פרק 10

4.1K 307 9
                                    

ושוב אני בדרכי לבית משפחת לוינשטין. פעם האחרונה שהייתי אצלם לימדתי את אביאור, אחרי שהבהרנו את הדברים בינינו אפשר לומר שאנחנו ״בסדר״ ולשמחתי לא שכבנו וההיריון לא היה עקב המחזור שקיבלתי, אז הכל כשורה. לימדתי אותו במשך שעה למרות שאת החומר ידע. לא טרחתי לשאול את אפרת את מי אני אמורה ללמד היום את אביאור או ארז .למרות שזה מצחיק כי במודעה רשמתי שאני מלמדת ילדים שלומדים ביסודי ואביאור איתי בשכבה. אולם עבדתי רק פעמיים אבל בהחלט המשכורת עזרה לשלם את חשבון החשמל שהתנתק .

צילצלתי בשער הבית הזמזום נשמע כעבור דקה מאשר לי להיכנס ודלת הבית נפתחה על ידי אביאור. חייכתי אליו וצעדתי לעברו נכנסת אל הבית. "היי" הוא אמר ."היי" השבתי וחיוכי התרחב יותר.

"את רוצה לשתות?לאכול?" הוא שאל והתקדם אל המטבח אך אני עצרתי אותו ועניתי לשלילה עם מילת תודה. ארז ישב בשולחן כמו פעם הקודמת עם הטלפון בידו וכשהבחין בי הוריד את מסך הפאלפון וחייך חיוך גדול. חייכתי אליו בחזרה והתיישבתי לידו. הוא עלה להביא את החומר שנלמד וחזר מהר.

השיעור עם ארז עבר מהר אבל עם קשיים רבים. רוב הזמן הוא זז על הכיסא ללא הפסקה כאילו יש לו קוצים בתחת. הוא הניח את הטלפון בצד אך בכל פעם הקריב אותו קצת לכיוון המחברת והציץ בהודעות שהתקבלו. הוא רצה הפסקות של שתיה , אוכל ותירץ גם פיפי. זה היה בלתי נסבל . רציתי להדביק אותו לכיסא. איזה ילד היפראקטיבי. אך למרות שהיה מעצבן ורציתי להרוג אותו השיעור עבר בשלום והשעה שלי ללכת הגיעה.

ארז נתן לי את הכסף ולא חדל מלהיות חוצפן.
"רגע" הוא עצר אותי מלהגיע אל הדלת . הסתובבתי אליו מחכה שיפצה את פיו אבל במקום זאת הוא התקדם אלי והניח את אצבעו על שפתיו . מסמן שאנשק אותו . חוזר על פעולותיו מהפעם האחרונה שלימדתי אותו.מה שלא יקרה .
גיחכתי אליו ואמרתי "אתה עוד קטן" .
"אני לא ,עוד חודשיים יש לי בר מצווה" הוא אמר בגאווה.
אביאור ירד במדרגות וכנראה ששמע את השיחה שלנו כי התערב ואמר "נכון הוא כבר גבר". וכרך את ידו מסביב לכתפיו של ארז מצמיד אותו אליו ומפזר את שיער ראשו ומחייך חיוך שגורם לי לצחקק.
"נו למה?" שאל ארז בכעס כשסידר את שיערו ויצא מידו הגדולה של אביאור והלך למראה.
שנינו הסתכלנו עליו וצחקקנו למראה הטיפשי של ארז שהתעצבן.
"טוב אז אני צריכה ללכת" אמרתי כשנוצרה מבוכה ביני לבין אביאור.
הסתובבתי אל הדלת מניחה את ידי על ידית הדלת ומושכת אותה ללמטה. הדלת נפתחת ואביאור עצר אותי. אוףףף עוד כמה פעמים האחים האלה הולכים למנוע ממני ללכת. שיקשרו אותי לדלת וזהו.

"חכי אני יקח אותך" הוא מציע. וזיק של תקווה שהענה לחיוב עולה בפניו.
"זה בסדר סך הכל.." אמרתי והארתי את מסך הטלפון "20:37" .
"נו זה מאוחר" הוא אומר כמובן מאליו.
"חכי אני שם נעליים" הוא אמר קוטע אותי מלהגיב מכוון אלי את ידו מסמן לי לעצור ומתקדמם בצעדים גדולים לכיוון המדרגות ועולה שתיים שתיים ממהר להגיע למעלה.
סגרתי את הדלת שנותרה פתוחה .התיישבתי על הספה והסתכלתי על המדרגות מחכה שירד.
כעבור מספר דקות אביאור ירד למטה זורק אלי חיוך קטן. אני נעמדת במקומי ומחזירה גם כן חיוך .
"שנצא?" הוא שואל ופותח את הדלת ."שנצא".
הוא נועל את דלת הבית אחריו ושנינו מתקדמים בשביל אל השער.
אביאור נעצר כשאני פתחתי את שער הבית. הוא נעצר ליד אופנוע ואני ביטלתי אותו במהירות עם ידיי ופני שאין סיכוי.
הוא עלה על האופנוע מתעלם ממני ונותן לי קסדה ביד.
הסתכלתי עליו חזרה מהססת לאפשרות שניסע באופנוע אבל זה מתבטל מהר כשאני חושבת על זה שאצטרך לחבק אותו בנסיעה. הקרבה הזאת לא נחוצה ולא רצויה.

"תשמע זה נחמד שאתה רוצה לחזיר אותי הביתה
אבל על זה אני לא עולה" אמרתי והצבעתי על האופנוע בנוקשות והבעת פני זעופה עוד ממקודם שהתעלם מדברי ועלה על האופנוע.
"נו תעלי כבר" הוא אמר מתעלם .שוב מכל מה שאני אומרת . ועצבים התחילו לחלחל בי.
מי הוא חושב שהוא?
"אני לא עולה על זה גם אם ימות העולם" אמרתי בהבעת פנים אדישה . מנסה להשתלט על הכעס שלי. בגלל מטומטם אחד אני לא אמורה להיות עצבנית לשווא.
"נו אני לא יסע מהר אני מבטיח"
"אין מצב" אמרתי משלבת את ידיי ומצמידה לחזה.
"זה בטיחותי" - " תתפסי בי" - "אני ישמור עלייך" הוא אמר מנסה לשכנע אותי ואני ביטלתי כל אמירה שגם ככה לא הייתה משכנעת.
"טוב תשמע אביאור הויכוח הזה חסר טעם. באמת תודה על ההצעה אבל אני מעדיפה ללכת ברגל." אמרתי והתקדמתי אל השער . יצאתי סוף סוף מטווח הראיה של בית משפחת לוינשטין והתקדמתי הביתה .הרגשתי לא בנוח שסירבתי לו וסיבבתי לו את גבי אבל הבנאדם מעצבן וחושב שהוא יכול לקבוע לי.
"חכי" שמעתי קול גברי רץ מאחורי.
הסתובבתי אחורה וראיתי את אביאור צמוד אלי מתנשף. יותר מדי צמוד אלי. לקחתי צעד קטן אחורה והבעת פני הייתה עייפה ואדישה .
"מה עכשיו?" .
"אם אני לא לוקח אותך הביתה אז לפחות ברגל שאני ידע שהגעת." הוא אמר מחייך ומתקדם איתי בדרך לביתי.

עלמה - AlmaWhere stories live. Discover now