עלמה - Alma

פרק 8

הוצאתי את האוזניות מהכיס וחיברתי לטלפון מתעלמת מהקיום שלו אבל הוא לא מניח לי לנפשי ועוצר אותי . אני מסתכלת עליו במבט אדיש אך עדיין כועס והוא מחייך. מה נסגר עם החיוך הזה?
"מה אז עכשיו את מתעלמת ממני?" שאל בחיוך והקרין מלא ביטחון.
"אם אני עוברת לידך בלי להגיד שלום אז סימן שאתה אמור להבין את הרמז לבד לא?" עניתי בחוסר סבלנות מניחה שוב את האוזניות על אוזניי ומתקדמת עוקפת אותו אבל הוא אוחז בידי מעיף את האוזניות בגסות מאוזני ומצמיד אותי אליו מונע ממני בשנית ללכת.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" אני אומרת במהרה מתעצבנת ומשחררת את ידי מאחיזתו שנתפסת שוב בחוזקה.
"מה הבעיות שלך?" הוא שואל . חצוף. הוא עוד מעז לשאול. לא מספיק ששכב איתי ללא הכרה יותר נכון ניצל אותי ואתמול שהעמיד פנים כאילו לא מכיר אותי .זה עבר את הגבול!

"1- אל תיגע בי שוב" אמרתי והפעם שיחררתי את ידי באגרסביות ושלחתי אצבע מזהירה. "2-עשיתי את הפדיחה שלי כששכבתי איתך כשהייתי שיכורה ואני לא צריכה שתזכיר לי את זה כל פעם עם החיוך החרמן שיש לך. אז שלום ולא להתראות". וככה הסתובבתי משאירה אותו שם נועץ בי מבט בגבי ומחורר אותו עם עיניו . הרגשתי לא נעים שיצאתי כזאת גסת רוח אבל אם לא הייתי מבהירה את זה עכשיו עוד היה פותח את זה בפני כולם והכבוד שלי היה נרמס למרות שגם אם סיפר אני לא יודעת אז מה שנשאר לי זה לבטוח בו .

הגעתי הביתה והטלפון של אימי צלצל מה שהזכיר לי איזה טיפשה יצאתי שלא ביקשתי את הטלפון ממנו חזרה. "הלו" אמרתי כשראיתי שהשיחה הגיעה מנועה.

"הלו, מה קורה?"

"בסדר איך אצלך?" עניתי ואנחה כבדה יצאה מפי כשהתיישבתי על הספה בסלון.

"תקשיבי אני צריכה לספר לכן משהו אז תהיה בגינה בשמונה" מיהרה להגיד וקול צפצפני מהתרגשות יצא לה.

השיחה התנתקה ואני המשכתי לרבוץ על הספה לא מוכנה להזיז אף שריר. הסתכלתי בשעון וראיתי שיש לי עוד רבע שעה להיות בגינה. עוד לא הספקתי לנוח מהעבודה החדשה , מאבי שפגשתי בדרך והוציא ממני הרבה כוחות ובעיקר עצבים ועכשיו אני צריכה ללכת לגינה להיפגש עם הבנות ואני בטוחה שה"משהו" החשוב שהיא צריכה לספר לנו עליו זה או על הבגדים החדשים שקנתה או על בחור חדש שפגשה. כרגיל.

קמתי מהספה החלפתי לבגדים נוחים ויצאתי מהבית עם הטלפון בידי וכשמוזיקה מתנגנת באוזניי.
נופר עדן נועה ושני ישבו בספסל הקבוע שלנו וחיכו לי ,יכולתי להבחין בכך לפי המבטים הרצחניים של נועה.

"את מאחרת בחמש דקות" נזפה בי נועה כשהתרוממה מהספסל.
"סליחה הרסרית" אמרתי מורידה את האוזניות מהאוזניים ומכניסה לכיס .התיישבתי בין עדן לשני.
"נוו מה הדבר הכל כך חשוב שהיית צריכה לספר לנו פנים מול פנים ולא בטלפון?" שאלה שני.
"אוקיי אז ככה" היא התחילה לומר והקול הצפצפני המתרגש השתנה בשניות כאילו לפני רגע לא נזפה בי.
"התנשקתי עם אביאור" היא אמרה מוחאת כפיים ומקפצת במקום.
"לא נכון" - "שקרנית" - "מתי?" אמרו ביחד שני עדן ונופר. ואני לא הגבתי. הראש שלי נדד למחשבות אחרות על אבי , על העבודה החד פעמית שהייתה לי היום מקווה שתתקשר שוב , על ההיריון, על הבעיות בבית, על הטלפ...
"אל תתלהבי יותר מדי" אמרה לי נועה נעלבת קוטעת את המחשבות שלי.
"סליחה אני פשוט חשבתי על משהו אחר"
"על מה יש לך לחשוב כשהחברה שלך בצרה" היא אמרה מרימה את הקול שלה עלי. היא לא רצינית.
׳יש לי הרבה בעיות עכשיו בחיים ובמקום לפתור אותך אני מקשיבה לצרות שלך על אביאור שממש לא מעניין אותי כרגע׳ חשבתי לעצמי רוצה לצעוק את זה עליה. אבל שתקתי לא רוצה לעורר מריבה בינינו ושהבנות אחר כך ישאלו על איזה בעיות דיברתי.
״את צודקת סליחה״ אמרתי וחייכתי חיוך קטן . חתיכת אנוכית בא לי לשבור לה לבנה על הראש.
"אז עכשיו אני לא יודעת מה לעשות אנחנו זוג או לא?" היא שאלה בחוסר ביטחון הלא אופייני לה. ואני הקשבתי מנסה להשתלב בשיחה.
"אני בכלל לא הבנתי איך זה קרה שהתנשקתם" אמרה שני משלבת את הידיים. ראו שהיא לא מרוצה מהעניין.
"חזרתי מקניון פגשתי אותו בדרך הוא הציע לעזור לי עם שקיות ליווה אותי עד לבית ואז הוא הניח ידיים על הלחיים שלי אמר מילים יפות והתנשקנו" היא אמרה בחולמניות נזכרת בסיטואציה ה׳מרגשת׳.
"פשוט תשאלי אותו" הצעתי בטוחה בעצמי.
"זה כזה פשוט להגיד את זה אבל נראה אותך במקומי" היא אמרה עדיין נשמעת כועסת עלי ומיואשת.
"את צודקת . תשלחי לו הודעה שאת רוצה להפגש ואז תשאלי אותו פנים מול פנים ככה לא יוכל להתחמק ממך. במקרה הכי גרוע ויגיד לך שלא אז לא נורא לפחות יצא לך לנשק ״חתיך״. " אמרתי נשענת יותר על הספסל ומניחה את הראש על עדן.
"את מוזרה היום" אמרה שני בהחלטיות.
"כן יום לא הכי טוב" אמרתי מרימה את ראשי מעדן ושילבתי ידיים מתיישבת ישיבה מזרחית.
"למה לא היה טוב ביום הראשון לעבודה?" שאלה נופר. סוף סוף היא פתחה את הפה.
"היה בסדר, אני יודעת". אמרתי לא מפרטת יותר מדי .
"לימדת בסוף את אביאור?" קפצה נועה מתרגשת רק מלהזכיר את שמו.
"איזה אביאור לימדתי את אחיו הקטן ארז ,חוצפן קטן אני לא מתפלאת אם אביאור או אבי לימדו אותו להיות כזה חסר נימוס . ילד קטן שעוד לא עשה בר מצווה מציב לי תנאים, נו באמת" אמרתי מגכחת .
"מה זאת אומרת אביאור או אבי?" שאלה מבולבלת עדן.
"כן אביאור אבי וארז הם אחים לא?" שאלתי מחברת את הגבות בבלבול. ונועה פרצה בצחוק כשעשתה אחד ועוד אחד.
"אביאור ואבי זה אותו אחד ימצחיקה פשוט הם מקצרים לו תשם" היא אמרה. אוי אלוהים איזה פדיחה. עכשיו הכל מובן זה ששכבתי איתו זה אביאור או אבי לא משנה כבר.ואצלו שכחתי את הטלפון ואותו הכרתי באותו לילה כשהציג את עצמו והיום לימדתי את אחיו ופגשתי אותו בדרך הביתה .כל הזמן הזה זה היה הוא. זה עושה את המצב ליותר מסובך ומביך. מעולם לא קישרתי בשמות שלהם שהיו כל כך דומים.