"אתה בוהה" הילד אמר, העיר את טאהיונג מהמחשבות שתקפו אותו "אה..כן סליחה, אני יכול לשבת?" טאהיונג שאל. לא שהייתה כול כך ברירה לילד אז הוא רק הינהן לחיוב. טאהיונג התמקם במקומו, הוא בא לפנות לשותפו לשולחן לשאול אותו איפה הם אוחזים בחומר, אבל לא היה נראה שהשותף בעצמו יודע אם כול הזמן הוא מביט מבעד לחלון. השיעור נמשך כרגיל עד שהגיע הצלצול הגואל.
טאהיונג לא הספיק למצמץ וכבר הילד נעלם הכיתה "היי טאה" הוסוק נופף בידו מול פניו של טאהיונג "מה? אמרת משהוא?" טאהיונג שאל "לא, אבל אתה בוהה בג'נקוק" הוסוק השיב וצחק "מה אתה צוחק חמור?" טאהיונג אמר ונתן לו מכה בכתף "טאה הוא לא חמור, הוא סוס" סומין התפרצה לשיחה, טאהיונג התפרץ מצחוק "את סוסה" הוסוק צרח "טוב את המריבה שלכם תמשיכו בחוץ, אין לי כח בשבילכם" יונגי אמר ודחף את הסוס והסוסה מחוץ לכיתה.
"איך השותף שלך?" ג'ימין שאל את בלונד השיער "חוץ מזה שגילתי ששמו ג'נקוק, אז שום דבר הוא רק בוהה מחוץ לחלון" טאהיונג השיב והמשיך לאסוף את חפציו לתוך התיק "הוא אח שלי" ג'ימין אמר והשפיל את ראשו "אה נחמד, אבל למה אתה משפיל את ראשך" ג'ימין הוציא אנחה מפיו "הוא האח החורג שלי, אנחנו לא מסתדרים" ג'ימין רצה להמשיך אבל דמעה ירדה מעיניו.
טאהיונג שם לב למצב הרוח המשתנה של הנער וחיבק אותו "צ'יםצ'ים, אל תבכה אני בטוח שיום אחד תסדרו" ג'ימין הידק את חיבקו, מקווה בליבו שזה יקרה, החלום שלו וג'נקוק יסתדרו והיו ביחד.
כן לג'ימין יש קראש על אחיו החורג, הוא לא אמר לו בגלל שג'ימין בטוח שאחיו שונא אותו ועוד סיבה הוא לא מסוגל.
הוא לא מסוגל לספר לצעיר שיש לו רגשות אליו. הוא כול כך שמח שאז בגיל עשר ג'נקוק אמר להוריו שהוא נמשך לבנים. כבר באותו הזמו ג'ימין רצה להתוודות אבל הוא ראה את תגובתם של הוריו ואת תגובתו של ג'נקוק שהחליט להתרחק מכולם.
"טאה צ'ים בואו" יונגי קורא לשתי הנערים מפתח הדלת, הנערים התקדמו לעברו והלכו לקפיטריה "סומי והובי תפסו מקומות" הבוגר אמר בזמן שהוסיף תפוח למגש שלו. הם ראו מרחוק את סומין והוסוק באחד השולחנות "הם שוב רבים" יונגי נאנח, באמת שאין להם כוח בשבילם.
שתי ציפורי האהבה האלה לא מוכנים להתוודות אחד בפני השני לכן הם רבים כול הזמן, זה הדרך שלהם להיות קרובים אחד לשני כמה שיותר "אתם מוכנים להפסיק לריב, מהרגע הראשון שהכרתי אתכם את כול הזמן רבים" טאהיונג הפציר בהם "סליחה" שתייהם אמרו ביחד, הם הסתכלו אחד על השני חייכו והסמיקו "אייגו כאלה חמודים" ג'ימין אמר וחיבק את שתייהם "קצת כבוד להיונג שלך פארק ג'ימין" הוסוק כעס עליו, הוא שונא שלא מכבדים אותו.
----------------------
"אבא אמא, אני בבית" טאהיונג צעק מפתח דלת, הוא זרק את תיקו לצד "או טאה הגעת, איך היה היום הראשון?״ ג'ין אמר לבנו וירד עם סל כביסה "כן, היה כיף הכרתי את הובי וסומי הם ממש חמודים. אמא אני רעב יש אוכל?" טאהיונג עשה פרצוף חמוד ותפס את ביטנו מרעב "אייגו התינוק שלי רעב"
טאהיונג חייך את החיוך המרובע.
בזמן שטאהיונג אכל הוא קיבל הודעה
צ׳יםצים: היי טאה, זה ג׳ימין
רוצה לבוא אליי?
טאה החייזר: כן בטח, רק אני אסיים לאכול
צ׳יםצ׳ים: אוקי דוקי
תבוא אליי עוד חצי שעה
טאה החייזר: אין בעיה
ביי
צ׳יםצ׳ים: ביי
טאהיונג כיבה את הטלפון והמשיך לאכול. הוא סיים לאכול אסף את הצלחת שלו לכיור ועלה להתלבש ״אוקי מה לשים״ טאהיונג דיבר לעצמו כמו תמיד ״אוף, טוב אז אני אקח את החולצה השחורה, המכנס השחור עם הקרעים בברך, הנעל השחורה וכובע אפור פסים, כן״ טאהיונג גאה בעצמו על ההופעה שבחר ״למי אתה מדבר?״ נאמג׳ון פתח את הדלת ושאל אותו. טאהיונג רק יצחק במבוכה, נאמג׳ון היסתכל על המיטה והבין לבד מה קרה ״אתה דיברת לעצמך נכון?״ טאהיונג צחק ונאמג׳ון מיד אחריו ״אתה תמיד מדבר לעצמך שאתה בוחר בגדים״ נאמג׳ון אמר ובילגן את שערותיו של בנו
ΔΙΑΒΑΖΕΙΣ
you never walk alone / taekook
Fanfictionג'ון ג'נקוק ילד מאומץ. משפחה? פעם הייתה לו עכשיו הם הסיוט שלי. בגיל 10 חייו השתנו, הוא חיי בסיוט הכי גדול שלו כבר 7 שנים אף אחד לא עוזר לו, אין מי שיעזור לו. וכול הסיוט הזה רק בגלל שהוא התוודה. שכן חדש מגיע, כולם מקבלים אותו בברכה רק ג'נקוק לא. זה...
