אני והצרות שלי

שחזורים מהמסיבה

"אתה משוחרר לארוחת הבוקר שלך. תחזור בערב לביקורת." הרופאה אמרה לי ונתנה לי ללכת. רצתי לחדר אוכל כי ידעתי שזואי תהיה שם. "הנה פיקאסו שלנו, איך היה לישון לבד?" מייס שאל. רק אז נזכרתי שלא דיברתי עם אס או די או מייס מאז המסיבה. "היה בסדר. ראיתם את זואי?" שאלתי. מייס הצביע לכיוון השני של החדר אוכל. סובבתי את ראשי והלכתי לעברה. היא ישבה עם אוזניות ואכלה בשקט עם הפנים לקיר. טפחתי לה על השכם ואמרתי "זו, הכל בסדר?" היא לא סובבה את ראשה או הורידה אוזניות רק אמרה לי "לא רוצה לדבר איתך." התיישבתי בכל זאת לידה. "מה קרה שאת לא רוצה לדבר איתי?" שאלתי בתום לב. והיא אמרה "תבין לבד." העיניים שלה התחילו להפוך נוצצות וכמעט שנזלה לה דמעה. אבל היא לא נתנה לי לראות את זה. היא קמה עם המגש זרקה את האוכל לזבל ויצאה מהחדר. בדיוק ג'ינה נכנסה וזואי נתקעה בה בכוונה ויצאה מבלי לומר מילה. "פיקאסו הכל בסדר? נראה לי שזואי כועסת עליך." היא אמרה. נעמדתי ואמרתי "זה לא עניינך." יצאתי אחרי זואי והתחלתי להשיג אותה. נעצרתי לפניה והיא צעקה עליי "אתה לא מבין? תעזוב אותי." הנדתי בראשי לשלילה ואמרתי לה "אני לא מבין. תעזרי לי להבין שאני אוכל לדעת למה היחס הזה. את יודעת? הייתי בבית חולים אתמול. הייתה לי הרעלת קיבה מהפונץ' ואני חיכיתי לך. ואת לא באת." היא הסתכלה עליי במבט שלא הצלחתי לזהות ולבסוף אמרה "אתה פגעת בי מאוד ועכשיו אתה יכול ללכת לג'ינה הזאת שלך." הסתכלתי עליה בבוז ושאלתי "מה לי ולג'ינה? אני לא סובל אותה." באתי לומר עוד משהו אבל זואי קטעה אותי ואמרה בטון מלא ארסיות "זה לא מה שאני שמעתי מ-אס." וככה היא הלכה לה. אני נשארתי דומם בלי מילים. הסתכלתי עליה ולא הצלחתי לזוז. קפאתי.

באתי לאימון הכדורגל בג'ינס וטי-שרט. לא הייתה לי כוונה להתאמן היום. חיכתי על הטריבונה לאס שיגיע. והוא הגיע אחרי שניה. נעמדתי ושעטתי לעברו. תפסתי את גופו הצנום והרמתי אותו מהצוואר והרמתי אותו לגובה העיניים שלי. רגליו היו תלויות באוויר. ושיערו הארוך יחסית נדבק לו לפרצוף "מה אמרת לזואי שהיא פגועה ממני?" אס התאמץ לנשום ואמר תוך כדי מאמץ להישאר בהכרה "אמרתי לה מה שהיא צריכה לדעת." לחצתי את ידיי על צווארו עוד יותר. רק כשבאתי לשלוח לו אגרוף לפנים, מישהו תפס לי את היד מאחור ואמר "שחרר אותו." אמרתי חזרה "קי, זה לא עניינך." קי השיב לי בלחץ "אתה תהרוג אותו תשחרר." עזבתי את אס והוא נפל על הרצפה ואני ניתרתי והפלתי את עצמי עם כל משקל גופי עליו. עכשיו הלכנו מכות. התחילו להגיח מכל צידי המגרש עוד אנשים והחלו להפריד בינינו.  כולם עצרו בבת אחת למשמע הצעקה הבאה "מה בדיוק הולך פה?" זה היה המאמן. "כולם לטריבונות עכשיו! שון, קארל ודניאל וייט אני רוצה הסבר עכשיו!!!" אס קפץ וצעק "בלונדי הזה תפס אותי וחנק אותי סתם." נעמדתי במחאה וצעקתי "למה אתה משקר? אתה אמרת משהו לזואי ועכשיו היא כועסת עליי." המאמן הסתכל על שנינו ושאל את קי "ואיך אתה קשור?" קי ישר ענה "ניסיתי להפריד." המאמן הנהן וחזר לשאול אותי "ואיפה בדיוק הבגדי כדורגל אדון וייט?" לא עניתי לו. פשוט קמתי ולקחתי את הרגליים שלי משם. הלכתי לאגם.

פתחתי את המחברת ציורים שלי שלא נגעתי בה מלא זמן. ציירתי את זואי.

דילגתי על שאר הארוחות. באתי למרפאה ואמרתי לרופאה שאני בסדר. היא שחררה אותי ואמרה שזה העיקר. הלכתי להתקלח ונשכבתי במיטה מאזין לזמזום הקולות של הדיבורים מהסלון. "אני נשבע לכם שזה מה שקרה." אס רטן. די ענה בתגובה "אתה בטוח שזאת הייתה ג'ינה?" לא ידעתי אם הוא הנהן לחיוב או הניד לשלילה. חיכתי לשמוע עוד. ועכשיו שמתי לב שראשי מוצמד לקיר במאמץ לשמוע את הנאמר. "אז שאני אבין את זה נכון. הלכת לחפש את דניאל כי רצינו לשבח אותו כל הזכייה והוא לא היה בתוך האולם. ואז ראית אותו שוכב על הגב וג'ינה רוכנת מעליו. הם התנשקו ואז הוא הביט בך ובטעות נגח בג'ינה והתעלף?" שוב לא הייתה תשובה שיכולתי לשמוע. "ולמה לא רצת לראות אם הוא בסדר?" שאל אותו פק. אס ענה מיד "כי נלחצתי ולא ידעתי מה לעשות. אז רצתי פנימה וסיפרתי לזואי. אני לא אשקר לבן אדם בפרצוף." מייס צעק "הייתה לו הרעלת קיבה, הוא לא זוכר כלום מהערב. המעט שאתה יכול לעשות זה להגיד לו מה ראית. לא לתת לו את האפשרות לפתח קונספירציות בעצמו. הוא לא יודע מה הוא עשה לא בסדר. אני חושב שג'ינה הכניסה לו משהו לפונץ' וסיממה אותו." מייס הגן עליי. רבאק עכשיו הבנתי שג'ינה נישקה אותי???!?!!!!! "אני ראיתי אותה מביאה לו פונץ' והוא זהר. בכחול. וג'ינה אף פעם לא הייתה נחמדה אליו." מייס המשיך. אני נשבע שיכולתי לשמוע את הגלגלים בראש שלו מסתובבים. "אז אתה רוצה להגיד לי בעצם שג'ינה סיממה אותו. ואז נישקה אותו והוא נגח בה כשראה את אס. ואתה אס יא דפוק. לא היית צריך להרוס מערכת יחסים כזאת. דניאל שוב נסגר. הוא מתנהג כמו ביום הראשון שלו בבית הספר. הוא לא מדבר עם אף אחד. הוא עם האוזניות שלו שוב והמחברת ציורים שלו. הוא הבריז או יותר נכון ברח משיעור הכדורגל והלך להתחבא איפשהו. אני רוצה עכשיו שאתה תדבר עם זואי ותגיד לה שג'ינה זממה משהו לשניהם ודניאל חטף את זה בגדול. אני רוצה שתדבר עם דניאל ותגיד לו סליחה. לא היית צריך לנהוג ככה בטיפשות." קי הכריז. אס רקע ברגליו ואני שמעתי את זה "אני לא הולך להתנצל בפני הפרא אדם. והמערכת יחסים שלו שתלך לעזאזל. הוא חנק אותי היום וכמעט מתתי בגללו." קי הגיב יפה "אוקיי. אתה לא ישן פה הלילה. עוף מהבקתה." שמעתי טריקת דלת ואז מלמולים חרישיים.

ג'ינה הזאת נחש צפע חשבתי בליבי וזאת הייתה החשיבה האחרונה שלי לפני שנרדמתי.

קמתי בבוקר והלכתי לחדר אוכל בלי תיאבון ובלי חשק לכלום. הייתי עם האוזניות והתיישבתי לבד בשולחן מרוחק. ראיתי את פק מסמן לי לבוא. לא התייחסתי. סיימתי לאכול ויצאתי ישר מחדר האוכל. ישבתי בקצה הכיתה כשחיכתי שהמורה תגיע כבר.

ילדים התחילו להתיישב במקומם וללחוש סביבי. אני בטוח שדיברו עליי. לא רציתי לשמוע אותם אז שמתי אוזניות והקשבתי לשיר

high way to hell.

שיר שלא שמעתי הרבה זמן. זואי התיישבה בשורה הראשונה ושמתי לב שהיא השתדלה לא להביט לעברי. אך מידי פעם קלטתי בט שהוגנב אחורה. חשבתי לעצמי היא חושבת עכשיו בטוח עלי ועל ג'ינה. היא לא תסלח לי בחיים על משהו שלא היה באשמתי. השיעור התחיל לו ואני שקעתי בציור של גיהנום. כששמעתי לפתע במערכת כריזה "דניאל וייט נא לגשת לחדר האחות בדחיפות." נעמדתי וזרקתי את הדברים שלי לתיק ויצאתי לחדר האחות.

"הגיעו תוצאות בדיקת הדם שערכנו לך בזמן שהיית מחוסר הכרה" הנהנתי וחיכיתי שהרופאה תמשיך. "מישהו שם לך סם אונס בתוך הפונץ' ששתית."