למה נתתי לגונגקוק לנשק אותי...איך יכולתי? מה אם בקהיון? אני לא רוצה לפגוע בו! הוא היחיד שהיה שם בשבילי ועזר לי. למה אני מפתחת רגשות כלפיי גונגקוק? אני צריכה לאהוב את בקהיון, הוא החבר שלי, לא גונגקוק.
יתכן שאני לא אוהבת את בקהיון?
״אוף!״ הרמתי את קולי מהבאלגן שהכנסתי את עצמי.
בלגנתי את שיערי ובעטתי עם רגליי במיטתי מהתסכול.
״הכל בסדר?״ לין הרימה את ראשה מהמיטה.
״כן, סליחה...תחזרי לישון.״ השבתי, לא רציתי לדבר איתה על זה, במיוחד שבקהיון זה אחיה.
לין חזרה לישון והבנתי שאעשה את פעילותיי חלשות יותר.
טוב, מה שאני צריכה לעשות זה להפסיק לחשוב עליו פשוט ולהתרחק ממנו כמה שאפשר...נכון?
עצמתי את עיניי ושוב חשבתי על אותה הנשיקה שגרמה לפרפרים רבים למלא את בטני.
ג׳ני, מספיק! את חוזרת לישון ומחר יום חדש...
פשוט תתרחקי ממנו לכל שאר הטיול, אל תתקרבי אליו!
״בוקר טוב.״ טה הי נכנסה לשירותים.
״בוקר אור.״ מלמלתי עקב הציחצוח שיניים.
״את נראית לא טוב, קרה משהו?״ בחנה אותי בקפדנות.
שטפתי את פי, ״הכל מעולה, למה שלא יהיה?״ זייפתי חיוך.
״אם את אומרת...״ יצאה מהשירותים ויצאתי גם כן אחריה.
״מתי חוזרים חזרה?״ שאלתי, בתסכול.
רק רציתי לחזור הביתה ולשכב על המיטה, רק להיות רחוקה מגונגקוק.
״אנחנו מגיעים להסעה חזרה לבית הספר אחרי הארוחת הצהריים. למה?״
״סתם.״ הלכתי למזוודה והוצאתי גופייה קצרה וירוקה ביחד עם ג׳ינס קצר.
טה הי לבשה חולצת בטן כחולה עם ג׳ינס קצר הדומה שלי.
טה הי יצאה מהחדר, ״את באה לארוחת הבוקר?״ הסתובבה אליי.
״כן, רק אביא את הטלפון שלי.״ לקחתי אותו מהשידה ויצאתי לאחר שנעלתי את הסנדלים השחורות.
הנחתי על הצלחת חביתה וירוקות. חזרתי לשולחן והתיישבתי.
טה הי ואני צחקנו מהכמות הצלחות שלקחו, ״אני רואה שלא השתניתם.״ הסתכלתי על און בין וג׳אן די.
״אני לא יכולה להתנגד, הכל טעים פה.״ ג׳אן די צחקקה.
״כנ״ל.״ השיבה און בין.
״הים קצת סוער, לקומה האחרונה אסור להיכנס! אני מזכיר, לקומה האחרונה אסור להיכנס! כולם לרדת למטה.״ נשמע ברמקולים ברחבי האונייה.
״ממש רציתי להיכנס שם לבריכה...גם הג׳קוזי שם." טה הי התבאסה.
״לא נורא, את תמיד מוזמנת אליי, לבריכה.״ ניסיתי לנחם אותה.
״באמת?״ חייכה.
״כן.״ חייכתי גם כן.
הסתכלתי על ג׳אן די ואון בין שהתעצבנו שלא התייחסנו אליהן.
״ברור שגם אתן מוזמנות.״ חייכתי אליהן.
״יש.״ שמחו בקפיצה.
צחקנו כולנו ויצאנו מהחדר האוכל לאחר שפינינו את הצלחות.
אני שמחה שהן מחייכות, אני יודעת שזה מבאס אותן.
נכנסנו לחדר, ״בואי נתחיל לארגן את הדברים...״ התחילה לארוז טה הי ואני אחריה.
ארזתי את הבגדים והנעליים הנוספות ששיר הביאה לי אל תוך המזוודה.
״אני לא מאמינה שהבאת איתך שמיכה...״ צחקתי כשהסתכלתי על הניסיונות שלה לקפל את השמיכה שלקחה.
״אני אף פעם לא יודעת מה יחכה לי.״ צחקקה והמשיכה לנסות.
לין וג׳ו רי נכנסו לחדר, ״היי.״ חייכתי.
״היי.״ בשיבו במקהלה.
״את זוכרת שמחר אנחנו מופיעות ביחד בהצגה?״ פנתה אליי לין.
וואי נכון...גונגקוק ואני בתפקידים ההראשיים, ואני פעם נוספת אתקל בו, איך אשכח ממנו??? אני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות, אולי אפרוש? כולן ירצו להיות סינדרלה כשגונגקוק בתפקיד הנסיך...
ואם אני לא מספיק טובה, אם אפשל באמצע ההצגה?
ומה לגבי השורות, אולי לא אזכור ואגמגם...
״את חושבת שאצליח? הבמאית אמרה שיהיו משפיענים בקהל...״ חששתי ורציתי עצה.
״את ג׳ני. אין לך מה לדאוג...פשוט תהיי את.״ חייכה אליי לין וניסתה להרגיע אותי.
״תודה.״ חייכתי, מעט בהקלה.
״ג׳ני, את תהיי מעולה ואני בטוחה שאחד מהמשפיענים יבוא אלייך בריצה ואת תהיי מפורסמת ביום למחורת.״ טה הי התקרבה אליי.
״תודה על העידוד.״ צחקקתי, עוזר לי מאוד שהן כאן לצידי, זה גרום לי להרגיש הרבה יותר מוגנת ועם ביטחון.
״טוב, אפשר עכשיו להמשיך לארוז?״ טה הי שאלה וצחקקה, הנהנו עם ראשינו והצטרפנו.
YOU ARE READING
החיים שאחרי 2 🔮
Romanceשיר ממשיכה בחייה, בעליות ובמורדות. אבל היא רק גודלת, מתבגרת ומתפתחת להיות מישהי יותר טובה וחזקה נפשית. בעונה הזאת נדבר על ג׳ני, ילדה עדינה, אך כשדורכים עליה היא לא שותקת! קל לפגוע בה, היא לוקחת את רוב הדברים ללב ולפעמים מאשימה את עצמה במקרים. ג׳ני...
