פרק 32

82 8 1
                                    

נכנסתי לשירותים להחליף לבגד הים שגונגקוק הביא לי. הורדתי את הבגדים ולבשתי את הביקיני הורוד.
אספתי את שיערי לקוקו גבוה הדוק ויצאתי מהשירותים.
גונגקוק עמד בחוץ, מחכה לי עם בגד הים שהבליט את כל גופו המחוטב.
הוא יכול להיות יותר מושך מזה?
נשכתי את שפתיי ונזכרתי לפתע שאני גם כן רק עם בגד ים עליי ורואים את גופי החשוף, הובכתי מעט מכך.
גונגקוק התקרב אליי ואני התרחקתי. לפני שהספקתי להתרחק עוד, הוא השיג אותי וחיבק אותי.
״אין לך במה להתבייש, את מהממת.״ לחש באוזני והתנתקנו מהחיבוק.
אני שוב מסמיקה בגללו, הוא יודע איך להחמיא לבחורה.

הלכנו לכיוון המקום שישבנו והנחנו את הבגדים שלבשנו קודם. גונגקוק לפתע רץ לעבר המים ורצתי אחריו. עקב הריצה שלי כל החזה התרומם מעט והסתרתי אותו בידיי.

גונגקוק נכנס שני צעדים גדולים לתוך המים ולאחר מכן קפץ צלילה עם כל גופו לבפנים.
כף רגלי נכנסה למים הקפואים וזזתי אחורה. איך הוא מסוגל להיכנס בלי בעיה?
הוא נעמד ומים נטפו על בטנו השרירית. נשכתי את שפתי התחתונה והמשכתי לבהות בגופו החטוב.
גונגקוק השפריץ עליי מים והוציא אותי ממחשבותיי. המים היו כל כך קפואים, למה לעשות לי את זה? ניסיתי להתרחק ממנו ככל האפשר כדי שיפסיק, אך הוא השיג אותי.
״אני אכנס.״ הרמתי את ידיי לסמן שנכנעתי והוא הפסיק להשפריץ.
גונגקוק חזר לתוך המים וחיכה בקוצר רוח.
נכנסתי רגל אחר רגל ולאט לאט התרגלתי.
הורדתי את כתפיי מתחת למים, זה לא כל כך נורא כמו שחשבתי.
גונגקוק חיבק אותי מאחור וגרם לליבי לפעום מהר יותר.
״מה אם מישהו יגיע ויצלם אותנו?״ נלחצתי מהסיטואציה.
אני סומכת על גונגקוק אבל אני לא רוצה להיות באור זרקורים...
״אל תדאגי, זה חוף פרטי, אף אחד לא יכול להיכנס לפה.״ סובב אותי אליו וחייך.
״בטוח?״ שאלתי שוב, לא רציתי לקחת סיכון שיבואו לפה ויצלמו תמונות שלנו.
״כן, רציתי לדבר איתך במקום שקט ושלא ישמעו אותנו.״ חייך חיוך רחב.
״רצית רק לדבר?״ חייכתי חיוך ממזרי.
״כן.״ צחקק. ״רציתי להכיר אותך יותר, לדעת עלייך דברים שהאחרים עוד לא יודעים עלייך.״ קרץ.
״כמו מה?״
״הרבה דברים....למשל מה הצבע האהוב עלייך?״
״סגול.״
״אמממ...מה את אוהבת לעשות?״
״כל מיני, יש לי מלא תחביבים...ספורט, לשחק, לבלות עם חברות...כל מיני.״ המשכתי בראיון שאלתר.
״מתי ידעת שאת אלרגית לדגים?״
״מגיל קטן, אמא שלי לקחה אותי למסעדת דגים ולא הרגשתי טוב ממש בתוך המסעדה, חשבתי שזה סתם שפעת, אך שאכלתי את אחד המנות שלהם התעלפתי.״ נזכרתי שהתעוררתי אחר כך בבית החולים וסיפרו לי שאני פיתחתי אלרגייה לדגים.
״בטח ממש פחדת ואני מבין שאמא שלך נבהלה...״ חיבק אותי.
״כן...״ חיבקתי אותו גם כן. ״ עכשיו תורך לענות לי.״ התנתקתי מחיבוקו וחיכיתי לתשובה.
״הצבע האהוב עליי הוא ירוק, אני אוהב לעשות הכל, בין אם זה לשיר, לרקוד, ספורט...אני לא אלרגי ואני אוהב לאכול הכל.״
״הכל?״ ליקקתי את השפה התחתונה.
אם הוא חושב שרק הוא יכול לגרות אותי, הוא טועה.
הוא קירב אותי אליו והרים אותי, כך שרגליי עטפו את בטנו. לא יכולתי להילחם באחיזתו החזקה ברגליי.
העביר את ידיי אל סביב עורפו וליבי לא עמד בזה יותר.
ידו הימנית החזיקה את רגליי בזמן שידו השמאלית עברה באיטיות על רגלי עד שהגיעה לישבן שלי. צמרמורת עברה ונשמתי נשימה ארוכה ואיטת.
ידו נאחזה בו, הרגשתי פרפרים בבטן, אני עוד לא קולטת שאנחנו אשכרה ביחד...
הוא נשק לי על שפתיי הדקות וזאת לא הייתה סתם נשיקה, יכולתי להרגיש כמה הוא צמא לזה.
לשונו נכנסה פנימה בזמן ובמקום הנכון...״איה.״ נשך את שפתיי בטעות.
הוא הוריד אותי וזז אחורנית. ״אני מצטער.״
״זה בסדר.״ נגעתי בשפה התחתונה בעזרת האצבע וראיתי שיורד לי קצת דם.
״כבר מאוחר, כדי שנחזור.״ לא הסתכל עליי ויצא מהמים.
הוא לא יכול להשאיר אותי ככה! מי משאיר בחורה אחרי שנישק אותה ככה???
יצאתי מהמים בתסכול רב, עם פרצוף חמוץ ומאוכזב.

לקחתי את המגבת וניגבתי את גופי הרטוב לבשתי את בגדיי חזרה וגונגקוק עשה זאת גם.
הוצאתי את הטלפון והסתכלתי על השעה. היינו פה שלוש שעות?!
הסתכלתי על העשר שיחות שלא נענו מהחברות ומטאהיונג.
התקשרתי לטאהיונג לבדוק אם קרה משהו.
״היי, קרה משהו?״ נבהלתי.
״הכנתי לך הפתעה ואנחנו מחכים לך פה כבר הרבה זמן...״
״מי זה אנחנו?״
״החברות שלך פה...איפה את בכלל?״
״אני? אני עם חברות...מאז שכולם מכנים אותי כאחותך אני פופולארית בבית הספר.״ אלתרתי באותו הרגע.
״טוב, אנחנו מחכים לך...בואי מהר.״ קבע עובדה.
״טוב אודיע שאהיה באיזור...״ השבתי וניתקתי לאחר מכן.
גונגקוק התקרב אליי ,עם משכה בידו.
החזקתי את זרועו ועצרתי אותו לפני שימרח, ״זה בסדר.״
עזב את אחיזתי והתחיל למרוח על שפתיי בעדינות. ״שלא ישאר צלקת.״ מלמל.
אוף, אפשר לכעוס עליו, הוא מדהים!
סיים ונשק אל מצחי. החזיק את הסל ביד אחת, בידו השנייה החזיק את ידי והלכנו אל עבר היציאה.
גונגקוק הביא לי את הקסדה והנחתי אותו על ראשי.
הרים אותי על האופנוע ועלה לאחר מכן.
״רגע, הם יראו אותנו יחד...״ אנחנו לא יכולים לבוא יחד הביתה, טאהיונג יראה אותנו ויווצר מלא בעיות...
״אין לך ממה לדאוג, באמת.״ התניע את האופנוע.
חיבקתי אותו ונשענתי עליו.
הנסיעה לא לקחה הרבה זמן, בסך הכל עשר דקות.
הוא עצר בשני בתים לפני והוריד אותי.
״אמרתי לך לא לדאוג, לכי עד הבית בזהירות.״ עזר לי להוריד את הקסדה.
עשיתי כדבריו והלכתי לאט לביתי.

הגעתי, היה שקט למדי...פתחתי את הדלת ונכנסתי. החלפתי לנעלי בית ונכנסתי פנימה בחושך.
למה חשוך כל כך? מה קורה פה?
האור נדלק, ״יום הולדת שמח!״ ראיתי מלא אנשים עומדים בסלון בחיוך.
אין לי יום הולדת היום, הם התבלבלו...
הסתכלתי רגע בטלפון על התאריך של היום.
אני לא מאמינה, זה היום, היום יש לי יום הולדת.
הסתכלתי סביבי והקישוטים היו מהממים. בלונים תלויים על התקרה וחלק זרוקים על הריצפה, מלא סרטים מודבקים בצורה יפה על הקירות.
הסתכלתי על הבריכה ומלא גלגלים ומזרונים שונים צפו על המים.
שטיח ארוך הופיע מלא בקצץ והיה תור ארוך להתגלש.
טה הי התקדמה אליי עם כתר כסוף ובגד סגול שלא יכולתי לראות אותו.
הניחה על ראשי את הכתר הכסוף ומשכה אותי לחדרי.
הכניסה אותי לחדרי והביאה לי את הבגד. סגרה את הדלת והשאירה אותי לבד בחדר.
החלפתי לשמלה הסגולה, הקצרה והצמודה שהביאה לי טה הי והשארתי את בגד הים עדיין עליי.
שמתי את בגדיי בכביסה והלכתי אל הסלון.
רעש נשמע ליד הבריכה ויצאתי לראות מה היה שם.
טאהיונג עמד על הבמה והמקרופון היה בידיו. מתי הספיקו לבנות את הבמה הזאת וכל שאר הקישוטים?
אני לא מאמינה שהם עשו את כל זה בשבילי.
״התכנסנו פה בשביל היום הולדת לאחותי הקטנה ג׳ני.״ טאהיונג הצביע עליי מול כולם.
אני לא מאמינה שהוא זכר את היום הולדת שלי ואני כרגיל שכחתי.
״בשבילה ובשבילכם נשיר לכם שיר.״ הוסיף טאהיונג וכל חברי הלהקה הגיעו לבמה הגבוהה.
אחד השירים שלהם התנגן והם התחילו לשיר ולרקוד.

״איפה היית? חיכינו לך פה שעתיים, לא שאני מתלוננת היינו בחברת טאהיונג ושאר חברי ביטיאס. רגע. אחד היה חסר וזה היה גונגקוק...״
״זה לא מה שאת חושבת...״ השבתי.
איך היא ניחשה? רק שהאחרים לא יגלו על זה.
״שזה לא יצא ממך.״ פחדתי שיתפתחו שמועות.
״שפתיי חתומות, בואי נשכח מזה ונרקוד.״

החיים שאחרי 2 🔮Where stories live. Discover now