היכון הכן צא

~ פרק 45 ~

"איזו סקסית בחיי, היא כל-כך שווה שבא לי לערוף לה את הראש." זעמה לנדה בזמן שזללה עוגת שוקולד פשוטה, לא גלידה ולא נעליים.
"כן..." הסכמתי והרמתי את הכפית הקטנה לפי, טעמתי את השוקולד באיטיות אחרי הוויסקי. השילוב לא היה מוצלח במיוחד, אבל הייתי נואשת להרגיש כל טעם פרט לדמעות שהחנקתי בתוך עיניי. השפלתי את ראשי לעוגת השוקולד הגדולה והמלבנית שהבריקה תחת הנורה הכתומה של המטבח שלי. לנדה ישבה מולי אחרי מקלחת אצלי בבית, אחת המגבות שלי על ראשה, שוקולד מרוח על זווית פיה, והיא מחזיקה ביד ימין את אחד המגזינים שהיו לי על הבר - יש עליו תמונות של נשים עם הלבשה תחתונה ומחירים כתובים מתחתיהן. אני זוכרת שרוס הסתכל על זה... היום אני חושבת שהייתי צריכה להחטיף לו מכה עם המגזין על הראש.
רוס עוד בחוץ, אמא שלי יצאה אליו לפני הרבה מאוד זמן, אני מניחה שהם יושבים לדבר לבדם על משהו אישי, ואני גם לא דואגת.
שום קול חשוד לא נשמע, מידי פעם הייתי מסוגלת לשמוע את רוס מרים עליה את קולו ומבהיר לה שעברה את הגבול... הם לא ילדים קטנים ואני לא גננת, שלא לדבר על הסבלנות שאין לי עכשיו, אני לא יכולה להתמודד עם עוד קולות צורמים.
"אולי נקנה גם הלבשה תחתונה כזאת?" הרימה אליי את עיניה הכחולות והעמוקות כים, הזדוניות והשובבות נצצו בהן.
"כאילו מישהו רואה את ההלבשה תחתונה שלך." הוצאתי לשון מתגרה אליה וחייכתי חיוך מאופק אל שטני.
"מאוד בוגר." גלגלה את עיניה, "אני רוצה שמישהו יראה אותי... ובואי – אני בניו יורק, לא תהיה לי בעיה להשיג כאן אף אחד." משכה בכתפיה.
היא צודקת – לנדה היא בין הנשים הכי יפות שראיתי. עיניה כל כך מיוחדות, שיערה הבלונדיני יותר כהה משלי, גופה רזה וארוך, בדיוק בגובה שלי - מטר שבעים. לא תהיה לה בעיה להשיג אף גבר, אבל היא עובדת המון. יש לה חברת הייטק והיא מלאת שאיפות להצליח עוד ועוד.
"טוב, אני מניחה שיום אחד אני אוכל לעזור לך בזה." קרצתי לה בחיוך שטותי והמשכתי לאכול.

חלון הגינה נפתח ואמא ורוס נכנסו פנימה. הרוח הקרירה של הערב נשבה פנימה מהחלון ודגדגה את כפות רגליי היחפות.
גם אני כמו לנדה, התקלחתי. אני לבושה בפיגמה פשוטה, שורט כחול בהיר וגופיה לבנה עם מעט תחרה במחשוף. שיערי הבהיר רטוב, מפוזר סביבי כמו הילה ומחסה את גבי.
הם נכנסו פנימה...
"ריילי, פסס, ריילי!" קולה הלוחש של אימא נשמע. רוס בדיוק חוצה אותנו, עובר את המטבח עם בקבוק הוויסקי כשהוא חצי ריק ועולה במדרגות כאילו היינו כלום ושום דבר בשבילו.
"מה קרה, קוֹרה?" לנדה הסתובבה לאמא, כיווצה את גבותיה וסימנה לה בידה לדבר.
"אני צריכה שתעשי לי טובה," אמא לקחה נשימה עמוקה ונעמדה מאחורי לנדה, שמה את ידיה על גב כיסא הבר ונשענה לעברי עם גופה. עיניה הכחולות מתמקדות בי, "תלכי לדבר עם רוס, הוא לא מוכן לספר לי מה יש לו והוא לא מפסיק לשתות מהבקבוק הזה." נאנחה והעבירה יד בשיערה הבהיר.
קמתי על רגליי במהירות, חטפתי ביס מהעוגה והבטתי באימא ברצינות. "הוא שיכור?" שאלתי בקול דחוף.
לא היה לי אכפת מהשיחה המזעזעת בינינו שהיא דאגה לקיים ישר כשיצאתי מבית החולים, היה אכפת לי מרוס, מהמצב שהוא נמצא בו עכשיו.
היא יכולה לדחוף את העצבים שלה לתחת, קודם רוס ואז השאר.
אימא הנהנה כשהיא בולעת את רוקה וסומק עולה על לחייה, נראית כאילו עשתה משהו אסור.
"מה אמרת לו שהוא עלה ככה כמו נער מתבגר למעלה?" התערבה לנדה בקול חושד.
כן, גם אני סקרנית לדעת מה לעזאזל קורה ביניהם מאז שרק הכרתי אותו.
"רבנו, הוא מלמל כל מיני מילים שלא הבנתי בנוגע לעבודה שלו, שהוא אשם ואידיוט... לא התעמקתי כי הוא אמר לי ללכת.. וסירבתי... ואז דיברנו." אמרה וניסתה להסביר את עצמה בעיניים מושפלות. היא התרחקה מהכיסא של לנדה ותפסה לה גם מקום לשבת, מולי. הרמתי את הכפית הקטנה שוב ונעצתי בעוגה, הובלתי את החתיכה לפי בנסיון לנחם את עצמי.
"על מה רבתם?" חקרתי בזמן אכילה והקשבתי לה, בחנתי את גופה לראות מתי היא מפחדת לדבר ומתי היא מלאת ביטחון. נחשה או מכשפה? היא משהו באזור של התיאור הזה...
"אמרתי לו שאני רוצה שיישאר... הוא סירב לי ואז האשמתי אותו שהוא הולך למיאמי בשביל לזיין." הטיחה.
"מה?! למה את לא יודעת לסתום את הפה שלך לפעמים, אמא?" צעקתי בהלם והלכתי כמה צעדים לאחור.
היא איומה, איומה, איומה, איומה... כל כך איומה שיש לי בחילה מהמבט המאשים שלה כלפיו.
מי אומר דבר כזה? היא זלזלה בו, הטיחה בו האשמות ואני בכלל לא חושבת שזה מה שהיא חושבת. רוס לא גר שם בשביל לזיין, זה בטוח.
"את צודקת, לא הייתי צריכה לומר את זה, אבל עדיין. בסופו של דבר הוא הודה בפניי ואמר שהוא עזב למיאמי בשביל לפגוש את ההורים שלו... הם גרים שם." השפילה את עיניה לידיה שעל הבר.
יש לו הורים? פאק, לא ידעתי. הוא לא סיפר לי, אני לא טרחתי לשאול אותו על עצמו אף פעם... בחרתי לברוח ממנו כמו פחדנית.
ועכשיו כשהוא הכי דואג לי אמא שלי מחמירה את המצב שלו יותר.
פערתי את עיניי, הנדתי בראשי בהלם טוטאלי והנחתי את כפית העוגה על הבר בקול צלצולים של הברזל, ורצתי במהירות למדרגות.

עליתי למעלה בריצה, מדרגה-מדרגה ברגליים יחפות וזריזות. הגעתי למול דלת החדר שלי ושמעתי את רוס מדבר לעצמו מבעד לדלת הסגורה. לקחתי נשימה עמוקה והרגעתי את השיגעון.
אוקיי, יש לו הורים במיאמי, הוא עזב את ניו יורק ומצא את ההורים שלו, נהדר, לא? זה טוב.
פתחתי את הדלת באיטיות, היא חרקה טיפה אבל הפסיקה כשסגרתי אותה מאחורי גופי.
בעיניים סקרניות והמומות גיליתי חדר הפוך... הכל מבולגן... הכריות של המיטה שלי הוטחו על הקיר ונפלו על הרצפה, השמיכה על הרצפה, תמונה אחת שלי מרוסקת על הרצפה...
מה הוא עשה? למה הוא כל כך משתולל?
דלת השירותים פתוחה, ושם עומד רוס. הוא מתנשף, פניו אדומות מזעם או כאב שאני לא מבינה וידיו לופתות את השיש כשהוא לוקח נשימות איטיות.
"רוס?" שאלתי בקול קטן ולוחש, מתקדמת לשירותים באיטיות. רוס הפנה לי את פניו וליבי עצר בצעקת חירום, פיספס פעימה והכפיל אותה.
דמעה גדולה זלגה מעינו, לא היה זכר לגומה שכל כך אהבתי עוד. הוא נראה זועם ומתוסכל על כולם, על עצמו ועל הסביבה... רציתי לעטוף אותו בחיקי ולהראות לו שלא הכל רע עכשיו, שהוא יהיה בסדר.
התקדמתי אליו בריצה, זרועותיי נפתחו לצדדים וכך גם זרועותיו – נפלתי על גופו וחיבקתי את מותניו בכל כוחי, מצטנפת לתוכו ומסניפה את ריח האלכוהול.
"ריילי..." הוא לחש בהקלה, קולו צרוד ומרוסק כל כך שחיזקתי את אחיזתי בו וליטפתי את גבו.
הוא אחז בי כמו עוגן, לא שיחרר את גופי לרגע. "תספר לי...תספר לי מה קרה לך?" התחננתי בלחישה. העלתי את כפות ידיי לפניו והתרחקתי כדי לישר איתו מבט - מתבוננת בעיניו הירוקות מלאות כאב ומוצפות לחות שלא יכלה לרדת.
המראה הזה של הגבר החזק... בוכה מולי... זה שבר אותי. דמעה זלגה על לחי ואז עוד אחת, עיניי הוצפו דמעות עצב שלא יכולתי לעצור כמוהו. משכתי באפי והתקרבתי לפניו, מצמידה את מצחנו ועוצמת את עיניי.
"לא," לחש בתשובה לדרישה שלי והניד בראשו, כפות ידיו החמות עברו על מותניי בליטופים עדינים ומייסרים, עד שהידק את אחיזתו והרים אותי – הנחית את התחת שלי על השיש וניצב בין רגליי. נשימות כבדות מלאות בריח מסריח של אלכוהול יצאו מפיו, עיניו עצומות לגמרי כשהוא נצמד לגופי ומעביר את ידיו על ירכיי החשופות. הוא מכניס יד אחת למכנס מכיוון הרגל, מלטף את קו התחתונים שעל האגן בעדינות עם קצה אצבעו.
השתנקתי בהתפתעה, פקחתי את עיניי והצצתי עליו, רואה שהוא בתוך סערת רגשות מטלטלת.
"תני לי לאהוב אותך הלילה," קולו צרוד ומחוספס, נשמע מעט דורש אך מתחנן בו זמנית. "רק הלילה." אמר שוב בתחינה וחכך את אפו באפי באגביות.
בלעתי את רוקי בהלם, מסתכלת על עיניו הירוקות שנפקחות ומביטות בי עם כל הרגשות שמרוחות על פניו.

אלוהים, הוא השתגע לגמרי.

אל תדווחו על התמונה, היא נחמדה❤️❤️