החיים שאחרי 2 🔮

פרק 36

ג׳ין הגיש את הבשר בקר לאחר שטיגן אותו במנגל שנמצא במרפסת.
כולנו ישבנו בשולחן האוכל, ״תודה על האוכל.״ אמרנו יחדיו כמו במקהלה.
לקחתי את הצ'ופסטיקס וערבבתי את הבקר עם הראמן. התחלתי לאכול והתענגתי על כל ביס קטן שלקחתי.
ג׳ין צחקק מתגובתי על האוכל, אך לא יכולתי לשלוט בעצמי לאחר שאכלתי מהבקר, הוא כל כך טעים. איך הוא מבשל את זה כל כך טעים?
ג׳ונגקוק הניח לי בצלחת עוד מהבקר שהיה אצלו, והסתכלתי עליו כשכל לחיי אדומות.
כולם הביטו בנו בסקרנות מחכים לתשובה, לא מבינים למה שג׳ונגקוק יביא לי מהבשר שלו וידאג לי כל כך.
עכשיו הם בטח יבינו שקורה בינינו משהו...איזה עוד סיבה הוא יעשה את זאת?
״היא כל כך אהבה את הבשר, לא יכולתי לתאר את התגובה שלה לאחר שיגמר לה ממנו.״ צחקק גונגקוק.
נשמתי להקלה, לא יכולתי לעמוד בכל הלחץ הזה יותר.
הזזתי מעט את הכיסא הצידה והמשכתי לאכול כאילו לא קרה כלום.
אני מקווה שאף אחד לא גילה על גונגקוק ועליי.

״מה הייתם עושים בסיטואציה אם אח שלכם היה יוצא עם חברה מאוד טובה שלכם?״ שאל יונגי לפתע לאחר שבהה הרבה זמן בטלפון.
״זה קצת מוזר הייתי אומר...״ השיב הוסוק.
״אם אחותי הייתה יוצאת עם חבר טוב שלי, לא יודע אם הייתי מקבל אותם כזוג.״ הוסיף טאהיונג וחששותיי גדלו.
לגמתי קצת מהמים, ״אם ג׳ני הייתה יוצאת עם אחד מאיתנו?״ שאל יונגי ונחנקתי מהמים שניסיתי לבלוע, כאילו הם יודעים כבר הכל!
כולם הסתכלו עליי מהסצנה הגדולה שיצרתי, ״הכל בסדר.״ בלעתי את המים.
״בוא נגיד מזל שזה לא קורה...״ השיב במבט קר.
שיר ניסתה להרגיע אותי לאחר שראתה שנכנסתי ללחץ.
ידעתי שזה התגובה שלו, אבל עכשיו שהוא אמר את זה, מכניס אותי יותר ללחץ.
איך אספר לו עכשיו? אני יוצאת רעה כשאני בוחרת באהבה על פני אח שלי? אני לא רוצה לאבד אותו. הסתכלתי על המבט הקר של טאהיונג ולא ידעתי מה לעשות באותו הרגע.
שתיתי את כל המים שנשאר בכוס בשלוק אחד ונשמתי נשימה ארוכה.
אני לא יודעת מה אני הייתי עושה אם הייתי מגלה שטאהיונג היה יוצא עם אחת מחברותיי...
אוף זה מתסכל.
״אני מבין שכולם סיימו לאכול...״ שמח ג׳ין וקטע את השיחה. ״ עכשיו זה הזמן לרקוד קצת...״  חיבר את המחשב הנייד שלו שמביא לכל מקום וחיבר לטלויזיה.
הגביר על פול ווליום שהשיר גנגנם סטייל התנגן. הוא דחף את כל מי שהיה במטבח לסלון והתחיל להרקיד אותנו, כמה טוב שיש את ג׳ין בסביבה...הרגשתי הקלה רבה.
שיר לפתע תפסה בשתי ידיי ודחקה בי לרקוד איתה.
בלת ברירה התחלתי לזוז מעט עם הרגליים וניסיתי לעמוד בקצב שלה.
פתחתי את הדלת לאחר ששמעתי מספר רב של צלצולים.
״לו האן?״ זיהיתי אותו ישר.
לו האן ואני שכנים מאז שאני מכירה את עצמי, הוריו ואמי היו חברים טובים.
הסתכלתי על הגרביים הלא תואמות שלבש וצחקקתי. הוא לא היה צריך למהר כל כך...
חולצתו השחורה, הארוכה והמעט צמודה הבליטה את שרירי ידיו, ״כרגיל אוהב להשוויץ בשרירים שלך...״ צחקקתי.
״את יודעת שזה נכון...״ צחקק. ״באתי לפגוש אותך אחרי שהבנתי שחזרת, איך זה שאני יודע עלייך דרך האינטרנט במקום דרכך...״ צחקקנו יחד.
״בוא, תיכנס.״ הכנסתי אותו וסגרתי את הדלת אחריו.
״לו האן, שכן וחבר טוב שלי.״ הצגתי אותו.
לו האן חייך, ״היי, נעים להכיר.״ דיבר באנגלית כמו שפת אם. ״אז אתה האח הביולוגי של ג׳ני?״ הסתכל על טאהיונג בהתלהבות.
״כן.״ השיב בחיוך.
״אחרי ששמעתי שאתה אח שלה לא האמנתי...״ לחץ לו את היד. ״אשכרה ביטיאס בבית שלך.״ הוסיף כשדיבר בסינית וצחקקתי.
לו האן אחד האנשים המצחיקים שאני מכירה, אני כבר מתה שהם יכירו אותו יותר טוב ויבינו על מה אני מדברת.
״פאקינג ביטיאס עומדים ממש מולי!!! ג׳ני, זה חלום?! זה אמיתי?!״ דיבר אליי שוב בסינית.
התקרבתי אליו וצבטתי בזרועו. ״איה!״ נבח. ״אתה ביקשת את זה...״ חייכתי אליו.
״אל תפסיקו את המסיבה בגללי, תמשיכו אותה...״ לו האן חייך אליהם.
״אתה לא מפריע בכלל, תמיד כיף לפגוש את החברים של ג׳ני...אז אתם חברים?״ טאהיונג שאל ברמיזה.
״מה?! לא!!!״ לא רציתי שגונגקוק יבין אחרת, לא קורה בינינו כלום.
״לא נפגשנו הרבה זמן, רק רציתי לקפוץ ולהגיד שלום.״ השיב בחיוך. ״אני מצטער שלא יכולתי לבוא להלוויה, אמא שלי סיפרה לי שבכית הרבה והיית שבורה. רציתי להיות לצידך ושתדעי שאני תמיד פה וישמור עלייך כמו בחטיבה וביסודי.״ דמעה קטנה נזלה על לחייו החלקות.
חיבקתי אותו לרגע שלא ירגיש רע בגלל זה, אני יודעת שהוא אדם טוב, בחיים הוא לא היה עושה לי בכוונה.
התנתקנו מהחיבוק, ״אני לא אשאר פה לעוד הרבה זמן.״ הסביר. ״אני מאוד אעריך אם תשאר.״ חייכתי בתקווה שבכל זאת הישאר קצת, להרגיש את החבר הטוב שלי.
הכרתי אותו לכל האנשים בביתי והמשכנו במסיבה הקטנה שלנו.
לו האן התחבר מיד לכולם כשהשוויץ באנגלית השוטפת שלו וצחקקתי.
התבאסתי שאנחנו נצטרך לנסוע לשדה התעופה עוד כשעה ואני לא אוכל לראות אותו לעוד הרבה זמן.
לו האן ביקש את אחד מהשירים שלהם וכשהשיר התנגן, הוא הצטרף אליהם לריקוד.
וואו, לא ידעתי שהוא יודע את כל הריקוד, כשניסיתי ללמוד לא זכרתי אחר כך כלום.
שמחתי לראות אותו כך, מאושר. אני מאוד אוהבת אותו, הוא עזר לי בכל מכשול או קושי שנתקלתי בו בעבר ועכשיו יש לי איך להחזיר לו.
כשישבתי בשבעה, הוא שהה בחו״ל עם אימו והוא שלח לי הרבה הודעות שהוא מתנצל שלא יכל להגיע. לא עניתי לו עד עכשיו, שפגשתי אותו. זה לא היה בכוונה רעה, אבל אני מאוד שמחה שאנחנו בסדר עכשיו.
״ג׳ני?״ קרא לי טאהיונג.
״כן?״
״בואי תצטרפי.״ חייך.
״אני?! לא...אני מעדיפה לעמוד פה ולהסתכל עליכם.״ עמדתי עם ידיים משולבות והמשכתי להסתכל.
טאהיונג משך אותי ואילץ אותי לרקוד.
עשיתי כדבריו וזזתי עם רגליי וידיי בחוסר חשק.
ניסיתי לרקוד כמו התנועות שלהם ובקושי הסתדרתי עם הכוריאוגרפיה הזאת. ״מי עשה את כוריאוגרפיה הזאת?״ התעצבנתי על תנועותיי הלא מוצלחות.
״אני.״ הוסוק צחקק.
איבדתי שיווי משקל בסיבוב ומעדתי. לו האן תפס אותי לפני שנגעתי בריצפה וחייכתי אליו. ״תודה.״
״ברור, בשבילך אעשה הכל.״ חייך אליי.
״אוווווווו...הופה!״ כל הבנים אמרו במקהלה.
הם יודעים שזה לא בקטע כזה, אז למה?
הסתכלתי על המראה של גונגקוק שרוצה להרחיק את לו האן ממני כמה שיותר מהר ולפני שיעשה משהו, קמתי על רגליי והרחקתי אותו ממני.
״נמשיך?״ ניסיתי להעביר נושא.
ג׳ין שם את השיר גנגנם סטייל ורקדתי איתם ביחד, לפחות הריקוד הזה אני יודעת.
כולנו צחקנו מהוסוק וטאהיונג שהגזימו קצת בריקוד שלהם....טוב אולי הרבה...
ג׳ין עצר את המוזיקה, ״מצטער לקטוע את האווירה, אבל זה הזמן שלנו לזוז...״ סימן לכולנו להתארגן.
״ג׳ני, אז אני אזוז...פעם הבאה תתקשרי שאת מגיעה.״ חייך אליי והתחבקנו.
״בואו נעשה תמונה לפני שאתה הולך.״ אמרתי ומיקמתי מיד את הטלפון.
לחצתי על הטיימר ועמדנו כולנו ביחד.
הראיתי ללו האן את התמונה, ״עכשיו אתה תוכל להשוויץ שאתה מכיר את ביטיאס...״ צחקקתי בדבריי כשדיברתי בסינית כדי שלא יבינו.
״אני יכול להצטלם אתכם לפני שתלכו?״ שאל לו האן והם הנהנו לחיוב.
צילמתי אותם וראיתי את המבט המאושר של לו האן.
חיבקתי אותו פעם נוספת ולאחר מכן יצאנו כולנו מהבית עם המזוודות.