מוסקבה? שחקן חדש

122 17 13
                                    

 

קמתי בבוקר, כולם ישנו עדיין. נכנסתי למקלחת והתקלחתי. יצאתי ופתחתי את הארונית כדי להוציא את המברשת ואת המשחת שיניים שלי. שכב לו שם פתק מתחת לכוס. היידים שלי היו רטובות, שמתי את זה בחלוק בזהירות לא להרטיב וצחצחתי את השיניים. נכנסתי לחדר שלי ושמתי עליי בוקסר. רצתי לשרותים ונעלתי את עצמי בפנים

דניאל,

אני מאוד גאה בך, אני שמחה שניצחתם את תיכון ג'ינקס. אני אומרת לך עכשיו כדי שלא תתפלא למה, מוסקבה ירדו מהאליפות. הם עברו תאונה עם האוטובוס שלהם. המאמן שלך ישמע שקר וידחה לכם את המשחק בחודש. אל תאמין לו. תאמין לי. בינתיים הבוסים שלי מקושרים עם הממשלה של ארה"ב והם אמרו לי להציע לכם. מחפשים בני נוער שמשחקים כדורגל לסרט תיעודי על כדורגל בקרב בני הנוער החיים מחוץ לארה"ב. מישהו יתקשר למאמן שלך לטפל בעיניינים. אל תספר לאף אחד על זה. המאמן שלך יסכים ואתם תיסעו ל"טיול" בהוליווד. אתם תשחקו באחד ממגרשי הכדורגל שבלוס אנג'לס ומישהו יראיין אותך ואת חברייך. אתה לא אמור לדעת מזה כלום, רק המאמן. תשחק אותה תמים וכשהוא יגיד לכם בסוף החודש הזה בארה"ב ששיחקתם לסרט תיעודי אז תעשה את עצמך מופתע. סליחה שלא באתי לחדר שלך. ראיתי את כל הבנים של השכבה שלך ישנים. ואגב. הציור שציירת בקומה השלישית מהמם. אתה תשמע ממני עוד.

אוהבת אמא.

בהיתי במכתב, קראתי אותו עוד 5 פעמים לפחות עד שדפקו על דלת השרותים. "דניאל, המאמן קרא לכל הבנים לשיחה בגינה." אם אמר. מצד השני אני צעקתי "אני בא." יצאתי מהשרותים והכנסתי את המכתב לתיק שלי ודאגתי שלא יסתכלו בו. ירדתי עם בוקסר שחור צמוד לגינה. פתאום שמתי לב שלא רק הבנים שם, גם הבנות שם. הסתכלתי עליהן, הן הסתכלו למטה. פניי נהיו אדומות אבל שיחקתי אותה פוקר פייס. "תודה שהצטרפת אלינו דניאל. רציתי לומר לכם, הטיול שלנו למוסקבה התבטל, יש סופת שלגים כבדה והטיסות התבטלו. מצד שני, אני לוקח אתכם לסיור בהוליווד לרגל הניצחון שלכם. אתם גם תשחקו מול הולי סוקר טים שזו הקבוצת כדורגל בהוליווד. זה יהיה משחק ידידות." כולם הריעו ושמחו. "דניאל לך תתלבש. ארוחת הבוקר תוגש עוד מעט ונמשיך לדון על המשך היום." הסתכלתי לצדדים וזואי חיבקה אותי ואמרה "בוקר אור." החזרתי לה בוקר טוב בנשיקה. רצתי למטה ושמתי דגמ"ח עד הברך בצבע שחור. החולצה תחכה לאחר כך. המאמן לא יכול לומר לי מה ללבוש בבית שלי. אבל בוקסר צמודים? זה גבול שלא אחצה אף פעם. לפחות לא מול בנות.

ישבנו לאכול ודיברנו על הטיול להוליווד ועל ההמשך של המסע. אני שמח שאני בכדורגל, אם לא הייתי אז לא הייתי חווה את זה. הייתי לומד כרגיל וישן לבד בבקתה. לא הייתי רואה את זואי ל3 חודשים ואני לא מסוגל לחיות בלעדייה. אני יודע שזה נשמע קיטצ'י אבל זאת האמת. נעמדתי ולקחתי כדור ששכב בצד הגינה. התחלתי להקפיץ אותו על הרגל. פתאום מחיאת כף אחת מימיני. מסרתי לפק. הוא הקפיץ באויר וככה התחילו מסירות. הבנות ישבו וריכלו. זואי באופן מפתיע שיחקה איתנו. המאמן פזל לעברה ושאל "את משחקת כדורגל?" היא צחקקה ואמרה "כן. בין היתר." המאמן הנהן ואמר "אני רוצה אותך ואת דניאל אחר כך לשיחה. אני רוצה לברר משהו." הנהנו ואז נגחתי באוויר ולינק תפס את הכדור עם היד. "נו נו, תראו את הקוביות של דניאל, אז לא נקרא לך פיקאסו? אולי סיקספאק? לההה.... פק כבר נלקח. אולי קוביה הונגרית. תראה איך הקוביות שלך בולטות. זה אפילו יותר מ6 זה 13 קוביות. מתי הספקת להתאמן כל כך הרבה?" חייכתי וטפחתי על בטני ואמרתי "כל ערב כשאתם ישנים, כל בוקר כשאתם אוכלים. אני רץ ואני עושה שכיבות שמיכה. סתם בצחוק. רק בערב לפעמים. יכול להיות שזה בזכות הכדורגל וזה שאני רזה. אם תרימו גם אתם את החולצה שלכם, תראו שרירי בטן." כולם עשו את זה ןהתפלעו מהקוביות אחד של השני. הבנות הסתכלו על הבטן של כל בן ובן פה.

אני והצרות שליWhere stories live. Discover now