פרק 21

133 9 2
                                    

שיר הושיטה לי את ידה ותפסתי אותה בחוזקה.
קמתי על הרגליים בעזרתה, ״תודה.״ הודתי לה.
״על לא דבר.״ חייכה עם קריצה קטנה.
למרות שלא הרגשתי כימיה ביני לבין בקהיון, אני בכל זאת יוצאת איתו והוא בחור מדהים...ומה שאני עושה במקום? אני מסתכלת על מישבו אחר במקום...
אני מרגישה אשמה על כך, האם זה רע? האם זה פשע?
מתי בכלל אני חושבת על ג׳ונגקוק בצורה כזאת?
ניקיתי את כל מחשבותיי והתחלתי לעקוב אחר ג׳ונגקוק במתיחות שעשה.
לאחר מספר שניות כולם הצטרפו ופתחנו מעגל באמצע המכון.

״אנחנו חייבים ללכת, נדבר מאוחר יותר...״ אמר ג׳ימין ויצא מהחדר עם שיר מיד לאחר סיום דבריו.
״נראה לי שגם אנחנו נזוז.״ הסתכל עליי טאהיונג וחיכה לרשותי.
״אתה צודק, יש לי מחר בית ספר וכבר מאוחר.״ השבתי ונפרדנו מהם בחיוך.

נכנסתי לרכב ביחד עם טאהיונג.
לא חשבתי על כלום חוץ ממקלחת.
״מחר יודיעו לכם על הרשימה של מי התקבל למחזה?״ שאל.
״כן, אני כבר לא יכולה לחכות.״ רגלי לא הפסיקה לרעוד מהלחץ.
״אני יודע שתעברי, את הרי אחותי.״ צחק, טאהיונג טיפה הצליח להרגיע את חששותי, באמת שלא הייתי יודעת מה לעשות בלעדיו.
הנהג עצר עקב שהגענו הביתה וישר יצאתי מהרכב במהירות.
הורדתי את הנעליים ובלי לחשוב פעמיים ישר רצתי למקלחת.
״להתקלח, מים, סבון, ניקיון, נוחות.״ מלמלתי לעצמי עד שהגעתי לחדר האמבטיה.

הורדתי את הבגדים במהירות ונכנסתי בהתרגשות, כאילו לא ראית מים שנים.
הדלקתי את הדוש ושטפתי את כל הזיעה שנמצאה על גופי.
מאוחר יותר, לבשתי את הפיג׳מה של המיני מאוס הקצרה ונכנסתי למיטה.
דלת החדר נפתחה וטאהיונג הופיע.
״רציתי רק להגיד לך לילה טוב.״ חייך.
״לילה טוב.״ השבתי בחיוך קטן.
״רק לפני שאתה יוצא תוכל לכבות את האור?״ צחקקתי.
כיבה בגלגול עיניים ויצא מחדרי.
כיסיתי את גופי בשמיכה הגדולה ועצמתי את עיניי.

פקחתי את עיניי באיטיות לאחר הצלצול של השעון הלא נפסק.
קמתי מהמיטה והתחלתי להתארגן.

נעלתי את נעלי הואנס ויצאתי מהבית לאחר שנפרדתי לשלום מכולם.
נכנסתי לרכב, למושב הקדמי ולאחר שחגרתי את החגורה, הוא התחיל לנסוע.
רגלי רעדה עקב התרגשות לקראת המחזה, ״הכל בסדר, מיס?״ הסתכל עליי הנהג כשעצר ברמזור.
״כן, רק בלחץ לגבי התפקיד.״ מה הסיכויים? יש מלא עוד אחרים מוכשרים.
״אני לא מאמין שלא יקבלו אותך...״ חייך אליי והמשיך לנסוע שאור הירוק הופיע.
״תנקס.״ הודתי בחיוך.
הסתכלתי מבעד לחלון וזיהיתי את הבית הספר.
הנהג עצר, פתחתי את הדלת ויצאתי מהרכב.
הלכתי מהר בהתרגשות לבדוק את הרשימה למחזה.
הרבה תלמידים התאספו לראות את הרשימה וראיתי את און בין מנסה להידחף פנימה.
״און בין?!״ קראתי לה בצעקה ״מה?!״ השיבה בצעקה אלי. ״תחפשי גם את השם שלי!.״ הנהנה וניסתה להידחף פעם נוספת.
לאחר שקלטה, היא דחפה את כולם והגיעה אליי במבט מבואס. ״אני מצטערת.״
״לא עברתי?״ שאלתי, למרות שהיה אפשר לראות לפי המבט העצוב של און בין את התשובה.
הסתכלתי על תלמידים נוספים הולכים במבט מאוכזב שלא עברו וחלק התלוננו ובכו.
טה הי צחקקה לפתע, ״שתינו עברנו. את לתפקיד הראשי ואני לאמא החורגת!״ קפצה בתרגשות.
״באמת???״
״כן.״
עברתי בין כל האנשים כדי לראות את הרשימה שתלויה על הלוח, כשכולי בשיא השוק.
חיפשתי את התפקיד לסינדרלה ובאמת הופיע השם שלי.
הסתכלתי על התפקיד של הנסיך שמגלם ג׳ונגקוק.
חיוכי גדל כראיתי שאני משחקת עם ג׳ונגקוק, אולי אגלה עליו דברים חדשים שלא ידעתי.
״אני לא מאמינה שהיא נבחרה לתפקיד של סינדרלה ולא אני.״ מישהי הסתכלה על הרשימה ולאחר ששמה לב שאני עומדת לידה היא הלכה כשעיפה את שיערה עם ידה הימנית.
אני אצטרך להתרחק ממנה הרבה בזמן האחרון, אני לא רוצה להיות הכי שנואה בבית הספר.
חוץ מזה, אני לא רוצה שיגלו שאני אחות של טאהיונג, בזמן האחרון כל אחת אומרת שהיא אחות של טאהיונג כדי להיות מקובלת...אנשים מוזרים לפעמים...
חלק מהתלמידים בוחנים כל אחת כדי לחפש את ׳אחות של טאהיונג׳.
אני לא רוצה למשוך הרבה תשומת לב, אני אספר בזמן שלי.
״ג׳ני?״ שמעתי את און בין קוראת לי.
התרחקתי מעל האנשים והלכתי לעבר און בין.
לפתע נפלתי על הריצפה עקב תלמידה ששמה את רגלה בדרך שלי.
הסתכלתי על כל התלמידים שמסביבי צוחקים ומתלחששים עליי.
״את בסדר?״ און בין הושיטה לי את ידה וקמתי בעזרתה.
״כן.״ השבתי בהנהון.
התעלמתי מהם כי הבנתי שהם לא שווים את זה.
״בואי נלך לכיתה, עוד כמה דקות מתחיל השיעור.״ און בין משכה אותי יחד איתה.
״תודה.״ חייכתי אלייה.
״הן מקנאות כי הן לא קיבלו את התפקיד הראשי, ועוד ג׳ונגקוק התפקיד הראשי אז בכלל...״ עצרנו כשהגעתי לכיתה, ״את קיבלת את התפקיד הראשי כי הראית להם שמגיע לך. תוכיחי לשאר התלמידים בבית הספר גם כן.״ חיבקתי אותי.
״את צודקת, תודה.״ התנתקנו מהחיבוק ונכנסנו לכיתה.
און בין צודקת, אני אוכיח לכולם שקיבלתי את התפקיד הראשי כי הגיע לי. אני צריכה להראות להם מי זאת ג׳ני, שלא מוותרת בכזאת קלות.
״היי, ראיתי שהתקבלת לתפקיד הראשי...מזל טוב.״ הסתובב אליי ג׳ונגקוק.
״תודה, אני צריכה להגיד גם לך מזל טוב...״ צחקקנו.
״אני שמח שלפחות אני אשחק איתך בהצגה ולא עם מי שהיא אחרת...״ חייך ולחיי הסמיקו טיפה.
הסתרתי את פניי בעזרת שתיי ידיי ולאחר שהבנתי שזה לא יעזור הנחתי את ראשי על השולחן.
״ג׳ני? הכל בסדר?״ ג׳ונגקוק המשיך לבדוק למה הגבתי ככה והתעלמתי.
למזלי טה הי הגיעה והסתובבתי אלייה ודיברתי איתה.
המורה נכנסה לאחר מספר שניות והסתובבתי אלייה.
השעתיים של שיעור היסטוריה עבר די מהר ולאחר מכן היו את החזרות למחזה.
הלכתי עם און בין אל עבר האולם.

הבמאית חילקה אותנו לקבוצות ונחשו עם מי אני? האחד והיחיד, ג׳ונגקוק.
ג׳ונגקוק הלך לעברי באיטיות ושיערו החלק עף ברוח הקלה.
הוא כל כך חתיך...״ג׳ני, תתעשתי על עצמך.״ נתתי מספר סטירות קטנות ללחיי.
״שנתחיל?״ דפדפתי בדפים של התסריט והנהן.
הסתכלתי על און בין שבקבוצה ביחד עם לין ויון סו המשחקות את האחיות החורגות, מקווה שהיא מסתדרת...
התחלתי להקריא את השורות שלי בסצנות אחרות שלא בהכרח שג׳ונגקוק משתתף בהם והוא עזר לי בהן.
לאחר מספר דקות מי שמשחק כביכול את המשרת של ג׳ונגקוק הצטרף אלינו ועברנו על מספר סצנות אחרות.
ככה עברו שעתיים שלמות של חזרות ולאחר מכן הזמנו לאכול כולנו ביחד.
כולם התלבטו ליד מי ישבו שיתווצר מעגל.
און בין התיישבה לידי מצד ימין ושמתי לב שג׳ונגקוק עמד להתיישב לידי, אך לין מיהרה אותו.
לין התיישבה מצד שמאל שלי ויון סו לידה.
ג׳ונגקוק התיישב ליד יון סו במבט מבואס.
השליח הגיע עם שני מגשים גדולים של סושי והניח במרכז המעגל.
כל אחד לקח לעצמו כמות סושי שהוא רצה.
היו מלא סוגי סושים והייתי הרבה בהתלבטויות...
און בין הניחה על הצלחת שלי כמות קטנה של סוגים שונים.
״אלו מאוד טעימים, אני הכי אוהבת אותם.״ חייכה אליי וחייכתי בחזרה.
״באמת טעים.״ התלהבתי וכולם צחקקו.

החיים שאחרי 2 🔮Where stories live. Discover now