נועם עצר את הרכב. הסתכלתי מסביבי וחיוך התפרס על פני. הגענו למתחם שרונה בתל אביב.
חנויות יוקרתיות שוכנות לצד חנויות עממיות , ומסעדות נוצצות לצד מקומות פשוטים. ברים ותיקים מיקמו שלוחות חדשות ומותגי אופנה משיקים כאן סניפים על ימין ועל שמאל.
החנויות והמסעדות שוכנות בתוך מבנים עתיקים ,ששוחזרו .מה שהעצים את יופיו של המקום. לצדן אפשר למצוא מרחבי שעשועים לילדים שבהם אפשר להחליק על רולרבליידס ,לדווש על אופניים או לעלות על מתקנים. נכנסנו למרכז מבקרים שבו מספרים את ההיסטוריה של המקום ואף עשו לנו סיור במופעי מוזיקה , תיאטרון רחוב שהיה מרהיב ועוד..
פרשנו באמצע הסיור, החלטנו לטייל במקום בעצמנו. הגענו לחנות שקוראים לה "בית הסביבון". "מותר לסובב וגם לחייך" הכריז השלט המצוי בפתח בחנות. בחנות היו חמסות ,מזוזות , פקקים מיוחדים ליין ובעיקר סביבונים.
עיינתי קצת בסביבונים .הם היו מיוחדים בגלל שלל הצבעים שכללו וגם בגלל הדברים שהיו כתובים עליהם. מצאתי סביבון דיאטה עם המנות שמותר לאכול ; סביבון עם ברכות ; סביבון תירוצים לנשים נשואות , והכי חמוד שמצאתי היה סביבון עם כל המשפטים שנשים הכי אוהבות לשמוע ("אני פה בשבילך" וגם "את החברה הכי טובה שלי"). החנות הזאת הייתה חמודה ומלאת מחשבה.
יצאנו מהחנות ועיניי תפסו עוד מקום שנראה יפה מבחוץ ואני בטוחה שמדהים מבפנים .תפסתי בידו של נועם ומשכתי אותו אחרי כמו ילדה קטנה שראתה גלידה ומושכת באביה לעבר המקום שיקנה לה.
כשנכנסנו למקום, המקום הזה יתגלה כגלריה. תכשיטים מזהב וכסף , מזוזות , מוביילים , חמסות עם ברכות לבית . ומה שהיה יוצא מן הכלל זה שהכל עשוי בטכניקה ייחודית , בחימר פולימרי (פימו) - מעין פיסול תלת ממדי שנפרס לפרוסות , ממש כמו סושי. דגם זערורי של מרלין מונרו, שגודלו כקוף של מחט , אף הוא היה מעוצב בחימר פולימרי ומוצג מאחורי זכוכית מגדלת.
יצאנו מהגלריה שהפיות שלנו עדיין פעורות מתדהמה עד כמה מיוחד המקום הזה שאליו הגענו.
"את רעבה?" הוא שאל בחיוך .גוועתי ברעב הייתי מסוגלת לאכול פיל שלם עכשיו אבל כמובן שלא תיארתי לו את זה. "כן מאוד" אמרתי . הוא תפס בידי והתהלכנו שלובי ידיים מחפשים מקום שאפשר להפגיד בו את הרעב.האמת לכל מקום שהלכנו במתחם היינו שלובי ידיים. זה היה נעים והרגיש בטוח. המקום היה מפוצץ באנשים. זוגות צעירים עד מבוגרים , ילדים ,משפחות ואפילו תיירים. "הנה בואי נלך לשם" הוא אמר מצביע על מבנה שבראשו התמקד שלט ציבעוני. כל אות הייתה בצבע שונה מה שרק סיקרן אותי לדעת איזה צבעים וטעמים יש שם. ה"פיקניק" . זה היה מבנה גדול ועממי. מיני שוק אוכל , שבו מוכרים פיצות , כריכים , שתייה , גלידה מעגלה מיוחדת וגם סלסלות פיקניק יפות להפליא. נועם קנה סלסלת פיקניק יפה בצבע צהוב נוטה לזהב. נועם קנה כמה כריכים שהיו מלאים בכל טוב והכניס לסלסלה. במבנה הסמוך נמצא מקום בשם "ווינרייה" . נכנסו גם אליו מחפשים איזה קינוח להוסיף לסלסלה. "יינות איטלקיים - נשנושים כמו גבינות איטלקיות ונקניקים, שידאגו שהיין לא יעלה לראש שלכם מהר מדי" אמר המוכר בהתלהבות מציג בפני כל מי שנכנס מה יש בחנות . נועם קנה כמה גבינות ,נקניקים ויין. הוא שילם והכניס גם את זה לתוך הסלסלה. הרגשתי קצת לא נעים שנועם משלם על הכל. המקום לא היה יקר אבל גם לא זול. הוא לא הסכים לי לשלם אפילו חא פעם אחת, הוא קבע שזה תפקידו להיות הג'נטלמן מבינינו.
הוא הוציא מהסלסלה מחצלת ופרש על הדשא הסמוך למבנה "פיקניק" ו-"ווינרייה".
הוא התיישב על המחצלת והוציא את כל האוכל עם היין שקנה לפני מספר דקות. הוא טפח על המקום לצידו מסמן לי שאשב. עמדתי לידו עדיין בשוק מכל מה שקרה מאז שנכנסנו למקום. לא תיארתי לעצמי שככה יראה הדייט של איתו. הוא בהחלט לא היה צפוי , אבל לא צפוי בקטע טוב. המקום הזה יצירתי , ציבעוני ונוטף כישרון של אומנים. דייט הכי מיוחד שהיה לי. רוב הדייטים שלי היו בקולנוע , בים , במסעדות ועוד דברים קיטשיים וצפויים. אבל לדבר כזה לא הייתי מוכנה , גם אם רציתי לא הייתי מצליחה לנחש שלפה הוא יקח אותי. בהחלט "הפתעה" .
התיישבתי לידו והפעם החלטתי לתת לעצמי להשתחרר אז התיישבתי קרוב אליו. הוא מזג לשנינו יין . שתינו ואכלנו עד שהתפוצצנו. האוכל היה יוצא מן הכלל . הטעם היה מיוחד והשאיר בהחלט מקום לעוד. שוחחנו בנעימים. נהנתי בצורה מיוחדת. הוא כרך את ידו מסביבי והניח אותה על הכתף שלי מצמיד אותי יותר אליו. המגע שלו היה נעים אז אפשרתי לו במקום להוריד את ידו בגסות. הנחתי את ראשי על כתפו. הייתי קרובה לשקע בין הראש שלו לצוואר. הסתכלתי מסביבי וראיתי עדיין אנשים מטיילים בין המבנים המרהיבים שיש שם, אנשים שאוכלים ומצטלמים בכל מיני פוזות ליד דברים יוקרתיים ופינות יפות שנתנו רושם של חו"ל. הראש שלי היה מנותק מהכל ; מחברים , מההורים שלי , מעבודה ומהאנשים שמסביבנו . רק אני ונועם.. בדייט מושלם.
הוא עצר את הרכב ליד הבניין שלי. הודתי לו בנימוס ויצאתי מהרכב מתקדמת לעבר הבניין.
"עלמה" מישהו קרא בשמי ונעצרתי. הסתובבתי אחורנית וראיתי את נועם יוצא מהרכב ומתקדם אלי בריצה קלילה. לא הספקתי להבין מה קורה. הכל קרה תוך שניות. הוא תפס בפני ונישק אותי בעדינות. הוא התנתק משפתי אבל עדיין נשאר צמוד אלי. הסתכלתי על עיניו ששידרו להט עם חיוכו הגדול שהיה פרוס על שפתיו. עמדתי במקומי ולא זזתי. שיחזרתי את כל מה שקרה לפני מספר שניות כמו שידור חוזר. הוא נישק אותי? כן. זה היה עדין ורך. הוא נישק אותי כאילו פחד שישברו לי השפתיים. לעומת זאת אביאור נישק אותי באגרסביות ובלהט. אביאור? מה קשור עכשיו אביאור?. אני פשוט משווה בין שני אנשים שאם היו אומרים לי שהם משפחה לא הייתי מאמינה.
"נהנתי איתך" הוא אמר קוטע את המחשבות ואת ההשווה שלי בינו לבין אביאור ואני מודה לו בליבי על כך.
"גם אני לא תיארתי לעצמי שנלך מקום כזה.. כזה.." אמרתי ונתקעת בדברי מחפשת מילה מתאימה שתתאר את מה שחוויתי הערב מהמקום הזה. "כזה מיוחד , יצירתי , מרהיב ,ציבעוני וטעים." הוא צחק מדברי והחיוך שלו העמיק יותר. החיוך שלו כל כך כובש. הוא הניח את ידיו על מותני והתקרב יותר.
"אז עכשיו שאנחנו חברים אפשר ללכת לשם יותר ולעוד.. " הוא אמר ואני קטעתי אותו בדבריו.
"חברים?" שאלתי בבלבול. כל כך מהר חברים? יצאנו רק לדייט אחד.
"הוא זריז הבחור." הראש שלי אומר ואני מסכימה איתו.
"כן"הוא אמר בהחלטיות ומבט משועשע היה על פניו. הוא נשק לי בשנית. והנשיקה הזאת הייתה בהרבה יותר טובה. היא נמשכה מספר דקות עד שהתנתקנו מתנשפים. נפרדנו עם עוד כמה נשיקות ונכנסתי לבניין. פתחתי את דלת הבית , הורדתי את העקבים שלא ירעישו ויעירו את הורי שבטח יושנים ממזמן . לא בדקתי מה השעה אבל השעה הייתה מאוחרת עקב צבע השמיים שהשחיר והכוכבים הרבים שבצבצו עם הירח. הלכתי בשקט על קצות האצבעות עד לחדרי . סגרתי את דלת החדר החלפתי את בגדי לפיג'מה ונכנסתי למיטה. שקעתי לשינה עמוקה כשהמחשבה האחרונה שלי היא על נועם.
YOU ARE READING
עלמה - Alma
Romanceהכירו את עלמה , נערה בת 17. עלמה היא בת יחידה להורים ממעמד הביניים , היא רואה את הקשיים הכלכלים של הוריה ומחליטה לצאת לעבוד בסתר אצל משפחת לוינשטיין ומשקרת להוריה . מה יקרה שתכנס לבית משפחת לוינשטיין? ומה יקרה כשהוריה יחשפו את שקריה ?
