מלא אנשים התקרבו אליו וכך דחפו אחד את השני.
"את לא ידעת שהוא לומד פה?" שאלה אותי טה הי.
"לא, לא היה לי מושג, באיזה כיתה הוא?"
"איפה את חיה?! הוא בכיתה שלנו, למרות כל השיעורים שהוא מפספס, הוא עדיין הכי טוב ואף אחד לא הצליח עד היום לעבור אותו."
"עוד נראה..." חייכתי חיוך ממזרי.
שמתי לב על מבטו של ג'ונגקוק מופנה אליי בהלם מוחלט ואחרי מספר שניות הופנה לשאר הבנות שהתקרבו אליו והושיטו לו שוקולדים, כל אחת מתערבת עם השניה למי ג׳ונגקוק יקח את מה שהכינה.
למה טאהיונג ואבי לא סיפרו לי שהוא לומד בבית הספר הזה ועוד באותו הכיתה שלי? אולי שכחו...
הבנות פה בבית הספר כל הזמן מביאות לו שוקולדים? הן מבזבזות הרבה כסף ובסוף הוא לא לוקח להן את זה...הוא לא יכול לקחת את של כולן...או שכן?
"זה ככה כל הזמן?" שאלתי אותה.
"כן, בדרך כלל...אני הכי אוהבת את ג'ונגקוק מהלהקה...הוא נורא נחמד ומקסים."
מבטה עדיין הסתכל עליו ולא זז לשנייה.
שיערו החום התעופף ברוח הקלה שנשבה ובגדיו הראו את גופו הרזה והשרירי.
לפתע כל הילדים נדחפו והסתירו אותו.
"רוצה ללכת לאכול?" שאלתי אותה, ומנסה לברוח מהדחיפות הרבות.
"כן."
נכנסנו לתוך המתחם של בית הספר ועברנו דרך המסדרונות הרבים והארוכים.
תלמידים רבים רצו במהירות לכיוון ממנו באנו, כנראה הם שמעו גם כן שג'ונגקוק הגיע.
הגענו לבסוף לכיתה שלנו ושתינו לקחנו את קופסאות האוכל מתיקנו.
קופסת האוכל שלה הייתה בצבע לבן חלק ופרצופו של ג'ונגקוק עם שיערו הצבוע בורוד הייתה עליו.
"יש לך קופסת אוכל של ג'ונגקוק?" שאלתי בהלם ממה שראיתי.
"כן, הרבה ילדים משתמשים בקופסת אוכל עם ממבר מהלקת ביטיאס, הרוב לוקחים את של ג׳ונגקוק."
אני יודעת שג'ונגקוק חתיך, אבל ללכת עם קופסת האוכל שלו זה לא קצת מוגזם?
יצאנו מהכיתה ועקבתי אחרי טה הי שהובילה אותי לקפיטריה.
עברנו דרך המסדרון שהיינו בו קודם ונכנסנו לקפיטריה.
היה שולחן ארוך ורחב עם אוכל ומדי פעם הגיע בן אדם ומילא את הצלחות שלו.
הרבה שולחנות היו מפוזרים והרבה ילדים התיישבו ונהנו מהאוכל שלקחו.
"אולי פעם הבאה אני לא יקח מנה מהבית..." מלמלתי במראה היפה של המאכלים.
״הנה הן...בואי נתיישב שם, אני אכיר לך את החברות שלי.״ אמרה טה הי והנהנתי.
התיישבנו בשולחן שעוד שתי בנות ישבו בו.
"תכירו, זאת ג'ני, תלמידה חדשה, היא באה מסין."
"היא יודעת קוריאנית?" שאלה אחת הבנות כשבוחנת אותי במבטה.
"כן, אני יודעת."
"מגניב." אמרה הבת שהתיישבה לידה.
"זאת און בין וג׳אן די." טה הי הצביעה על כל אחת שהציגה.
"היי." אמרתי.
שיערה חום בהיר של און בין היה חלק וטיפה מתולתל בקצוות, לעומת זאת שיערה השחור של ג'אן די היה חלק לגמרי והפוני הסתיר את מצחה.
"אפשר להתחיל לאכול?" שאלה ג׳אן די וצחקקנו.
פתחתי את קופסת האוכל הלבנה, הונח בתוכה אורז ובצד ירקות חתוכים.
"רוצה להתחלק?" שאלה ג׳אן די כשמלקקת את פנייה עם לשונה.
"אני מצטערת...הדבר שהיא הכי אוהבת הוא אוכל..." חייכה אלי און בין.
"זה בסדר." לקחתי בעזרת הכף קצת אורז לצלחת שלה.
"תודה." חייכה אליי וחייכתי אליה בחזרה.
טה הי אכלה את הסלט ירקות שהיה בתוך הקופסא שלה, און בין אכלה את סוגי מאפים שונים ולג׳אן די היו שלושה צלחות ממולאות באוכל.
"ג׳ני, את עברת לגור בקוריאה לתמיד?" פנתה אליי ג׳אן די ולא היה לי מענה לכך.
הסתכלתי עליה בחיוך, "כנראה שכן."
"איך את אוכלת כמות כזאת גדולה של אוכל ואף פעם לא משמינה?" פנתה און בין בכעס לג׳אן די.
"זה עובר בגנים." ענתה לה וצחקקנו.
"צלצול, נתראה אחר כך." אמרה טה הי ומשכה אותי במהירות בין השולחנות הרבים.
"מה קרה?" שאלתי וחיכיתי להסבר.
"ג'ונגקוק, זה מה שקרה..."
"אהה..."
היא עד כדי כך אוהבת אותו? איך זה שטאהיונג לא סיפר לי שג'ונגקוק לומד איתי באותו בית הספר? אולי אבא שלי והוא תכננו שכך יהיה?
היא שחררה מידי כשהגענו לדלת הכיתה ונכנסנו.
התיישבתי במקומי וכך גם היא.
ג'ונגקוק נכנס לכיתה, וכל המבטים נעצו בו.
הסתובבתי לטה הי שבהתה בג'ונגקוק וכשנופפתי לה היא לא שמה לב.
הסתכלתי על חיוכו החמוד של ג'ונגקוק ועיניו החומות והבהירות בחנו אותי בקפידות.
הוא בטח חושב שהוא יצליח לעבור אותי בציונים, חכה ותראה...
ג'ונגקוק התיישב בשולחן שלפני.
המחנכת נכנסה, "שלום לכולם, היום אני נותנת לכם עבודה לעשות, שתסיימו אותה תגישו לי. אני מצפה לראות את שלך." הסתכלה עליי בסוף דבריה.
היא חילקה לכל ראש תור דפים והוא העביר הלאה.
דפדפתי בחופרת הדפים שחילקה ולמדתי את הנושא הזה כבר בסין. אני מסוגלת לעשות את זה!
הוצאתי מהתיק את הקלמר והמחשבון.
"סיימתי." פניתי למורה לאחר שעבר כחצי שעה.
"כבר? בטוחה?"
"כן, את יכולה לבדוק." אמרתי בביטחון והתקדמתי אליה.
הושטתי לה את החוברת בשתי ידיי ולקחה אותה בעזרת שתי ידיה.
חזרתי למקומי וכל הכיתה הסתכלה עליי בהלם.
התעלמתי מתגובתם וחיכיתי לתשובתה של המורה.
"אני מבינה למה שמו אותך בכיתה הזאת...הכל נכון." הסתכלה עליי המורה אחרי שראתה את הפתרונות שלי בחוברת.
ראיתי את מבטו של ג'ונגקוק מופנה אליי לשנייה וחוזר לאחר מכן בחוברת.
הסתכלתי סביבי, על כל הילדים העסוקים בלפתור את התרגילים.
הנחתי את ראשי על השולחן וחיכיתי שהשאר יסיימו.
"סיימתי." שמעתי את קולו של ג׳ונגקוק ולאחר מכן את שאר התלמידים.
״ג׳ני?״ קראה לי טה הי והסתובבתי אליה. "התרגיל האחרון היה מאוד קשה, איך הצלחת לעשות אותו?"
"למדתי את הנושא הזה כבר הרבה פעמים בסין..." השבתי.
"אהה...נראה לי בקצב הזה את תעברי את ג'ונגקוק בהליכה." צחקקה והצטרפתי אליה.
נשמע צלצול ויצאנו מהכיתה להפסקה הקצרה.
"בואי אחריי." אמרה טה הי ועקבתי אחריה.
יצאנו מהכיתה ועליתי איתה במדרגות הרבות.
"לאן אנחנו הולכות?" שאלתי מתנשפת מהעלייה הארוכה.
"את תראי שנגיע."
היא פתחה את הדלת האפורה והישנה עם הידית השחורה.
"זה הגג?" שאלתי.
"כן, נכון שזה יפיפה?" חייכה למראה המלהיב.
רק פרט קטן...יש לי פחד גבהים...
התחלתי לרעוד ונצמדתי לדלת.
״מה קרה?״ שאלה בדאגה.
״פ-חד ג-ב-הים...״ גמגמתי.
היא החזיקה לי את היד. ״אל תדאגי, זה בסדר. זה רק שתי קומות ואת לא לבד.״ חייכה אליי והלכתי איתה לאט, לאט.
״זה נוף יפייפה, אבל אני לא יכולה יותר, מתחיל לי סחרחורת...״ סחרחורת הציפה אותי וכמעט נפלתי לרצפה.
היא המשיכה להתקדם ואני חזרתי אחורה לדלת והתיישבתי.
היא צחקקה מתגובתי והתעלמתי.
היא התקדמה אליי והלכנו חזרה לתוך בית הספר.
הרגשתי הקלה רבה שנכנסנו חזרה.
משהייתי קטנה פיתחתי פחד גבהים, כנראה היה לי טראומה בילדותי...
התהלכנו במסדרונות ולפתע ראיתי את שיר וג׳ימין מתקרבים אלינו.
״שיר?״ מלמלתי.
״ג׳ני? את גם לומדת פה?״
״כן...טה הי, זאת שיר. שיר, זאת טה הי.״ הצגתי אותן.
״היי.״ השיבו ביחד.
״שיר? את יכולה לבוא שניה...״ פניתי אליה והנהנה.
הלכתי איתה לצד.
״את יכולה לא לספר על זה שאני אחות של טאהיונג? אני עדיין מעקלת את העובדה שיש לי אח ואבא שלא הכרתי. אני לא מבקשת לשקר, אני רק רוצה שלא תחשפי את האמת.״ הסברתי.
״אני מבינה אותך, אל תדאגי, זה שמור אצלי.״ חייכה אליי וחייכתי גם כן.
״יש עוד מישהו מביטיאס חוץ מג׳ונגקוק וג׳ימין שלומדים פה?״ לא אתפלא אם מישהו נוסף מהלהקה ילמד גם כן פה.
״לא, רק ג׳ימין וג׳ונגקוק. האמת שהייתי צריכה לסיים תיכון אז ג׳ונגקוק וג׳ימין באו גם כן על מנת לשמור עליי. ג׳ימין לומד את אותו החומר שוב וג׳ונגקוק משלים את מה שהחסיר.״
״קרה לך משהו כשהתחלת ללמוד פה?״ הסתקרנתי לדעת למה ג׳ונגקוק וג׳ימין היו צריכים להירשם לבית הספר בשביל שיר.
נשמע הצלצול, ״אסביר לך כבר פעם הבאה שנפגש, עכשיו אני צריכה ללכת לכיתה לפני שהמורה תעניש אותי על האיחור.״ צחקקנו וחזרתי לטה הי.
המורה נכנסה והתחילה לרשום על הלוח. "תעתיקו את מה שאני רושמת."
לקחתי את העט השחור מהקלמר והתחלתי לכתוב כמו כולם.
ВЫ ЧИТАЕТЕ
החיים שאחרי 2 🔮
Любовные романыשיר ממשיכה בחייה, בעליות ובמורדות. אבל היא רק גודלת, מתבגרת ומתפתחת להיות מישהי יותר טובה וחזקה נפשית. בעונה הזאת נדבר על ג׳ני, ילדה עדינה, אך כשדורכים עליה היא לא שותקת! קל לפגוע בה, היא לוקחת את רוב הדברים ללב ולפעמים מאשימה את עצמה במקרים. ג׳ני...
