פרק 9

109 7 2
                                    

"תשתי הרבה, שלא יהיה לך כאב ראש...חם היום." טאהיונג הביא לי כוס מים.
סיימתי לשתות אותה ולפני ששמתי לב טאהיונג דחף אותי ונפלתי לתוך הבריכה.
כל השמלה שלי נרטבה ועקב צבעה הלבן שנרטב במים הפושרים נהייתה שקופה וכל הבגד הים נראה לעין.
הורדתי את השמלה ושמתי אותה על הכיסא שהיה הכי קרוב אליי.
אחד אחר השני קפץ קפיצת ראש לבריכה והשפריץ עליי הרבה מים.
"תזוזו!" צעק גימין מהמקפצה האמצעית.
זזתי מהר עם כולם אחורנית ולאחר מכן הוא קפץ למים בגלגול לתוך הבריכה. איך הוא הצליח? אני חייבת שילמד אותי!
שיר הופיעה עם בגד הים השלם בצבע טורקיז, אך גבה היה חשוף לעין.
היא קפצה בקפיצת ראש כמו כולם, בטח היא למדה מהשאר.
"בואו נפעיל קצת מוסיקה..." צעק הוסוק ומוסיקה מסוימת התחילה להתנגן.
כולם התחילו לשיר והתפרצתי בצחוק לפתע.
הם שרו מהמם, אבל לפעמים הם שרו בזיוף בכוונה.
השיר הבא זיהיתי, הוא היה בהופעה שלהם, נורא אהבתי אותו והחלטתי לשיר איתם רק שאני לעומתם לא שרה משהו...
"עדיף שלא תשירי..." צחקק טאהיונג וכולם הצטרפו אליו.
"אולי אתה צודק..." הסכמתי עם מילותיו.
"אתם באים לרקוד?" צעק הוסוק כשהחליף שיר.
"זה השיר dna, נכון?"שאלתי והם הנהנו לי בתשובה.
אהבתי את המשמעות של המילים בשיר ובמיוחד את הריקוד.
יצאתי מהבריכה בעזרת הסולם וכך כולם עשו.
שתי עיני לא זזו לרגע מכל שרירייהם.
לכל אחד מהם היו שרירים שהיה אפשר לראות את העבודה הקשה שעבדו בשבילם.
עקבתי אחרי התנועות שלהם והיו קטעים שלא באמת הצלחתי את התנועה המסוימת שעשו.
כולנו צחקנו והמשכנו לרקוד למוזיקה אחרת שהושמעה.
אחרי הריקודים הרבים עצרנו ונחנו טיפה.
שיר משכה אותי לכיסא בצד שרק אני אשמע אותה, ״איך את מרגישה עם המעבר למקום חדש ולא מוכר?״
״שגרתי עם אימי בסין, היה לנו בית בגודל של הסלון פה. לעבור לבית גדול ומלא עובדים שבאים לקרתך, זה מרגיש משונה. צריך לעכל את זה קודם.״
״שאני גיליתי שהוריי נפטרו מתאונת דרכים, משרד הרווחה חיפש לי מקום להיות עקב שאני קטינה. הם מצאו את אבי הביולוגי, הנמצא בדרום קוריאה, בעל הסוכנות, ביג היט. הגעתי למקום חדש, בית חדש...עברתי לא מעט קשיים, אך למדתי מהם להמשיך הלאה.״ החזיקה לי את שתי ידיי.
״אני יודעת שאימי מסתכלת עליי ומאחלת לי רק טוב. בסך הכל הייתה לי ילדות טובה ואמא מקסימה שטפלה בי כל השנים. אני שמחה שמצאתי את משפחתי ואני מנסה לפצות על כל השנים שלא הייתי איתם.״ הסתכלתי על הבנים שמשפריצים אחד על השני וצחקנו.
"מה תרצי גברתי?" פנה ג׳ימין לשיר עם מגש של מילשייקים.
"תן לי לחשוב...את זה." לקחה את המילשייק בצבע הורוד.
"בחירה טובה." אמר ועבר לשאול אותי.
בחרתי את אותו המלשייק הורוד, ״לחיים.״ אמרה שיר ושתינו לאחר מכן.
המילשייק היה כל כך טעים, מעניין מי הכין אותו...
עברנו להתיישב ליד כולם, "כל להקה בקוריאה שרה ורוקדת?" הסתקרנתי לדעת.
"כן, לכל להקה מסוימת בקוריאה שמוציאה שיר, היא עובדת על כיאוגרפיה של שיר מסוים." הסביר נאמגון.
"לכל שיר שהוצאנו יש לו גם כן כיאוגרפיה." הוסיף יונגי.
וואו, איך כל להקה זוכרת את כל הריקודים לכל שיר מסוים שהם מוציאים? לא קרה מצב בו היה קטע שהם שכחו?
צריך לשבח את כל הלהקות והזמרים על כך.
אחרי שסיימנו כולנו את המילשייקים הוסוק עבר עוד פעם עם המגש וכולנו הנחנו עליו את המילשייקים.
שיר קיצבי התנגן, הם תחילו לרקוד והצטרפתי עם שיר.
לפתע גימין החליק וכולנו נבהלנו.
"הכל בסדר?" שאלתי בדאגה.
"כן, זה קורה לי הרבה." חייך וכולם צחקקו ממילותיו.
"אתה בטוח?" שאלה שיר כדי לוודע.
"אל תדאגי, הכל בסדר." הוא התרומם והחליק פעם נוספת לאחר מכן.
שיר עזרה לו לקום מהרצפה החלקה.
"יש לו פעמים שהוא נופל על הבמה באמצע ההופעה..." צחקק הוסוק.
"מה אני אעשה שהרצפה חלקה..." גימין גירד את עורפו.
"נראה לי כדאי שנלך להתארגן ונכנס לבפנים." אמר נאמגון.
"כן, מתחיל להיות קר..." הסכים ג'ין.
כולנו הנהנו ונכנסנו לתוך הבית.

נכנסתי לחדרי עם שיר והם לחדרו של טאהיונג.
נכנסתי ראשונה למקלחת ושטפתי את כל הכלור שהיה על גופי ושערי.

יצאתי מהמקלחת עם החלוק הלבן ופתחתי את הארון.
שיר נכנסה למקלחת והתארגנה גם כן.
הוצאתי את הפיג'מה הארוכה של המיני מאוס ולבשתי אותה.
הוצאתי מתיקי את המחברות של הסיכומים שג׳ונגקוק הביא לי והנחתי אותם על שולחן הכתיבה.
לאחר מספר דקות בודדות שיר יצאה מהמקלחת, לבושה בפיג׳מה של הטוויטי.
״זה כל כך חמוד!״ התלהבתי.
״גם שלך.״ חייכה.
״יש לך מבחן בקרוב?״ הסתכלה על המחברות המונחות על השולחן.
״כן, מחר.״
דפיקות נשמעו בדלת.
"הבאתי לך מישהו שיעזור לך." חייך טאהיונג.
"מי?" שאלתי בסקרנות רבה.
מי זה יכול להיות?
"גונגקוק, בוא." טאהיונג קרא לו.
"היי, אני אהיה המורה שלך היום." חייך.
הנהנתי לדבריו וטאהיונג הלך.
גונגקוק נכנס לחדר והתיישב לידי.
״אני אלך לי...בהצלחה!״ חייכה שיר ויצאה לאחר מכן.
"החדר שלך גדול." פניו של ג׳ונגקוק היו המומות.
"זה גם חדש לי..." צחקקתי טיפה.
"טוב, עד לאיפה הגעת?" התבונן בסיכומים שהונחו על השולחן.
"עדיין לא התחלתי."
"את צריכה לרשום קודם את זה ואחר כך..." הוא נתן לי הוראות אחד אחרי השני איך לפתור את השאלות שהיו בסוף המחברות.
"תוותר על קריירה מוזיקלית ולך להיות מורה." צחקקתי והוא הצטרף אליי.
הוא המשיך לעזור לי ושאל אותי שאלות מהירות על החומר.
ג׳ונגקוק חיכה שאסיים לקרוא כדי שאשאל שאלות נוספות.
״סיימתי לקרוא, אתה כותב מאוד יפה.״ הסתכלתי הצידה וגונגקוק נרדם על השולחן.
צחקקתי מהנחירות החלשות והחמודות שלו.
הוא בטח היה מאוד עייף...
המשכתי עם החומר ולפתע עיניי התחילו להיסגר.
לא נתתי לעיניי להיסגר לרגע, לא נשאר לי עוד הרבה, רק עוד 2 דפים לקרוא.
אני רוצה שאבי יתגאה בי, הוא נותן לי כל כך הרבה ואני רוצה להחזיר לו על כך.
הוא הכניס אותי לכיתה הכי מתקדמת ואני רוצה להראות לו ולכולם שהתקבלתי לשם בזכותי ולא בזכות אבי!
ראשי נפל על השולחן ועיניי נסגרו לפתע.

שמעתי צלצול חזק באוזניי ופקחתי את עיני.
"סליחה, לא השתקתי את הטלפון..." מישהו מלמל מאחורי והסתובבתי.
כל החברים מהלהקה כולל טאהיונג עמדו ליד הדלת והתבוננו בי ובגונגקוק.
"גונגקוק, קום...החברים שלך מחכים לך..." ניערתי אותו.
הובכתי טיפה כשראו אותנו כך.
שהם לא יחשבו משהו לא נכון...גונגקוק מקסים ואדיב, אבל לא הטיפוס שלי...
ג׳ונגקוק התעורר וכשהסתכל על הדלת קפץ בבהלה.
כולם צחקקו, "נרדמתם ביחד?" גיימין הסתכל עלינו בחיוך ממזרי.
"כנראה נרדמתי." מלמל גונגקוק בלחץ.
טאהיונג הסתכל על גונגקוק באיום והלך לאחר מכן עם כולם.
"את סיימת לעבור על הכל?" שאל.
"כן, ישנת כל כך טוב, אולי יותר מדי טוב." חייכתי חיוך ממזרי לרגע והוא נבהל. "לא רציתי להעיר אותך בגלל זה..." הוספתי.
"אני עשיתי משהו באמצע הלילה?" טיפות זיעה נטפו ממצחו.
"כמו מה?" התגרתי בו.
"את יודעת..." רגלו רעדה.
"כמו נחירות?" צחקקתי. "זה בסדר, הנחירות שלך היו שקטות וחמודות." חייכתי והוא יצא מחדרי לאחר מכן.
צחקקתי מתגובתו והתחלתי להתארגן לבית הספר.

החיים שאחרי 2 🔮Where stories live. Discover now