"1...2...3..." ג'נקוק ספר, הוא שיחרר יד אחת מהמסילה, הוא רצה לשחרר את היד השניה אבל הפחד מילא אותו מחדש.
ג'נקוק ניסה לשחרר, אבל היד נתפסת חזק על המסילה, ידו עושה את ההפך ממה שג'נקוק רוצה, היא לא מסכימה עם החלטה הלא הטיפשית הזאת.
"מה אתה עושה?!" ג'נקוק שמע צעקת מחרישה אוזניים, הוא סיבב את ראשו ופגש את חבר כיתתו.
"תירד משם" הוא התחנן לג'נקוק שלא יעשה שטות כזאת שתחרוט את גורלו ואין דרך לחזור, התחנונים שלו גרמו לרצון של ג'נקוק לקפוץ לגבור יותר.
"טאהיונג תלך מפה!" ג'נקוק דרש בתוקף, לא רוצה שהנער הרגיש יראה אותו מתאבד ואולי זה ישאיר לו צלקת לכול החיים.
"לא, אני לא הולך! תירד משם, אתה עלול ליפול" שמעו דאגה בקולו של טאהיונג, ג'נקוק ציחקק למשפט של טאהיונג "אני לא עלול ליפול? אני רוצה ליפול!"
טאהיונג התקדם צעד קטן וג'נקוק ראה את זה מזווית העין, יודע מה עובר בראשו של בלונד השיער "עוד צעד אחד, אני משחרר את היד" טאהיונג הבין ולא התקדם עוד.
"ג'נקוק למה אתה רוצה לסיים את חייך עם דרך כואבת" טאהיונג מנסה לקלוט את הנער, אבל כול פעם מחדש הוא נכשל "כול החיים שלי הם צרות, הכול טעות אחת גדולה, אני טעות" ושוב פעם טאהיונג נכשל בלהבין את הנער.
"ג'נקוק תירד בבקשה, תירד ונדבר על זה" משפט זה גרם למערכת העצבים של ג'נקוק להידלק בשניה "לא!" הוא צרח ונשמע הד בכול הבניין.
"אני מסיים את זה פה וע-" ג'נקוק לא הספיק לגמור את המשפט וזוג זרעות תפסו בכובע הקפוצ'ון ומשכו אותו.
ג'נקוק נחת על הריצפה ומעוצמת המשיכה הוא קיבל מכה בגב התחתון, חום השיער לא הבין מי משך אותו.
כי עם טאהיונג הוא דיבר כול הזמן הזה "למה עשית את זה?" קול מוכר דיבר אליו, ג'נקוק הרים את הראש ולשני האנשים האלו הוא לא ציפה.
ג'ין ונמאג'ון מסתכלים עליו מלמעלה, עם פנים כועסות אך מעט מודאגות, ג'נקוק השפיל את ראשו מהבושה בגלל שתפסו אותו ברגע הכי מביך, רגע שאתה מחליט לסיים את חייך.
"למה עשית את זה?" ג'ין שאל בשנית והעלה את טון קולו, טאהיונג שצפה מהצד ראה שג'ין ניגש לג'נקוק בגישה לא נכונה.
טאהיונג התקרב לג'נקוק, התישב מולו על הברכיים וכרך את זרועותיו סביב צוארו של ג'נקוק.
בשניה שג'נקוק הרגיש את ידיו של טאהיונג סביבו הברז נפתח ונהר של דמעות נשפך, הצעיר התקרב יותר לטאהיונג וכרך את ידיו סביב אגנו מתמסר לחום גופו של הנער.
טאהיונג תפח על גבו של ג'נקוק בכדי להרגיעו, עצוב לו לשמוע את ג'נקוק בוכה וכאב נשקף בעיניו, זה גרם לטאהיונג עצב בלב.
הוריו של טאהיונג שהסתכלו על המחזה, גם הם חיבקו את ג'נקוק חיבוק חם, בפעם הראשונה מי זה הרבה שנים הנער הרגיש שוב את ההרגשה של חום משפחה.
חצי שעה עברה וג'נקוק נירגע, טאהיונג הכניס אותם לביתם של משפחת צ'וי, המשפחה שטאהיונג אמור לעשות לילד הקטן שלהם בייביסיטר.
ג'נקוק ישב על הספה וטאהיונג הגיש לו מים, ג'ין ישב לצד ימין של ג'נקוק ונאמג'ון לצידו השמאלי.
טאהיונג אירגן את הילד לשינה, כי כמעט ערב, הנער הכין לילד ארוחת ערב, עזר לו בשעורי בית והשכיב אותו לישון.
טאהיונג לקח כיסא מהסלון והתישב מול ג'הקוק שהיה בשקט כול הזמן, עיניו של הצעיר עדין אדומות ונפוכות מהבכי, גופו חלש והרגשת הבושה לא עזבה אותו לרגע.
אף אחד לא ראה את ג'נקוק במצב כול כך 'פתטי' ככה הוא קורא לעצמו, לראות אותו במצב כזה שבור זה הביך את ג'נקוק מאוד.
אחרי זמן ממשוך של שתיקה מביכה, שכול אחד משלושת הבנים בדק מה שלום ג'נקוק, טאהיונג החליט לפתוח את הפה.
"רוצה לספר למה החלטת לשים קץ לחייך?"
DU LÄSER
you never walk alone / taekook
Fanfictionג'ון ג'נקוק ילד מאומץ. משפחה? פעם הייתה לו עכשיו הם הסיוט שלי. בגיל 10 חייו השתנו, הוא חיי בסיוט הכי גדול שלו כבר 7 שנים אף אחד לא עוזר לו, אין מי שיעזור לו. וכול הסיוט הזה רק בגלל שהוא התוודה. שכן חדש מגיע, כולם מקבלים אותו בברכה רק ג'נקוק לא. זה...
