פרק 40 + 41

2.9K 211 14
                                    

אני עולה במדרגות הבניין מנסה לעקב את הזמן אך אני מבינה שככה או ככה אני אקבל על הראש. דלת הבית פתוחה מסמנת לי שהם מחכים רק לי. אני נכנסת סוגרת מאחורי את הדלת ומסתובבת לאט מביטה באימי שיושבת בכיסא לצד השולחן ואבי מעליה עומד.

"אני צריכה לספר לכם משהו." אני מתיישבת לצד אימי מחזיקה לה את היד ברוך מלטפת לה אותה בתקווה שתקל על מידת מעשי.

"העניינים הסתבכו באמת אני לא התכוונתי לשקר לכם." קולי יצא חנוק מדמעות שיצאו ללא הודעה מוקדמת. בכיתי על ששיקרתי , בכיתי על הבושה .

"במה שיקרת לנו ילדתי?" שאלה אימי מלטפת את לחיי בידה . הרמתי את מבטי קצרות אל אבי רואה שהוא מאבד את סבלנותו בהתבכיינויות שלי.

"חודש לפני תחילת הלימודים תליתי מודעות כמורה פרטית, החלטתי לעזור לכם בבית." ניגבתי את הנזלת והדמעות מפני והמשכתי. "ובהתחלה זה היה ככה אבל זה לא הספיק אז עבדתי בתור העוזרת שלהם."

"העוזרת שלהם? מה זה אומר העוזרת שלהם?" שאל אבי בכעס כשעיניו מכווצות מסתכלות בי עמוק.

"מנקה." אמרתי בשקט בתקווה שלא ישמע אך למרבה הצער הוא שמע.

"מנקה? אני לא מאמין שהבת שלי הלכה לנקות בית של אחרים כמו מסכנה כדי להרוויח כסף." קולו התגבר עם כל מילה שלו שננעצה בלבי.

"מסכנה?" פערתי את פי בהגזמה לא מאמינה שכינה אותי כך. "אני הורדתי מהכבוד שלי כדי לעזור לכם בבית. לשלם תשלומים שאתה לא הצלחת לשלם!" צעקתי כמו משוגעת ששתקה מהר כאשר סוטרים לה. הלחי שלי הבהבה כמו רמזור אדום. הרגשתי כאילו הדופק עבר אל הלחי. הבטתי בו מבט נתעב , כועס, זועם. הכל יחד.

"את לא תצעקי עלי בבית שלי!" צעק כמו חיה מרעיד את קירות הבית. בהחלט הוא גרם לי לגלות צד חדש , צד שמעולם לא הכרתי באבא שלי ולא ממש חושבת שרציתי להכיר.

"זאת התודה שמגיעה לי? סטירה?" תפסתי בלחי שלי ממחישה לו את דברי ומדברת בקול חלש כלא מאמינה. מעולם אבי לא הרים עלי יד וזאת הייתה הפתעה לא נעימה ובעיקר שאני כבו נחשבת לאדם בוגר. מלאו לי 18 והוא עדין מרשה לעצמו להרים עלי כעל ילדה קטנה.

"תודה?! אני כבר התחלתי לחשוב שאת עובדת בזנות עם הכסף שהיית מביאה." אמר בארסיות זורק בפני את מה שחשב והאמת? העדפתי לא לדעת את מחשבותיו. אבא שלי חשב שאני זונה.

"יאיר!" רטנה אימי באבי שזעף והתנשם כמו כלב חולה כלבת.

"אל תשתיקי אותי סימה את יודעת שאני צודק." אמר בכעס לאימי וזרק לעברה מבט חטוף מלא בזעם.

"אל תסתירי ממנה את מה שאת חושבת. היום מותר להגיד הכל על איך שהיא התנהגה." אמר והביט בי בגועל.

"אני לא יכול עוד להביט בה." אמר לאימי מדבר עלי כאילו אני לא נמצאת כמה מטרים לידו. "אם את מחפשת אותי אני בבר הקבוע." הודיע ויצא מהדלת משאיר מאחוריו רעש גדול שפחת ונותר כשקט מרעיש. אימי הביטה בי בעצב גדול ועיניים שמבשרות אכזבה.

עלמה - AlmaWhere stories live. Discover now