פרק 39

2.6K 199 7
                                    

הנסיעה לתחנת המשטרה לא ארכה הרבה זמן. השוטרים עצרו את הניידת צמוד אל התחנה ויצאו מהרכב כשהשוטר שנהג כל הדרך לכאן פתח לי את הדלת. יצאתי מהרכב כשההלם עדין נשאר. לא הצלחתי לחשוב מה עשיתי או מה לא עשיתי שהביאו אותי לתחנת המשטרה. והדבר הכי מביך היה שלקחו אותי מבית משפחת לוינשטין כמו אסירה נמלטת. מה הם יחשבו עלי?

אנחנו נכנסים אל התחנה כשפקידה שמנמנה פונה אל אחד השוטרים שמאחורי. "המשפחה נמצאת בחדר 16". על איזה משפחה היא מדברת? אני מאוד מקווה שזאת לא המשפחה שלי. אוי אלוהים שכחתי מהם. שחכתי להתקשר להודיע להם שאני לא אגיע הערב. יכול להיות שזה הם התקשרו?

עברתי במסדרון הארוך כששני השוטרים מאחורי , יכולתי להרגיש את נשימתם על עורפי כמו כלבי ציד .
דלת 16 הוצבה לפני אני פותחת אותה באיטיות ומתפללת שזה לא הם. האכזבה שטפה אותי כשציפיתי בהורי יושבים בחדר. אימי ישבה בכיסא כשראשה דבוק לשולחן , היא מייבבת בבכי ואבי עומד מעליה מלטף את גבה בניחום.

״אמא?״ שאלתי בשקט כשקולי מהדהד בחדר. קול הייבבות של אמי פסק , אבי הרים את מבטו אלי ואכזבה וכעס השתקפו על פניו.
אמי קמה מהכיסא דוחפת מעט את אבי ומתקדמת אלי בריצה קלה , מחבקת אותי חיבוק מוחץ ובוכה על כתפי.

״איפה היית?״ היא שאלה כשהוציאה את ראשה מכתפי וסרקה את גופי כשגבותיה מתכווצות בבלבול.
״איפה הבגדים שלך? מאיפה השמלה הזאת?״

מאיפה להתחיל??

הסטתי את מבטי מאמי לאבי מנסה להתחמק באיזה שהיא דרך מהשאלות שלה. לא ידעתי מאיפה להתחיל להסביר. מארוחת הערב , מאפרת או מהעבודה בבית משפחת לוינשטין.
אבי התעלמם ממבטי , הוא היה אטום לחלוטין.

״אני מודה לכם״ הוא אמר לוחץ את ידם של השוטרים.

״זאת העבודה שלנו אדוני״ אחד השוטרים השיב לו והם יצאו מהחדר משאירים אותנו לבד.

״בואו נלך הביתה״ אבי אמר בקרירות כשהסתכל עלי חסר הבעת פנים. מעולם לא ראיתי אותו מתנהג כך. ראיתי אותו כועס אבל לא כך.

יכול להיות שעברתי את הגבול ?

אמי שילבה את אצבעותיה באצבעותי כשהיא מנשקת את כף ידי בחום מרטיבה אותה מדמעותיה שלא חדלו להפסיק. אבי התקדם במסדרון כשאנחנו מאחוריו מסתכלות על צעדיו הנוקשים.

הדרך הביתה הייתה מייסרת. אמי ישבה מקדימה במושב לצד הנהג שישב בשקט מוחלט וכך גם אני. ישבתי במושב האמצעי מאחורה מביטה בהורי הדוממים. כל אחד היה עסוק במחשבות שלו. אימי מדי פעם הגניבה מבט לכיוון אבי מנסה להבין מה פשר מבטו אבל מיד החזירה את מבטה לחלון, מביטה במכוניות והעצים הזזים במהירות כמו סרט. אבי היה מרוכז בנהיגה בצורה חדה , לא מסיר את מבטו מהכביש כשאני מסתכלת עליו מהמראה הקידמית. אפשר היה לחתוך את המתח בסכין ככול שהתקרבנו לבית. אבי עשה את הסיבוב בכיכר יוצא בפניה השלישית ותוך דקות אנחנו נמצאים בחניה של הבית. אבי דומם מנוע שיחרר את החגורה התעקב כמה שניות במושב ויצא החוצה בטריקת דלת רועמת כשאימי אחריו.

׳תתכונני עלמה זה לא הולך להיות קל׳ אומר הקול הפנימי שלי מכין אותי לקרב שהולך להיות עכשיו ברגע שאני אכנס הביתה.

בנות אני מאחלת לכן גמר חתימה טובה וצום קל לכל אלה שצמות

אני אשתדל להעלות פרק אחרי כיפור

עלמה - AlmaWhere stories live. Discover now