עלמה - Alma

פרק 23

התעוררתי לבוקר מחורבן של יום הולדת הרוס ושלושה חודשים מפורקים עם הבנאדם שבאמת אהבתי.-שהוא כבר לא כאן יותר.
הטלפון שלי הוצף בהודעות המבשרות לי "מזל טוב" ועוד כמה איחולים שלא יחסתי להם חשיבות כמו שהייתי מייחסת עם היה לי מצב רוח טוב. משהו בי קצת קיווה שאולי אחת מההודעות התקבלה מנועם אבל טעיתי. אף הודעה לא התקבלה ממנו.
קמתי מהמיטה בחוסר רצון כשאני גוררת את עצמי לחדר האמבטיה. נכנסתי לתוך המקלחת עם הבגדים . פתחתי את זרם המים כאשר המים שוטפים אותי ואת הדמעות שלי. הבגדים נדבקו לגופי בצורה מציקה. הדבקתי את גבי לקרמיקה באמבטיה ונמרחתי על הקיר כשהבכי שלי גובר.
הזיכרונות איתו הציפו אותי.
אותו היום שהלכנו שלובי ידיים בים , שעפנו בכדור פורח וצחקנו מהצורות המגוחכות של העננים אשר נוצרו בשמיים , שליווינו את ארז בבית הכנסת כשעלה לתורה והרב נשא איתו את הדרשה ,הוא לחש לי באוזן שבקרוב זה יהיה הרב בחתונה שלנו.
ובעיקר נזכרתי בנשיקות שלו. על האהבה הגדולה שנתן לי. באמת זה לא הגיע לו. לא הגיע לו מישהי כמוני שתבגוד בו. לא הגיע לו שיבגדו בו. הוא מעולם לא הסתכל על בנות כשהיה איתי. תמיד החמיא ונתן לביטחון שלי לגבור. תמיד היה מצחיק ומונע מריבות עוד לפני שהתחילו.

התרוממתי מהרצפה כשאני סוגרת את הברז ומורידה את הבגדים זורקת אותם במקום אקראי שהם מוציאים רעש של ואקום מוצף במים. סיבנתי את גופי ויצאתי מהמקלחת לא טורחת למרוח על גופי קרם גוף כמו בכל פעם. בשביל מה להשקיע אם אין למי?

צחצחתי את השיניים באדישות ניגבתי את פני עם המגבת ונכנסתי למיטה שוב כשראשי דבוק לכרית .ההילה השחורה מסביבי , נועם איננו ורק הזכרונות ממנו שחקוקים בליבי.

דפיקות מעצבנות על הדלת גרמו לי לקום מהמיטה ולמלמל בשקט 'בבקשה שזה נועם'. אבל לא. זאת הייתה שני שקפצה עלי עם בלונים בכל מיני צבעים בשירת 'happy Birthday' אבל מצב רוח לא היה לי. היא העיפה את הבלונים באוויר וקפצה עלי בחיבוק. חיבקתי אותה וחייכתי חיוך מאולץ עד כמה שיכולתי והרבה זמן הוא לא נשאר.

"מה קרה עלמה למה את בוכה זה יום ההולדת שלך?" היא שאלה בדאגה שראתה שהדמעות התחילו לרדת לי במורד הלחיים.

"כ-כן.. זה.. זה גם היום שבו הייתי אמורה לחגוג שלושה חודשים.. ע-עם נועם" אמרתי בגמגום בגלל הבכי וגוש חנוק עמד לי בגרון שהזכרתי את שמו.

"נוו יופי זה עוד סיבה לחגוג" היא אמרה מחייכת מנסה לתפוס את מבטי שאביט בה . היא חיבקה אותי חיבוק דוב כשראתה שהמצב רוח לא מתרומם לי גם כאשר חייכה. "תספרי לי מה קרה" היא ביקשה כשניגבה את דמעותי וסימנה עם ידה שנשב.

"אני סיפרתי לו" אמרתי לה והבעת בלבול על פניה לא איחרה לבוא. שני היחידה שסיפרתי לה שהתנשקתי עם אביאור בזמן שהייתי עם נועם.

"מה סיפרת לו?".

"סיפרתי לו על אביאור" אמרתי בשקט לא מתגאה במה שהיה.

"אוקיי ואיך הוא הגיב?" היא שאלה גם כן בשקט מבינה את הסיבה לדמעותי ביום שכזה.

"איך את חושבת? הוא כעס ואמר שדפקתי הכל" אמרתי ויבבתי בבכי.

"תיראי הוא צודק אולי יש עוד אפשרות לסדר את זה, את תיראי שהכל יסתדר"

"לא שני, זה לא יסתדר אל תתני לי לפתח תקוות שווא. זה נגמר והכל בגללי". גם אם הייתי רוצה זה לא יסתדר לעולם.

"תיראי אני לא רוצה לנזוף בך או משהו אבל הוא צודק את דפקת הכל. ואת יכולה לשבת עכשיו בבית לשמוע מוזיקה מדכאת שכל מילה ומילה שלהם תזכיר לך אותו ואת מה שחוויתם יחד אבל אני לא יתן לך. זה היום הולדת שלך ואת צריכה לשמוח. נכון מה שהיה לך עם נועם היה טוב וטוב שהיה . אני מקווה שהבנת את הטעות שלך. ואם זה לא יסתדר עם נועם אז יבוא אחד אחריו שאיתו זה כן יסתדר"

"אני לא רוצה מישהו אחר אני רוצה את נועם" אמרתי מתייחסת רק לחלק הזה מכל הנאום שלה.

"טוב, קדימה קומי תיכננתי לנו הרבה דברים" היא אמרה נעמדת מתעלמת מדברי. היא הושיטה את ידה מושכת בידי וגורמת לי לעמוד.

"בא לי למות" אמרתי בייאוש כשהבכי ממשיך אבל הוא נפסק ברגע ששני הורידה לי סטירה שגרמה לי לחזור למציאות ולשטות שאמרתי כרגע.

"שלא תעיזי להגיד את זה. עלמה תתאפסי את לא מהבנות הקיטשיות האלה .תפסיקי עם השטויות שלך! ויש לך חמש דקות להתארגן לפני שאני יחלק לך פה עוד כמה סטירות עד שתתעוררי" היא אמרה בזעם כשהיא דוחפת אותי לעבר החדר שלי. היא צודקת אני צריכה להתאפס. תמיד שהתסתכלתי על הבנות האלה שחושבות שהחיים שלהן נגמרו בלי הגבר שלהן, היה נראה לי קצת פתטי. זה שטותי בעיני ומזל ששני לצידי מעירה אותי.

לפני שהיא הסתובבה לכיוון הסלון תפסתי אותה בכוח וחיבקתי אותה וחיוך אמיתי וגדול הופיע על פני. חיוך אסיר תודה. היא החזירה לי חיוך ודחפה אותי לחדר סוגרת אחריה את הדלת כשאני שומעת את העקבים שלה מרעישים על הרצפה. נשמעים לאט לאט יותר רחוקים מדלת החדר שלי.