פרק 2

8K 344 35
                                    

יצאתי מהכיתה, בעודי מסמסת לריאן שאני לא אוכל להקפיץ אותו היום מאחר ואני ממהרת לעבודה.
הנחתי את הדברים בלוקר, שמחה שגמרתי עם זה לעכשיו, עד למבחן הבא, ויצאתי לכיוון המכונית שלי.
נסעתי לעבודה וכשהגעתי, לירוי, הבוס שלי, אמר שהוא צריך לדבר איתי.
החלפתי לבגדים של העבודה ונכנסתי אליו
״שבי״ הוא אמר בעודו התיישב גם הוא בכסאו
״תראי.. אני יודע שביקשת העלאה בשכר, מאחר ואת עובדת חרוצה כאן, אני מוכן לתת לך אותה״ הוא אמר, גורם לחיוך לעלות על פניי.
זה כבר הרבה זמן שאני מבקשת ממנו העלאה, וכל פעם מחשש הוא אומר שיבדוק את זה.
וסוף סוף עכשיו הוא מוכן לתת לי אותה.
״תודה לירוי״ אמרתי בחיוך, שהיה די מאולץ
״אין בעד מה..״ הוא אמר ״עכשיו.. כמה בחורים הזמינו היום שולחן, הם די ביקשו שאת תמלצרי להם, אז שולחן 8 שלך היום.. בנוסף לארבעת השולחנות שיש לך.. ואת תקבלי בונוס בסוף היום״ הוא גמר
לא הבנתי למה הבחורים האלה ביקשו שאני ימלצר להם, ומאיפו בכלל הם מכירים אותי, אבל עזבתי את זה.
״אוקי״ אמרתי לו, מופתעת
״משוחררת״ הוא אמר ואני קמתי ויצאתי מהמשרד שלו, והתחלתי לעבוד.
ניגשתי לשולחן 8 שבו ישבו הבחורים, וגיליתי שאלו אותם בחורים שהיו פה אתמול, רק שהפעם התווסף להם עוד אחד.
״מה תרצו להזמין בבקשה?״ שאלתי אותם
שלושה מהם מיד אמרו את הזמנתם, וזיכו אותי במבט מוזר.
הבחור שישב פה אתמול, עדיין המשיך להביט בי, כאילו כבר מכיר אותי אך אינו אומר כלום, ורק ביקש קפה, כמו אתמול.
הבחור החדש שהצטרף, הסתכל עלי בהבעת הלם, גם כשביקשתי ממנו כמה פעמים שיאמר לי את הזמנתו, הוא עדיין המשיך להביט בי, וזה גרם לי להרגיש מעט לא בנוח.
אחד הבחורים מרפק אותו והוא קפץ, ואמר שהוא רוצה רק בירה.
הלכתי למבטח בהרגשה מוזרה, והנחתי את הזמנתם על הדלפק, והלכתי לקחת הזמנה מעוד שתי שולחנות, לפני שחזרתי לקחת את הזמנת הבחורים.
הגשתי להם את ההזמנה ״בבקשה״ אמרתי.
כשבאתי להסתובב וללכת, הבחור שהזמין בירה תפס את ידי ושאל ״השם שלך זה אנה נכון?״
״כן..״ אמרתי, מו הסתם, כתוב לי על התג.
״מה המשפחה שלך?״ הוא שאל
״אנ.. אנ.. לא.. למה אתה.. צריך לדעת?״ שאלתי
״סתם..״ הוא אמר ועזב את ידי
הלכתי משם, בלי לענות על שאלתו.
בשעה מסוימת הבחורים התחילו להתקפל וללכת, ורק הבחור ששאל אותי לשמי, ואותו אחד שישב פה אתמול, רק הם נשארו, והזמינו עוד קפה.
הבאתי להם את הזמנתם, והתחלתי לאסוף את הצלחתי המלוכלכות של השולחן השני.
המסעדה כבר התרוקנה כמעט לגמרי, מלבד שתי הבחורים האלה ועוד זוג אחד לא היה אף אחד.
כולם כבר הלכו הביתה, ורק אני ועוד מלצרית אחת נשארנו, כיוון שאלה השולחנות שלנו.
״שילכו כבר״ אמרה לי קים, המלצרית שעובדת איתי.
״אני רק רוצה להגיע הביתה ולישון..״ אמרתי לה
״רוצה לצאת לשתות אחר כך?״ שאלה אותי
שקלתי את האפשרות, שהרי מצד אחד הייתי עייפה, רציתי רק להכנס למיטה שלי ולישון, אך מצד שני, הייתי חייבת להשתחרר.
״אוקיי״ אמרתי לבסוף.
״סליחה״ קרא לי אחד הבחורים, ואני מיהרתי אליהם
״אני רוצה עוד קפה״ הוא ביקש בעוד שהשני קם על רגליו ואמר ״אני ילך, תודה לך״ הוא אמר והניח בידי טיפ, מכובד מדי
״לא לא.. אני לא יכולה לקחת את זה, זה הרבה״ אמרתי לו
״בבקשה״ הוא אמר ״זה מגיע לך״ והלך
״כבר מגיע״ אמרתי לבחור שנשאר לשבת, והלכתי המומה לעבר המטבח, מזגתי קפה והבאתי לו ״זה כבר הקפה השלישי שלך, זה לא בריא״ אמרתי לו
״זה בסדר.. אני רגיל״ הוא אמר וחייך
משכתי בכתפיי וחזרתי לעמוד ליד חדר העובדים, מסתכלת על המסעדה הריקה.
״אנה״ שמעתי את קולו של לירוי מאחוריי והסתובבתי מיד
״כן?״ שאלתי
הוא התקרב אלי ואמר ״את משוחררת, אני ימשיך איתו״ והצביע על הבחור שרק הסתכל עלי ושתה את הקפה שלו.
״אוקיי תודה״ אמרתי והלכתי להחליף את בגדיי, בדיוק בזמן שקים נכנסה גם ״סוף סוף״ אמרה והחליפה לבגדיה הרגילים ״אני שונאת את אלה שנשארים עד הדקה האחרונה״ היא אמרה
״לגמריי״ אמרתי וחייכתי אליה.
התחלנו ללכת אל היציאה מהעבודה, שלפתע הבחור שעדיין היה עם הקפה שלו אחז בידי והניח שם טיפ, מכובד לא פחות מזה של השני
״אב-״ התחלתי לומר אך הוא קטע אותי
״ביי אנה״ הוא אמר וחייך
משכתי בכתפיי ונאנחתי, ויצאתי יחד עם קים מהמסעדה.
נכנסנו לאוטו שלי ונסענו לבר הקרוב.
אפילו לפני שנכנסנו התחלתי להתחרט שבאנו לפה.
אני שונאת מועדונים, אף פעם לא אהבתי
זה תמיד היה בעייני מקום מגעיל שמלא באנשים שבקושי לבושים, שבאים לפה ונמרחים אחד על השני.
לפחות שיעשו את זה במקום שלא כולם רואים.
הלכנו ישר לבר וקים ביקשה את הרגיל שלה.
״הרגיל?״ שאלתי אותה
״תכף תראי״ היא אמרה וחייכה כממתיקת סוד.
כשהכוסות הגיעו היא אמרה לי לשתות הכל במכה, והרגשתי מיד איך הגוף שלי נרפה ומשתחרר
קים שתתה עוד כוס והזמינה גם לי, ואחריה באה עוד כוס אך אני כבר לא שתיתי מאחר ואני צריכה לנהוג הביתה, וממש לא בא לי לגמור את הערב הזה בבית חולים.. אני שונאת בתי חולים.
״קים! אני חושבת שאני ילך״ אמרתי לה לאחר זמן מה שאנחנו בבר.
״אוקיי.. תלכי אני יסתדר כבר״ היא אמרה והלכה לרקוד עם אחד הבחורים ברחבה.
גלגלתי את עיני ויצאתי מהבר, צועדת לכיוון המכונית שלי ומתחילה בנסיעה הביתה.
כשהגעתי נכנסתי למקלחת וישר נפלתי למיטה.
כשהתעוררתי למחרת, הסתכלתי בשעון והבנתי לשתי השיעורים הראשונים אני כבר לא יגיע.
קמתי במהירות והתארגנתם, ונסעתי במהירות אסורה, על מנת להגיע לפחות לשיעור השלישי, או אפילו לאמצע שלו.
כשהגעתי לכיתה, המורה נזפה בי על האיחור אך נתנה לי לשבת במקומי
׳למה הגעת רק עכשיו?׳ קיבלתי פתק, וכשהרמתי מבטי ראיתי את ריאן מסתכל עלי בשאלה
׳אני יספר לך אחר כך׳ כתבתי והחזרתי לו את הפתק, והוא קרא אותו והנהן בראשו.
השיעור נגמר ואני צעדתי במהירות ללוקר להחליף את הציוד לציוד של השיעור הרביעי וכשסגרתי את הלוקר, שוב מצאתי את ריאן עומד שם
״שוב עשית את זה!״ צעקתי עליו העוד שידי על הלב שלי, והוא כהרגלו, צחק
״אז.. למה הגעת רק עכשיו?״ הוא שאל
״נשארתי עד מאוחר בעבודה ואז יצאתי עם קים לבר״ אמרתי לו בעודי נכנסת לכיתה ומתיישבת בכיסא
״את? יצאת?״ הוא שאל בפליאה בעודו מתיישב לידי
״כן..״ אמרתי בפשטות
״אוקיי.. זה מוזר..״ הוא אמר ״את זוכרת שהמסיבה בעוד יומיים״ הזכיר לי לאחר דקה של שקט.
״זוכרת.. וכמו שאמרתי לך.. אני לא מתכוונת לבוא״ אמרתי לו
הוא פתח את פיו לענות לי אך המורה נכנס וקטע את דבריו.
״בוקר טוב תלמידים! לפני שנתחיל בשיעור אני רוצה להציג בפניכם ארבעה תלמידים חדשים שיצטרפו אלינו ללימודים מעכשיו..״ הוא אמר וארבע בחורים נכנסו לכיתה, והשאירו אותי מוכת הלם.
״תכירו, אלה בן, לוקאס, ג׳ייק ולינק..״ הוא הציג את ארבעת הבחורים, אותם ארבעת הבחורים שהיו אתמול ושלשום במסעדה, אותם הבחורים שביקשו שאני ימלצר לבם, אותם הבחורים שתקעו בי את המבטים, כאילו כבר מכירים אותי, אך לאחד מהם היה מבט עצוב.

---------------------------

הנה הפרק השני.. מקווה שאהבתם אותו ושתגיבו❤️

ForgetWhere stories live. Discover now