היכון הכן צא

~ פרק 39 ~

״איך המטופלת שלנו מרגישה?!״ קול גברי וצוהל נשמע. ״תברח! לך מכאן, תגיד לעצמך היכון הכן צא או ווטאבר!!״ אני לוחשת בהיסטריה ותופסת את כתפיו של רוס בחוזקה. עיניי נפערות כמו עיניו של רוס כשאנחנו מביטים אחד על השני ברגע מהיר - הוא מהנהן נמרצות ומתנתק ממני במהירות.
קול צעדיו של הרופא המתקרב ועומד ליד הווילון מסמן לנו שיש לנו בדיוק עוד, שלוש שתיים -
רוס פותח את החלון ליד המיטה שלי, מזנק החוצה ונתפס בעזרת אצבעותיו בעדן החלון.
פערתי את פי בשוק וניערתי את ראשי מהמחשבות.
הוא פאקינג קפץ מהחלון —
בהחלטה מהירה ולחוצה סגרתי במהירות את החלון בטריקה - שמעתי אותו מסנן קללה ואת גופו נופל לאדמה במכה.
פאק ריילי, מה את חושב שאת עושה עושה?! יכול להיות שסגרתי לו על הידיים? כן, זה מה שעש-
הווילון הוסט במכה והרופא החייכן הופיע עם חלוק לבן ופנקס קטן בידו.
אני עוד הסתכלתי על החלון, מנסה להבין מה הנזק שגרמתי לרוס מזה שסגרתי לו את החלון על האצבעות...
״הכל בסדר?״ הרופא שאל בקול מנומס אך חשדן.
הסטתי את מבטי מהחלון במהירות והסתכלתי עליו בחיוך קטן. ״כן.. אהמ.. אפילו מצויין, מתי אוכל להשתחרר?״ שאלתי בחיוך צבוע והעברתי יד לחוצה ורועדת בשיערי הבהיר.
שפתיי עוד עיקצצו מתחושת שפתיו של רוס עליהן, מחום גופו על גופי, מכפותיו הרותחות לופתות את מותני... לעזאזל.
״אני מבין שאת לא אוהבת בתי חולים, מה?״ שאל הרופא בחינניות וסימן לי עם ידו להישכב בחזרה עם גבי אחורה.
נשכבתי בחזרה על גבי באיטיות, משתדלת לא להרגיש את הכאב שוב כשאני מנסה לחשוב על שפתיי המעקצצות בתחושה נעימה.
״אני אבדוק אותך טיפה ואם אראה לנכון אני אשחרר אותך.״ אמר, ״תשכבי על הצד בבקשה.״ הסתובבתי והפנתי לו את גבי, מרגישה טיפה אי נוחות בגלל שהוא גבר. ״אני הולך לגעת טיפה בגב התחתון שלך עם האגודל כדי לדעת אם יש נזק בעמוד השדרה.״ הודיע לי כשראה את הלחץ. בלעתי את רוקי והנהנתי פעם אחת. הרגשתי את אגודלו נוגע בעמוד השדרה שלי בתנועה מעגלית, לוחץ טיפה וגורם לאנקת כאב קטנה להיפלט מפי. ״מצטער.״ אמר והתרחק.
חזרתי בזהירות לשכב על גבי והתבוננתי בו כותב במהירות עם עט שחור על הפנקס שבידו. ״לא הרגשתי משהו חריג, האחות גם בדקה אותך, אז יהיה בסדר, לא קיבלת שם מכה קשה מידי, רוב הכאבים שלך יהיו בראש אז אם תרגישי בגב תוכלי לנטול משכך כאבים וזה יעזור גם לראש.״ אמר בחיוך, ״אמא שלך נמצאת פה בחוץ עם עוד מישהי, את מרשה להן להיכנס?״ שאל בהיסוס.
עוד מישהי?
״כן, תודה רבה.״ אמרתי בחיוך מנומס. הרופא הסתובב, הסיט את הווילון וסגר בחזרה.
נשפתי אוויר וחייכתי לתקרה הלבנה, צחוק מאושר ומתגלגל יוצא מפי כשאני מחזיקה בבטני.
מי ידע שאני יכולה להיות מאושרת בגלל נשיקה מגבר, להרגיש כל כך טוב אחרי ההבנה שהוא שלי...
כן, הוא שלי.
אני לא יכולה לחלוק במי שנותן לי אושר כזה, אני צריכה לשמור עליו שלי לתמיד, לנצח נצחים... ואני אשמור בכל כוחי.