Forget

פרק 46

"ניק" מלמלתי כשנזכרתי "נינה אתמול אמרה לי משהו על תאונה.. שהיא זוכרת אותך איך שהיית אומלל שגילית שאני לא זוכרת כלום אחרי התאונה.. איזה תאונה? ומה לא זכרתי?"
הוא הפסיק לאכול ומבטו קפא על הנקודה בה הוא הסתכל, ואני הרגשתי כאילו אפשר לחתוך את השקט עם סכין.
*******************************

"אנה" הוא מלמל לאט
"אל תגיד לי אנה ניק.. הגיע הזמן שאני ידע" אמרתי
"עוד לא הגיע הזמן" הוא אמר
"אתה לא תחליט מתי יגיע הזמן שאני ידע מה קרה עם החיים שלי" אמרתי
"אנה" הוא אמר בזהירות והפנה אלי את מבטו "בבקשה אל תיכנסי לזה עכשיו.. אני רוצה רק בטובתך.. כרגע עוד לא הגיע הזמן שתדעי וכשתדעי את תביני למה"
"ניק!" אמרתי בצעקה והכתי באגרופיי על הספה "נמאס לי ממך!"
"אני מצטער אנה.. אני פשוט לא.. לא יכול לספר לך עכשיו" הוא אמר
"קודם כל הרחקת ממני את לוקאס!" אמרתי כשדמעות בעייני "ואתה יודע שאני רוצה אותו לידי! אחר כך אתה בורח באמצע הבית חולים כי אתה משתפן לראות אותי אחרי שנינה אמרה על התאונה.. ועכשיו אתה לא מוכן לספר לי"
"אז זה העניין? את ככה כבר יומיים בגלל לוקאס?"
"זה לא קשור אליו ניק!" אמרתי בעצבים "זה קשור לזה שגם שאני מגלה דברים שנוגעים לחיים שלי! אתה לא מוכן לתת לי אפילו רמז למה שהלך!"
"אני לא יכול!" הוא אמר ואחז ביידי "אני באמת לא יכול"
"תעזוב אותי" אמרתי כשהדמעות החלו לצאת וקמתי מהספה, לוקחת את הטלפון והמפחתות של האוטו שלי ויוצאת מהבית שלו מבלי להתייחס לקריאותיו.
נכנסתי לאוטו, והתנעתי במהירות, נוסעת משם לפני שהוא יספיק להגיע אלי.
לא הייתי אמורה לנסוע לשם, אני יודעת, אבל משום מה כמו הראש כך היידים המשיכו להסיע אותי כמה רחובות אחר כך אל הבית שלו.
הרגשתי הקלה שראיתי את המכונית שלו חונה בחוץ ואת האורות בתוך הבית דלוקים, אך ההקלה הזאת נעלמה כשראיתי שגם המכוניות של בן ולינק כאן.
החנתי את המכונית וחיכיתי, כשמבטי מופנה לעבר הדלת, לראות מתי אחד מהם יצא.. בעוד אני מנסה לנגב את הדמעות שירדו לי.
אך לפתע הדלת נפתחה, ואף אחד לא יצא משם, רק לוקאס נעמד בפתחה והביט לכיוון המכונית שלי.
יצאתי ממנה, וכשמבטי מופנה אליו התקדמתי אליו במהירות.
"אנה" הוא מלמל באי הבנה שהתחלפה לדאגה ברגע שהוא ראה את פניי כשהגעתי אליו, וחיבק אותי חזק חזק, נותן לי להעלם בתוך זרועותיו לאחר שראה את הדמעות שלי.
"לוקאס מה ה-" בן החל לומר השיצא אך נעצר שראה אותי "אנה"
"זה לא הזמן בן" לינק אמר מאחוריו "בוא נזוז"
"תעדכן אותנו" בן אמר ללוקאס ונישק את ראשי לפני ששמעתי כמה צעדים שיורדים במדרגות, שאני מניחה שאלה היו בן וחינק.
לוקאס הכניס אותי אל תוך הבית ונעל את הדלת מאחוריו, ממשיך עד הספה ומתיישב, ומושיב אותי עליו.
"את רוצה לספר לי מה קרה?" הוא שאל ואני רק הבטתי בו, כשיידי על החזה שלו והשפתיים שלו מילימטר משלי הרגשתי כיצד אני מתחילה לאבד לאט את השפיות.
"אם את רוצה לדבר" הוא מלמל באיפוק כשהרגשתי כיצד היד שלו מתאגרפת על הרגל שלי "כדאי שתזוזי ממני לפני שאני מאבד את השפיות שלי"
בלעתי את רוקי בחזקה, רציתי לזוז.. רציתי לדבר איתו.. אבל לא מצאתי את הכוח.. הרגשתי כאילו אני נעולה אליו ולא יכולה לזוז.. רק לאגרף את הגופיה שלו בידי.
הנשימות שלי נעשו כבדות בזמן שעיניו עברו משפתיי לעייני ובחזרה, מצליחות לחרפן אותי רק מהצבע שלהן.
"לוק אנ-" התחלתי בלחש אך הוא הצמיד את שפתיי לשפתיי בתשוקה ומנע ממני את היכולת להוציא עוד צליל.
הנשיקה אפילו לא התחילה בעדינות, אלה ישר בפראות כאילו אנחנו מתנשקים כבר שנה.
הידיים שלו שעברו למתניי וסובבו אותי עליו, מורידות בשניה את הקפוצון שבו הייתי לבושה.
עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה, הוא אחז ברגליי והרים אותי, כורך אותן סביב מתניו ומתחיל להתקדם למקום שלר הצלחתי לראות.. בעוד שפתיו מתעסקות עם שפתיי וגורמות לי לפלוט קולות שרק הדליקו אותו יותר.
הוא הניח אותי לשבת על משהו קשה ונכנס בין רגליי, אוחז בהם בידיו בחזקה מעט וגורם לכל גופי לרעוד ממגעו.
השפתיים שלו נשכו מעט את שפתיי וגרמו לאנחה לא רצויה להפלט מפי בעוד הידיים שלו עולות לאט לאט ופותחות בלי שארגיש את כפתור המכנס שלי.. באותו הזמן שהרגשתי אותו בין רגליי, בדיוק בנקודה שגרמה לכל הגוף שלי לרקוד.
"לוק" מלמלתי כשהשפתיים שלו עברו לנשק את הצוואר שלי, אך הוא המשיך והעמיק את הנשיקות יותר, ולא טרח לענות לי.
אנחה עמוקה ובלתי רצויה נפלטה מפי כאשר שפתיו נטשו את הצוואר שלי והמשיכו לאט לאט אל עבר עצמות הבריח ובית החזה שלי, משאירים שם חותם לפני שהוא ניתק את שפתיו מגופי וחזר להביט בעייני. "אלוהים אנה" הוא מלמח והעלה את ידו אל הלחי דלי "אני אוהב אותך.. אני פשוט אוהב אותך"
הבטתי כמה שניות בעיניו ומשכתי את פניו אלי, ממשיכה את הנשיקה מאיפה שהוא הפסיק אותה לפני שכרכתי שוב את רגליי סביב מתניו, נותנת לו להוביל אותי אל המיטה, שניות לפני שהוריד ממני את המכנס והתחתונים לגמרי.
לא יכולתי לתאר מה הגוף שלי הרגיש ברגע שהוא אמר שהוא אוהב אותי, לא יכולתי לתאר איך הלב שלי פשוט עצר לכמה שניות והגוף שלי כאילו קיבל מכת חשמל.
הוא אוהב אותי! הוא שלי!
"אלוהים! כמה שאת יפה!" הוא אמר כשעלה מעלי וגופו נצמד לגופי.
"אני אוהבת אותך" אמרתי ברגע שהוא נכנס אלי ומילא את כולי, גורם לי להרגיש שאני רק שלו.
הוא הפסיק לנשק את הצוואר שלי והישיר מבטו לעייני, גורם לי לא לחשוב על כלום מלבד הצבע שלהם.
הרמתי את ידי לגעת בפניו אך הוא תפס לי אותם והצמיד אותם מעל ראשי, לוקח שליטה מלאה על גופי.
ואני לא יכולה להגיד שלא אהבתי את זה.
"אני עוד אשתגע בגללך יום אחד" הוא אמר
"אני אוהבת אותך" מלמלתי כשהרגשתי בדמעות עולות לעייני ויוצאות ללא שליטה.
"אנה" הוא מלמל בדאגה ועזב את ידי, מנגב את הדמעות שלי "אני מכאיב לך?"
"לא לא" מלמלתי כשהרגשתי שאני קרובה לסוף "זה שום דבר.." מלמלתי בקושי "תמשיך"
הוא המשיך כמה שניות נוספות, מוציא ממני אנחות וגורם לי לאבד את השפיות שלי סופית!