושה.
ג׳נקוק רצה להירגע אחרי היום המעייף הזה והוא הצליח אבל לא לזמן רב ״אני רואה שאתה כבר מוכן על המיטה״ אדון פארק השיכור התקדם לעבר ג׳נקוק ״לא בבקשה לא״ הדמעות התחילו לצאת ״הצילו!!״ ג׳נקוק צעק כמה שיכול.
אדון פארק תפס את הגרון של ג׳נקוק וחנק אותו ״אף אחד לא פה, כולם הלכו. וגם אם הם היו פה הם לא יצילו אותך. ג׳נקוק אתה מיותר בעולם הזה, אף אחד לא אוהב אותך אני היחיד שיתן לך אהבה״ אדון פארק תפס את שפתיו הדקות של ג׳נקוק לנשיקה אגרסיבית ״אתה משקר״ ג׳נקוק צעק על אדון פארק ״ג׳ימין אוהב אותי״ ג׳נקוק הוציא יבבה מפיו.
אדון פארק נתן לג׳נקוק סטירה ששיתקה את הבכי של הנער ״הבן שלי לא גיי וגם אם הוא גיי, הוא לא היה אוהב אותך״ ג׳נקוק שתק, הוא לא יכול לעשות כלום.
הנער שוב הרגיש זוג שפתיים עבות מתנפלות על שפתיו, יורדות לצווארו ומשארים שם סימנים כחולים ונשיכות.
*סוף פלאשבק*
ג׳נקוק דחף את ג׳ימין ממנו בחוזקה על הקיר ״ג׳- ג׳נקוק?״ ג׳ימין פוחד מהנער שלפניו, אבל הוא גם ראה את הפחד שמשתקף בעיניו של ג׳נקוק ״קוקי מה קרה?״ אפור השיער התקדם לעבר הנער המבוהל בצעדים איטיים, הוא התקרב מנסה לגעת בנער בשביל להרגיע אותו, אבל ג׳נקוק רק מתרחק ומתרחק עד שלא היה לו מקום.
ג׳נקוק ישב על הריצפה מחובק עם עצמו, הוא מתנדד קדימה ואחורה בזמן שכול הזיכרונות עוברות לו בראש כמו סרט נע, הוא ראה דמות מתקרבת אליו וחיוך על פניו ׳לא, לא. אני לא יעמוד בעוד סיבוב׳ אלו המחשבות שעברו בראשו, הוא ראה את אדון פארק מתקרב אליו בצעדים איטיים. ג׳נקוק התרחק יותר ויותר, הוא לא רוצה לעבור שוב את הסיוט הזה, לא היה לו עוד מקום להתרחק זהו הוא הגיע לסוף.
הוא ראה את ידו של אדון פארק מתקרבת אליו ואז הוא צעק ״לא, אני לא יכול. תעזוב אותי בבקשה, בבקשה. אני לא יעמוד בזה, אני לא יספק לך את הצרכים שלך״
׳מה?׳
-----------------------------------------
ג׳ימין וג׳נקוק ישבו פעם ראשונה לארוחה בלי לריב אחד עם השני.
ג׳ימין לא יכל להסתיר עוד את רגשותיו לג׳נקוק אז הוא נישק אותו.
שג׳נקוק הרגיש זוג שפתיים על שלו הוא נישק אותם בחזרה, אבל השפתיים העבות האלו היה להם טעם מוכר וג׳נקוק נזכר.
זיכרון מהעבר חזר לג׳נקוק וזה הרג אותו מבפנים, גם כשהזיכרון עבר הוא עדיין ראה את האדם שהפך את חייו לסיוט.
למה ג׳נקוק לא יצא מהזיכרון שתקף אותו?
למה הוא עדיין רואה את אדון פארק נוגע בו?
תהנו❤️

you never walk alone / taekookWhere stories live. Discover now