Forget

פרק 23+24

בתמונה: בן

המבט בעיניו היה מוזר לפני שאמר ״כשאמרתי לך שאני הולך לעבודה? לא באמת הלכתי לעבודה.. הלכתי למי אני אוהב באמת, והייתי איתה.. בגדתי בך אנה.. ואני לא מתחרט על זה״
*************************************
פרק 23
הסתכלתי סביב, לראות כמה אנשים שמעו את מה שהיה פה עכשיו, ושמתי לב שאותו האיש שהיה פה קודם והזמין בירה, כבר לא נמצא כאן.. אך כל שאר המסעדה שמעה, ושמעה היטב
״לוקאס.. אמרתי בקול חלש, לא מאמינה שמה שהוא אמר עכשיו נכון.. מסרבת להאמין.
הוא הסתכל עלי, והעיניים שלו נרטבו מעט.. או שזה רק נדמה לי...
המבט האחרון שהוא שלח בי היה תערובת של כעס ועצבים ועצב.. אי אפשר בדיוק להסביר מה הלך בעיניים שלו, שנהפכו לשחורות באותו הרגע.
הוא הסתובב ויצא מהמסעדה, טורק את הדלת של המסעדה אחריו.
הסתובבתי, ונכנסתי בחזרה בריצה לחדר העובדים, לוקחת את התיק שלי ויוצאת ממנו בזריזות, מתקדמת לעבר המשרד של ניק.
״ניק אני.. אנ-״ התחלתי לומר אך הוא קטע אותי ״זה בסדר אנה! ריאן אמר שאת צריכה חופש.. קחי חופש! כמה ימים שאת צריכה! תחזרי מתי שאת יכולה.. אין לך הגבלה של זמן״ הוא אמר, ורק אז שמתי לב שריאן יושב לפניו.
״אני יקח אותך הביתה״ ריאן אמר וקם
״לא! אני לא הולכת הביתה״ אמרתי לו כשהדמעות עוד בעיניי, אך אני לא נותנת להם ליפול, עדיין לא.
״אוקיי.. תתקשרי אלי אנה״ ריאן אמר ונישק את ראשי לפני שיצאתי משם.
צעדתי ברחוב, בכיוון של הבית שלי אמנם, אך לא ידעתי אם לשם אני רוצה ללכת.
אך כשהגעתי לשם החלטתי שאני מעדיפה להחביא את הפנים שלי בכרית מאשר שאנשים יראו אותי בוכה.
נכנסתי לבית, וראיתי את ג׳ייק ולורן יושבים בספה ורואים סרט.
״אנה!! מה את עושה פה? את לא בעבודה?״ לורן שאלה כשקמה לחבק אותי
״אני.. אמ..״ התחלתי לומר, אך כשג׳ייק הסתכל עלי, נזכרתי בו והדמעות יצאו החוצה.
כל הדמעות שניסיתי להחזיק מאז ועד עכשיו יצאו החוצה ללא חשבון, כאילו מישהו פרץ את הסכר ושחרר אותם.
״מה קרה אנה?״ לורן שאלה כשהידקה את החיבוק שלה סביבי
״אני.. אמ.. א..״ התחלתי לומר מילה אך הדמעות לא אפשרו לי לעשות זאת.
ג׳ייק קם גם הוא ולקח אותי לזרועותיו ״אנה? הכל בסדר עכשיו..״ הוא אמר והצמיד את ראשי אליו
״לא.. שום דבר.. לא.. לא בסדר״ אמרתי
״מה קרה?״ לורן שאלה שוב
״כ.. כלום..״ אמרתי ״אני רק רוצה ל.. להיות.. לבד״
״אוקיי״ היא אמרה ועזרה לי ללכת לחדר שלי
״לו..?״ קראתי לה כשהתיישבתי על המיטה
״מה?״ היא שאלה
״אל תתני לאף אחד להכנס.. גם לא ללוקאס.. ואם מישהו מחפש אוי תגידי שאני ישנה״ אמרתי לה
״אוקיי.. אני בסלון אם את צריכה משהו״ היא אמרה וסגרה את הדלת לאחר שהנהנתי
נכנסתי להתקלח, ולבשתי שורט וחולצה של לוקאס כשיצאתי, ונשכבתי במיטה, לאחר שנעלתי את הדלת.
לא מאמינה שהוא באמת עשה את זה! באמת בגד בי! אחרי כל מה שהוא אמר לי! אחרי כל הפעמים שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי לא משנה מה יקרה! אחרי מה שקרה אתמול.. אני כבר לא בטוחה שזה נכון!
הוא בעצמו אמר.. אני כבר לא אוהב אותך יותר..
כל מילה שלו היא כמו דקירה של סכין על העור שלי, כאב שלא יאומן!
החבאתי את פניי בכרית, וביקשתי רק להעלם..!
העולם יהיה מקום יותר טוב בלעדיי, אני בטוחה בזה.. אז למה לעזאזל אני לא יכולה פשוט להעלם וזהו??!
בלי ששמתי לב, הדמעות התישו אותי ונרדמתי.
צלצול טלפון העיר אותי, הסתכלתי על השעון, והוא הראה שעברו בסך הכל שעתיים מאז שנרדמתי.
על הצג היה כתוב שזאת שיחה מבן, אך לא עניתי, לא רציתי לדבר עם אף אחד.. כולל אף אחד.
הדמעות התייבשו לי על הלחיים, אז נכנסתי לשטוף פנים והחלטתי שאני לא נשארת כאן.
הוא הלך והרשה לעצמו להיות עם בנות אחרות ולבגוד בי בזמן שאני פאקינג אהבתי אותו! אז מי אני שאני ישאר כאן ויבכה עליו?
הלכתי לעבר הארון שלי, ולבשתי שמלה שחורה, קצרה וצמודה, שלא חושפת הרבה אך אי אפשר להגיד עליה גם שהיא מכסה כמו שצריך..
שמתי את העקב השחור שלי וסימסתי לאמבר שתפגוש אותי במועדון שליד המסעדה שאנחנו עובדות בה בעוד רבע שעה, והיא אמרה לי שאין בעיה.
סידרתי את שיערי, והסתרתי את הסימנים שבכיתי בעזרת הרבה איפור.
אני שונאת להתאפר! אבל הייתי חייבת בנסיבות שבהם הפנים שלי נראים כמו פיגוע.
יצאתי מהחדר שלי, אמרתי ללורן שאני יוצאת וחיכיתי בלי לחכות לתשובה.
נהגתי לבית של אמבר, ואספתי אותה משם לעבר המועדון.
רציתי להשתחרר, רציתי להנות ולא לחשוב עליו בכלל!
אבל כשחשבתי עליו הגעתי למסקנה שאני עושה את זה רק! כדי לא לחשוב עליו.. ורק כדי לשכוח את מה שעשה, ורק כדי לא להזכר בעיניים שלו ולהבין שאני לעולם לא יהיה עם הבנאדם הזה.
נכנסנו למועדון, והלכנו ישר לבר, וביקשנו מהברמן שיביא לנו משהו חזק.
״חזק אה?״ הוא שאל בחיוך והגיש לנו שתי שוטים עם משהו צהוב בפנים.
שתיתי הכל בשלוק אחד, והרגשתי את הטעם הצורב של זה בגרון, זה שרף אבל זה הרגיש טוב.
שתיתי עוד שוט ועוד אחד ועוד אחד, ושמתי לב במעורפל שאמבר כבר לא לידי.. כנראה הלכה לרקוד או משהו.
הכל סביבי התערפל, כבר לא שמתי לב למה שאני עושה או למה שיקרה סביבי.
״מה בחורה כמוך עושה במקום כזה לבד?״ שמעתי לפתע קול מאחורי, בדיוק שהרגשתי במשהו קשה מתחכך לי ברגל.
״מה שאתה עושה כאן״ עניתי לו והמשכתי לשתות
״שנלך לרקוד?״ הוא שאל משועשע
הסתכלתי עליו, הוא לא נראה לי כמו היטיפוסים האלה שכדאי להתעסק איתם, אבל מי אני שאני ישפוט עכשיו?
הרי לוקאס גם לא היה נראה אחד שכדאי להתאהב בו, ובכל זאת התאהבתי, והרסתי לעצמי.
כאילו תזמון מושלם, ברגע שחשבתי עליו, ראיתי אותו.
הוא עמד בפינה, ונישק מישהי צמוד לקיר, וצמוד אליה.
היא הייתה לבושה בקושי, ואפילו את זה אי אפשר להגיד על השתי חתיכות בד שהיא לבשה, והיא הייתה מרוחה עליו כולה.. ולא נראה שזה ממש מפריע לו.
הדמעות עלו לי שוב לעיניים, הוא בלע אותה! לא השאיר סנטימטר אחד שהשפתיים שלו לא נגעו בה!
ולחשוב שאפילו לא עבר יום מאז שנפרדנו!
״למה לא?״ אמרתי לאיש הזה שעמד לידי ולקחתי את ידו לעבר הרחבה.
הלילה, החלטתי שאני פשוט שוכחת מהכל
התחלנו לרקוד, תוך כדי ששתיתי את הכוס שלי והוא נצמד אלי לאט לאט.
זזנו אחד צמוד מאוד לשניה, וזה לא הפריע לי..
לא הייתי במצב של להבין כרגע מה טוב ומה לא, אבל הייתי מספיק פיכחת להבין שאם לו לא אכפת לנשק מישהי אחרת באותו יום שנפרדנו, גם לי לא אמור להיות אכפת.
הבחור שרקד איתי, החל לנשק אותי, ואני? נישקתי אותו בחזרה.
מזווית העין שמתי לב שלוקאס שם לב אלינו, וזה נתן לי עוד יותר מוטיבציה.
העלתי את הידיים שלי לצוואר שלו ומשכתי אותו למקום שקט יותר, מחוץ לרחבה, אך לא מחוץ לטווח ראייתו של לוקאס... נדמה לי.
״שנלך מכאן?״ הוא שאל
״תוביל״ אמרתי לו
הוא יצא מהמועדון, והוביל אותנו לסמטה חשוכה, והמשיך לנשק אותי בעוד הוא מצמיד אותי לקיר.
הוא עבר לנשק את הצוואר שלי, בעוד הידיים שלו מאחורה פותחת את הרוכסן של השמלה.. שמייד נפלה לרצפה.
האוויר הקר שנשב על גופי, השיב אותי למציאות, וגרם לי לפתוח את עיני.. ולהבחין מה אני עושה ומה הסיטואציה שאני נמצאת בה.
דחפתי את האיש הזה מעלי, וקלטתי שאני כמעט עירומה! שרק תחתונים לגופי.
התכופפתי לקחת את השמלה שלי מהרצפה, אך הוא הרים אותי והדביק אותי בחזקה לקיר, נצמד אלי, וממשיך לנשק אותי בחזקה.
״די!״ צעקתי עליו, אל זה לא עזר, הוא המשיך לנשק אותי בחזקה ועבר עם ידיו על כל גופי.
למה רק לי זה פאקינג צריך לקרות?
אני מתפלאת מעצמי שהייתי פיכחת להבין שזה לא בסדר אחרי כל הכוסות ששתיתי.
הדמעות שירדו לי מהעיניים לא ממש עזרו למצב שלי, ולאט לאט גם התחתונים ירדו ממני, ונשארתי ערומה לגמרי בזמן שהוא פותח את המכנסיים שלו.
״עזוב אותי!״ צעקתי עליו וניסיתי להשתחרר ממנו, אך זה לא ממש עזר, הוא היה חזק ממני בהרבה! והאחיזה שלו הייתה אחיזת ברזל עלי.
״כשבחורה מבקשת ממך שתעזוב אותה! אתה תעזוב!״ שמעתי לפתע קול, ואחרי שניה הבחור כבר לא היה צמוד אלי, אלה שכב ברצפה.
הלבשתי בזריזות, לפני שראיתי בכלל מי הזיז אותו ממני, וברחתי משם.
התיישבתי על ספסל רחוק משם.. שקרוב לכניסה של המועדון, מכיוון שלא יכולתי לרוץ יותר או לעמוד, הרגליים שלי וכל הגוף שלי רעדו בצורה לא נורמלית.
״היי״ שמעתי את אותו הקול ממקודם, ויד נגעה בכתפי.
הסתובבתי בבהלה, וראיתי את ריאן שגרם לי להרגע מעט.
״מה אתה עושה פה?״ שאלתי אותו כשהתיישב לידי ומשך אותי אליו
״לורן אמרה לי שיצאת.. היא אמרה שלא היית נראית טוב ויצאת כאילו את הולכת למועדון.. אז עשיתי אחד ועוד אחד.. ובאתי קודם כל לאן שהכי קרוב..״ הוא אמר
״לוקאס פה״ אמרתי לו
״אני יודע״ הוא אמר
״הוא נישק מישהי אחרת.. מול העיניים שלי״ אמרתי
״אני יודע״ הוא אמר וחיבק אותי חזק
״הוא לא אוהב אותי.. הוא אף פעם לא אהב״ אמרתי לו ״כמו ג׳וני.. ידעתי שזה טוב מדי בשביל להיות אמיתי״
״אל תשווי את ג׳וני אליו אנה.. ג׳וני היה סתם זבל.. לוקאס לא.. לוקאס אהב אותך.. ואני בטוח שהוא עדיין אוהב״ הוא אמר
״אז למה? למה הוא בגד בי?״ אמרי והמילים גרמו לגרון שלי לכאוב ״למה הוא אמר שהוא לא אוהב אותי יותר?״ שאלתי
״אני לא יודע״ הוא אמר ונאנח
״אני יודעת״ אמרתי לו ונעמדתי ״כי הוא לא אוהב אותי.. אני סתם עוד אחת בשבילו! עוד אחת שהוא איתה לילה אחד וזורק! עוד אחת שהוא הכיר וסימן עליה וי! אני כלום בשבילו ריאן! והוא בעצמו אמר! אני לא יודעת איך הייתי מטומטמת מדי כדי להאמין לו! כדי להאמין לעיניים שלו שכל הזמן שקעתי בהם, אבל הכל היה שקר! הוא לעולם לא אהב אותי!״ אמרתי לו, ובזווית העין ראיתי אותו, ראיתי את לוקאס בדיוק יוצא מהמועדון, ומסתכל עלינו בתדהמה שמראה שהוא שמע כל מילה ומילה.
״אבל אני.. אני כמו מטומטמת המשכתי לאהוב אותך.. כמו מטומטמת האמנתי לכל השטויות שמכרת לי.. האמנתי לכל פעם שאמרת לי שאתה אוהב אותי בלי להבין ששום דבר מזה לא היה נכון!״ אמרתי לו, מביטה ישר בעיניו ומתעלמת מכל מה שמסביב ״אני שונאת אותך!״ סיננתי מבין שיני כשהדמעות לא מפסיקות לזרום, ואני בתוכי יודעת היטב שזה שקר, שאני לא שונאת ולא יכולה לשנוא אותו.. גם אם אני הכי ירצה שבעולם.
״אני שונאת אותך! אני מצטערת על כל רגע ורגע שהיית בחיים שלי! פגעת בי כל כך הרבה למרות שהבטחת לי שבחיים שלך לא תפגע בי יותר! אבל שוב! כמו סתומה האמנתי לך!״ אמרתי לו ״אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים!״
הסתובבתי על מנת ללכת למכונית שלי, אל ריאן השיג אותי ״אני יקח אותך הביתה״ הוא אמר
״אני יכולה לנהוג לבד״ אמרתי ונכנסתי למכונית כשהוא הזיז אותי ונכנס לתא הנהג ״אני יודע.. אבל אני לא מוכן שתסעי לבד ככה״ הוא אמר
לא התווכחתי, לא היה לי כוח לדבר, רציתי רק לישון, ולקום כשאני חדשה, כשאני שכחתי מהכל ולא יודעת מי זה לוקאס בכלל.
ריאן עזר לי להכנס לבית, ומשם לחדר..
הוא נישק אותי במצח ויצא מהחדר, נותן לי את הלבד שלי.
התקלחתי, לקחתי כדור אקמול עם כוס מים ועליתי לישון, נחושה בדעתי לשכוח מהכל.
***************************
פרק 24
״לא ריאן לא!!״ צעקתי וצחקתי כשהוא ניסה לדגדג אותי כשישבנו על הספה בבית שלי וראינו סרט.
״את ביקשת את זה!״ הוא אמר ועשה פרצוף כעוס שהחזיק בדיוק שתי שניות.
״אני.. אומרת.. את.. מה שרא.. שראיתי!״ אמרתי לו תוך כדי הצחוק
״את סתם עובדת עלי!״ הוא אמר
״ל.. לא אנ.. אני מבטיחה!״ אמרתי
״באמת?״ הוא שאל והפסיק לדגדג אותי, הפך רציני לרגע
״כן ריאן! לינק לא מפסיק להסתכל עליך! אני יודעת מה אני אומרת!״ אמרתי לו
״אז למה אני לא רואה את זה?״ הוא שאל בעצבנות מעושה
״כי הוא מסתכל עליך! אתה לא אמור לראות את זה״ אמרתי
״אבל יש לו בן זוג?!״ ריאן אמר
״הוא נפרד ממנו שבוע שעבר״ אמרתי לו ״בן אמר לי״
״אוקיי..״ הוא אמר ומשך בכתפיו כאילו זה לא מעניין אותו
גלגלתי את עיניי וחזרתי לצפות בסרט.
זה כבר שלוש שבועות וארבע ימים שאני בלי לוקאס, אבל מי סופר?
הוא ניסה להתקשר פעם או פעמיים מאז מה שקרה במועדון, אבל כמובן שסיננתי.
לא רציתי לשמוע אותו או לראות אותו, למרות שלא הייתה לי כל כך ברירה בשעות שבהם למדנו יחד.
אני שונאת אותו! זה כל כך מדהים איך הוא יכול להיות קר לב כל כך ולעשות את מה שעשה.
אני רק שמחה שעברתי הלאה ושכבר לא כל כך מעניין אותי ממנו.
התגברתי עליו, אני בטוחה בזה, אם לא לגמריי אז לפחות בחצי.. וזה התחלה, זה כבר טוב.
לורן מעדכנת אותי בנוגע אליו כל הזמן, ואומרת לי שג׳ייק עושה לו בדיוק את אותו הדבר.
מאחר ושתיהם נמצאים הרבה ביחד, כמעט בלתי אפשי להפריד בינהם, הם מודעים להכל כל הזמן ולא שוכחים לעדכן אותי או אותו בנוגע לשני, למרות שאמרתי לה אלפי פעם שזה לא מעניין אותי ושאני לא רוצה לדעת את זה.
אני ואמבר נורא התקרבנו לאחרונה, אנחנו מבלות הרבה ביחד ועובדות בהרבה משמרות יחד.
ריאן ולינק משחקים משחקי אגו אחד עם השני, הם חושבים שכל אחד מהם לא רואה שהשני בוהה בו כל היום, אבל זה חמוד בעיניי, אני מקווה שלפחות יצא מזה משהו, שתיהם בחורים טובים ומגיע להם!
צלצול טלפון קטע את המחשבות שלי ״הלו?״ עניתי
״אנה?״ קולו של בן בקע מהצד השני
״כן בן.. מה קורה?״ שאלתי מעט במעקה, הרעש מהקו השני היה חזק, כאילו הוא בנסיעה
״הכל בסדר.. תקשיבי.. תגידי לריאן וגם את תתארגנו, אני בא לאסוף אותכם עוד שעתיים.. אנחנו יוצאים כולם לבית של לינק..״ הוא אמר
״מה? לא בן! תשכח מזה.. קח איתך את ריאן, אני לא מגיעה״ אמרתי
״אין דבר כזה אנה! כולם באים וכולם זה כולל אותך ולא! לא מעניין אותי שאת ולוקאס שתי חמורים שמשחקים לי במשחקי כבוד!״ הוא אמר
״זה לא זה בן.. אני לא מוכנה להיות שם ולסבול אותו כל הערב, זה יותר מדי״ אמרתי
״אז תצטרכי להתגבר על זה, קדימה אנה! את רוצה לעבור הלאה לא? ככה מתחילים!״ הוא אמר
״אוקיי..״ אמרתי לאחר כמה דקות של שקט ונאנחתי ״אני יבוא״
״יופי.. עוד שעתיים״ הוא אמר
ניתקתי את השיחה ועדכנתי את ריאן בפרטי השיחה
״אה אוקיי.. מעולה!״ הוא אמר וחייך ״אני ילך להתארגן בבית ואני יבוא אלייך עוד שעתיים לאסוף אותך״ הוא אמר וקם, נשק לראשי ויצא מהבית.
נאנחתי, חשבתי על להגיד שאני חולה או משהו כזה, אבל ידעתי שלא משנה מה שאני יגיד הם לא יתנו לי להשאר בבית.
אז קמתי, ומילאתי לי אמבטיה, ושקעתי בפנים, נהנת מרעש של הבועות סבון שמתפוצצות ומהשקט שיש מסביב.
חזרתי לעבודה שבוע לאחר מה שקרה שם, לא הייתי מסוגלת להראות את הפרצוף שלי שם בידיעה שכולם שמעו מה הלך שם, כולם!
חשבתי בהתחלה שהוא מנסה לעשות פוזות על מישהו, שכמו שהוא אמר יהיו פעמים שהוא יקריב הרבה כדי לנסות להגן עלי משטויות שאני אפילו לא מבינה.
אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא הסיבה.
הסיבה היא כמו שהוא אמר, הייתי סטוץ של לילה והוא לא אוהב אותי ולא אהב אותי.
הרגע הזה שראיתי אותו במועדון, מתנשק עם אותה אחת ונמרח עליה, רק הבהיר לי את זה יותר, שלא שווה את המאמצים שאני יבזבז עליו, הוא לא יעריך את זה, והוא יפגע בי שוב ושוב.
לורן לפעמים חושבת שאני סתם אחת שמרחמת על עצמי, אבל אני לא.
אני יודעת מה זה מרגיש, ואני יודעת איך זה כואב לראות אותו כל פעם מחדש מחזיק למישהי אחרת את היד בבית ספר, או נכנס עם בחורה מסוימת למועדון או למסעדה שאני בדיוק נמצאת בה, זה כואב, זה דוקר.. וזה לא קל בכלל.
לא בקטע של רחמים עצמיים, אבל אני לא חושבת שעשיתי לו משהו שמצדיק את מה שהוא עשה.
ניערתי את ראשי, כאילו שאם אעשה זאת המחשבות עליו יפרחו ממנו גם.
יצאתי מהמקלחת כשהבנתי שאני פה כבר יותר מדי זמן, ועוד לא התחלתי להתארגן.
לבשתי את השורט והגופיה שלי ויצאתי לסלון בדיוק שבן נכנס לבית שלי.
״דפקתי שעה ולא שמעת״ הוא אמר כשחיבק אותי
״הייתי במקלחת״ אמרתי
״אז למה את לא נועלת את הבית אנה?״ הוא שאל בכעס
״שכחתי״ אמרתי והתיישבתי בספה, מורידה את ראשי
אלפי פעמים הם אמרו לי לנעול את הבית כשאני מתקלחת, אבל אני תמיד שוכחת.
״אל תשכחי פעם הבאה.. זה חשוב״ הוא אמר ואני הנהנתי
״את לא רוצה לבוא אה?!״ הוא שאל באנחה כשהתיישב לידי בספה
״לא.. אני מעדיפה לשבת בבית ולראות סרט״ אצרתי ומשכתי בכתפיי
״אני יודע.. אבל כולם באים, ואני לא חושב שאמבר או לורן ישמחו כשיראו שאת לא מגיעה״ הוא אמר
אמבר.. כן! כמעט שכחתי אותה!
יום אחד שבן בא לבקר אותי בעבודה, הכרתי בננו לבין אמבר ומאז הם לא מפסיקים לכרכר אחד סביב השני.
הם לא יוצאים, ומכחישים את זה שהם דלוקים אחד על השני, אבל זה כל כך ברור לכולם! מאוד ברור.
״אני יודעת.. ואני בטוחה שהם יבינו״ אמרתי
״אני לא יבין״ הוא אמר, גורם לי להסתכל עליו ״מאז שהפרדתם אנחנו התרחקנו גם אנה! אני לא תלוי בלוקאס והוא לא תלוי בי, את לא צריכה לאבד את כולם בגללו!״ הוא אמר ״עם כמה שהוא החבר הכי טוב שלי, אני אומר לך את האמת, יש דברים שהוא עושה בכדי להגן עלייך, למרות שהוא לא עושה את זה בדרך טובה ושהוא יוצא מטומטם לחלוטין! אבל הוא עדיין עושה את זה בשבילך!״
״זה לא בשבילי בן! אתה לא יכול להגיד שזה בשבילי ברגע שהוא אומר לפני 200 איש שהוא בגד בי..״ אמרתי ״או ברגע שהוא מתנשק עם מישהי אחרת וממזמז אותה מול העיניים שלי! או מגיע לעבודה שלי עם בחורה אחרת רק כדי שאני יראה!״
״בגלל זה אמרתי שהוא יוצא דפוק!״ הוא אמר ״אבל שוב, זה לא אומר שהוא שונא אותך״
״זה גם לא אומר שהוא אוהב אותי בן.. כי זה בטוח הוא לא״ אמרתי לו
״זה דווקא משהו שאת לא רואה אנה.. הוא לא אוהב אותך.. הוא מאוהב בך״ הוא אמר
״אם ככה אז למה הוא עשה את מה שהוא עשה?״ שאלתי
בן שתק, אמנם רק לשניה אך זה הספיק לי ״בדיוק בן!״ אמרתי ״אני הולכת להתארגן״ אמרתי, מודעת לזה שהוא בא אחריי
לקחתי מהארון ג'ינס בהיר עם מעט קרעים וסריג קמל, עם הסנדלים השחורות שלי, ונכנסתי למקלחת להתלבש.
כשיצאתי וסידרתי את שיערי, בן שכב על המיטה שלי ודיבר בפלאפון שלו ״כן אחי״ ״כן אנחנו עוד כמה דקות יוצאים״ ״היא איתי״ ״בסדר בסדר! תפסיק לדאוג אחי.. אנחנו נגיע בזמן״ ״כן אני יודע״ ״הוצאתי רשיון לפניך!״ הוא אמר, גרם לי לחייך אפילו שלא הבנתי במה מדובר ״בסדר אדיוט!״ ״כן! אוקיי אוקיי״ הוא אמר וניתק את השיחה
״מי זה היה?״ שאלתי כשסידרתי את השיער שלי לצורה הרגילה שלו
״לוקאס..״ הוא אמר כבדרך אגב
״אה..״ עניתי, עניין אותי כל כך לדעת על מה הם דיברו, אבל שתקתי.
״הוא בא עם מישהי״ הוא אמר
״אה..״ אמרתי
״אבל זה לא אומר שאת צריכה להתייחס אליו או משהו״ הוא אמר
״אה״ אמרתי שוב, והתפלאתי מכמה שהאוצר מילים שלי מורחב
״אני מסמס לריאן שאני אוסף אותך אז שיסע ישר לשם״ הוא אמר ולקח את הפלאפון שלי
לאחר כמה דקות גמרתי להתארגן, ואני ובן יצאנו לכיוון המכונית שלו, ונסענו לעבר הבית של לינק.
כשעצרנו שם, נשארנו אני ובן בתוך האוטו, כאילו תיאמנו ביננו בלי מילים.
״אני לא רוצה בן.. תחזיר אותי הביתה״ אצרתי לו, משתפנת ברגע האחרון
״אנה! את מהממת! ואת לא צריכה לשים עליו! תשבי איתי.. ויהיו שם עוד שתי חברים שלנו, אולי אפילו תכירי מישהו חדש״ הוא אמר
״אני לא רוצה מישהו חדש״ אמרתי
״את רוצה אותו בחזרה?״ הוא שאל
״לא!״ עניתי במהירות כזאת, שרק גרמה לו לגחך ״אוקיי״ הוא אמר החלו האמין לי
״קדימה אנה! אמרת שאת רוצה לעבור הלאה, זה לא יעזור אם תתחמקי ממנו כל הזמן״ הוא אמר
יש משהו במה שהוא אומר.. אל זה עדיין לא גורם לי לרצות לרדת מהאוטו
״קדימה! אל תתיחסי אליו אנה! הוא לא שווה את זה״ הוא אמר
״אוקיי״ אמרתי ונאנחתי, יודעת שבדרך זו או אחרת הוא לא יעזוב אותי
נכנסנו לבית, וחיבקתי את כולם לפני שהתיישבנו בסלון.
לוקאס עוד לא הגיע, וכנראה שגם ה״בחורה שלו״ עוד לא הגיעה.. ושמחתי על הדקות הקרובות שאני יוכל לבלות עם החברים שלי אבל בלעדיו.
אך כמובן, זה לא נמשך הרבה זמן, והדלת של הבית נפתחה, והוא נכנס, מהפנט כמו תמיד! לבוש בג'ינס כהה וחולצה אפורה קצרה, שישבה עליו כאילו הוא מדגמן אותה!
אך מה שהרס לי את התמונה, הייתה היד שלו, שאחזה ביד של מישהי, מישהי שהייתה כל כך יפה, שרק גרמה לי להרגיש רע עם עצמי עוד יותר, להרגיש חסרת ביטחון על איך בכלל חשבתי שהוא יצא איתי כשהוא יכול להשיג בנות כאלה?
נאנחתי כשהם התיישבו מולנו, והמבט של לוקאס לא זז ממני.. זה הולך להיות ערב ארוך מאוד..

---------------------

מקווה שאהבתם את הפרק.. אז הנה כמו שהבטחתי פרק כפול חחחח
תודה לבנות המקסימות שהגיבו בפרק הקודם!! אוהבת מלא!! שיהיה חג שמח לכולם!
בבקשה תגיבו באה ותצביעו🙏🏻❤️