היכון הכן צא

~ פרק 9 ~

בגלל שעלה פרק באמצע הלילה, מחר לא יעלה, אני חושבת🙂 מקווה שתהנו מהפרק❤️

*******

״מה?!״ אני שואלת בזיעזוע. לפתוח לו? מה זאת אומרת לפתוח לו?! הוא יכנס ומה יעשה? אלוהים איזה מביך... איזו פאדיחה... מה אני עושה, מה אני עושה... ״תעשי את זה.״
אני מושכת באפי ונעמדת, מרימה את התחתון המלוכלך על גופי שוב, ומורידה את השמלה מטה להסתדר על גופי. אני מושיטה את ידי ופותחת את התא באיטיות עד הסוף.

אני נתקלת עם מבטי הכחול מוצף הדמעות וחסר האונים בבטנו הקשיחה, בחליפה שחורה ומכופתרת לבנה מתחת. האורות הלבנים בוהקים מחוץ לחלל השירותים מכיוון שבתוך התא הם כתומים ורגועים.
אני מרימה את מבטי מעלה באיטיות ופוגשת במבטו הדואג בוחן את כולי.
הוא צועד פנימה צעד גדול אך מהסס ואני אחריו, צועדת לאחור בקצב שלו עד שנינו בתוך התא הצפוף וחסר האוויר ביחד.
הוא סוגר את הדלת ונועל בקליק מהיר - מתיישר מולי לכל גובהו שכמעט עוקף את הדלת הגבוהה. ״תסתובבי.״ פוקד בקול חד משמעי. אני מרגישה איך נשימתי נעתקת, המבוכה עוטפת אותי ביחד עם הבושה. כמה חסרת אחריות יצאתי? אני בחורה בת עשרים-וארבע, איך נתתי לזה לקרות לי? ועוד בעבודה...
רגליי הקפואות צועדות לאחור ומנסות ליצור בינינו מרחק מכבד, ואז ננטעות לתוך הרצפה. כל גופי בוער מבושה ודמעות יורדות מעיניי.
״אין מצב!״ אני אומרת ומנסה להתרחק אבל אין לאן, הכל סגור. ידיו תופסות את מותניי בחדות ולוחצות. נשימתי נעתקת כשאני מביטה בו בתהמיה, מסתכלת עליו בעיניים גדולות וסקרניות. לפתע הוא מרים אותי באוויר ומסובב את גופי לכיוון הקיר הלבן שמואר באור כתום, ידיו תופסות בי ומצמידות אותי בגסות אל הקיר הלבן, גורמות לי ליבב מעט - אבל גופו מתרחק.
אני מרגישה את מבטו עובר על גופי, גורם לי לנשוך את שפתי אל תוך פי ולהרים את ראשי למעלה כמי שמתפללת לעזרה.
״הכל יהיה בסדר.״ לוחש, אני מרגישה אותו נצמד לגופי, אבל גם את ההיסוס, הוא מפחד להיצמד אליי.
שיפחד, הוא חייב לפחד כי אם אני ארצה להיצמד אליו בעצמי... זה יהיה באמת ׳גזר הדין׳.
כי אני לוקחת את מה שאני רוצה, ואני אדרוס את כולם בדרך.
אסור שזה יקרה. אסור בתכלית האיסור.
אני רואה את האיקס הגדול מול פניי, את האזהרה שמאחוריה עומדת כל המשפחה, כל העקרונות והמוסכמות החברתיות...
״תסתובבי אליי.״ קולו עדיין נמוך, לוחש כאילו אנחנו צריכים להיות שקטים גם אחרי כל הצעקות שלי.
הוא סיים לבחון אותי מאחור, רק בגלל זה הוא הסתכל... אבל זה לקח יותר זמן מהתבוננות קצרה.
הדמעות הפסיקו לזלוג אבל הן עדיין על פניי, ואני בטוחה שהמסקרה כולה מרוחה ואני נראית כמו ליצן חצר... אבל זה משנה? אני כבר בתחתית של המבוכה.
אני מסתובבת אליו באיטיות ובזהירות, מנסה שלא להתחכך בגופו, ונעמדת מולו במבט המום.
בחיים לא הייתי עם גבר בתא שירותים... אם כן זה היה באיזה מועדון וזה היה בשביל סקס מזדמן,
וזה לא הרגיש ככה.
הוא מרים את ידיו לחליפה, מוריד את הגקט השחור מכתפיו ומזרועותיו הגדולות, מנער אותו טיפה לפני שמשחיל את זרועו הארוכה מאחורי גבי התחתון.
הוא גורם לפניי להיצמד לשלו, לנשימות שלו להיות על שפתיי ולעיניו הירוקות להביט בי בבחינה, בודק כל תגובה שלי למה שהוא עושה. הנשימות הופכות כבדות בזמן שהוא פועל.
אני פושקת את שפתיי ומביטה בו בהשתהות, מבולבלת מכל כך הרבה רגשות בו זמנית.
הוא מביט בי בדאגה, בוחן את הדמעות כאילו מכאיבות לו בפרט. אני מרגישה שבויה, מהופנטת, ולא עצמי. כאילו אני בתוך חלום של אחר.
כי אין פאקינג סיכוי שאני קרובה לפנים של החתיך הורס הזה, אין מצב שזה כל כך אמיתי.
אצבעותיי כל כך מעקצצות ורוצות לגעת בזיפים של פניו, להרגיש אותם תחת כף ידי הקטנה.
אבל אי אפשר.
הגקט עובר מאחורי גבי ורוס מתרחק שוב, קושר את הגקט סביב מותני בקשר הדוק.
״זהו.״ אומר, נשמע כמו מי שסיים את מלאכתו ועכשיו צריך לצאת לבחוץ... עם הגקט...
״תשארי כאן, אני אביא לך את התיק בזמן שאת תסדרי את השחור שיוצא לך מהעיניים.״ אומר ומכווין על פניי עם ידו.
אני מסתכלת עליו במבט עצבני לפתע, מכווצת את גבותיי בזעם כשאני דוחפת מעט את כתפו בעדינות, ״אל תעצבן אותי עכשיו, אני אסדר את האיפור.״ אני מגלגלת את עיניי.
הוא מחייך אליי חיוך מסנוור, הגומה היפה שלו בולטת בצד הימני של פניו, מאירה את כולו ביופי מהפנט.
מה יש לך?! זה פאקינג אסור! אסור לך לרצות אותו! שלא לדבר על זה שמבחינת אמא שלך הוא הבן שלה, משמע הוא אח שלך! וגם הוא יעבוד איתך בקרוב לפי פקודתו של גריי...
אסור אסור אסור!
״יש לך כתם קטן מאחורה, רואים אותו.״ אומר ומחכך בגרונו, ״הגקט יסתיר את זה אבל את צריכה...״ הוא ממלמל עם החיוך הקטן הזה שעל פניו, נראה כמו מי שרוצה להתפרץ בצחוק.
״פדים או טמפון... אני אלך על טמפון.״ אני אומרת ונשענת על הקיר הקר.
הוא לפתע מביט בי באזהרה ועיניים פעורות מעט, ״אני לא צריך שתספרי לי באיזה תשתמשי, אין צורך, פשוט אין. מבינה?״ מבהיר בקול רציני ובולע את רוקו בכבדות.
אני מחייכת אליו חיוך רחב, מסתכלת עליו בבחינה ומעבירה את מבטי מלמעלה למטה ובחזרה למעלה, ״הבנתי.״ אני מהנהנת בחיוך.

הוא לא הולך, מסתכל עליי בעיניים מוצרות ודואגות. אז אני מנצלת את המצב.
״למה נכנסת?״ אני שואלת לפתע ביותר רציניות, כי זה נראה שהוא מתקשה לשחרר ומושך את הרגע.
״קראת לי.״ אומר ומחזיר לי מבט אדיש עם עיניו הירוקות.
״אני קראתי לך, נכון. אבל לא אמרתי לך להיכנס.״ אני מחייכת אליו חיוך זדוני ומשלבת את ידי על חזי.
הסיטואציה כל כך מביכה את שנינו... למה לא לשחק איתה קצת?
״נכון, אני אמרתי לך לפתוח. מה הבעיה?״ מרים גבה, ״רצית עזרה לא?״ שואל בזלזול, בוחן את גופי במבט מהיר ומסיט את מבטו כאילו ברח מאש.
״בטח שכן..״ אני אומרת בחיוך, ״אבל לא ציפיתי למצוא את עצמי בשירותים עם הבן של אמא שלי.״ כשאני אומרת את המילים הללו אני מבינה את זה יותר טוב.
הוא הבן שלה, אני לא יכולה לעשות מה שמתחשק לי עם גבר שהגיע מהמשפחה שלי, לא מצאתי אותו במועדון או ברחוב, אלא בפתח הדלת של הוריי ובעבודה שלי. הוא עמית לעבודה עכשיו וזה גם ישב לי על הנשמה.
אני חייבת להזכיר לעצמי שזה כל מה שהוא- גבר שלעולם לא היה חלק מהחיים שלי, ואם הוא יהיה זה בתור אחי שאמא החליטה לקבל למשפחה, אז לפני שנים.
״אני לא הבן שלה מבחינה טכנית.״ אומר במשיכת כתפיים ונועץ בי מבט חד. עיניו הירוקות כל כך יפות, בהירות ומבריקות מאור הפלורוסנט של השירותים.
״מה אתה אומר פה בעצם? שאני יכולה לפעול בהתאם לסיטואציה?״ אני נועצת בו מבט משתעשע, נהנת לראות איך גם גופו מתחיל להגיב לעובדה שאין לאן לברוח בתוך התא ואנחנו צמודים אם נרצה ואם לא.
״את לא יכולה לפעול עם אף אחד לפי שום סיטואציה.״ אומר בקול מרוצה ומעלה חיוך זדוני על פניו.
הוא...הוא חושב שאי אפשר לשכב במחזור?
״למה? כי אני במחזור?״ אני מרימה גבה בזלזול ומגחכת, רואה איך הוא שוב מנסה להילחם עם הרוק ובולע את רוקו.
״לעולם לא שכבת עם מישהי במחזור?״ אני מחייכת.
הוא מסתכל עליי באימה, כאילו הייתי הסיוט הכי גדול שלו, הדבר שיפילו אותו בעוד כמה צעדים פשוטים לקראת גופו.

״הלכתי.״ אומר בפתאומיות, מסתובב עם גופו ופותח את התא בשביל שנינו.
אני יוצאת אחריו, מסתכלת עליו משעשוע כשהוא מנסה לברוח כמה שיותר מהר. אני נעמדת מול גבו הרחב שנמצא עכשיו עם חולצה לבנה מכופתרת. הוא פותח את הדלת ויוצא כמו סערה מהשירותים, לא מחכה שאיזו אישה תקלוט אותו פה.

״ממש... עשה לי היכון הכן צא וברח.״ אני לוחשת למראה בחיוך, רואה איך עיניי זוהרות ובורקות מאושר קטן, איך לחיי מסמיקות כאילו עשיתי סקס של החיים.

אין לי מושג מה קרה עכשיו, אבל היה לי כיף כל כך, שבא לי להתגרות בו כל יום מעכשיו.