היכון הכן צא

פרק 35 - רוס:

אני נושם עמוק ומניח את זרועותיי על קיר המקלחת, נשען על הקיר ונותן למים החמים לשטוף את גופי מהסבון והזיעה של אחרי האימון. האדים במקלחת ממלאים את שדה ריאתי, הכל הופך לח אבל נעים וחם. כל שרירי גופי נרפים מהאימון הקשוח. אני עוצם עיניים ונאנח, מרגיש את השלווה מחסה על כל הדאגות והצרות שלי.
התאמנתי בחדר הכושר של הבית של ריילי כל הבוקר, נתתי את כל הכוח שלי מול השק איגרוף שהיה שם, עם המשקולות גם כן, וכל תרגיל שעשיתי קיבל את כל תשומת הלב שיכולתי לתת לו. לא ידעתי שיש לה חדר כושר בכלל, אבל היא נעלמה מהבית ובגלל שאסור לי לצאת עשיתי לעצמי סיור וירדתי לקומה למטה, מתחת לאדמה. גיליתי חדר כושר מעוצב עם כל המתקנים שצריך, דמיינתי איך ריילי עשתה חלק מהם כחלק מהשגרה שלה וטיפה התחרפנתי מהמחשבה, לא אשקר.
בראשי רק השם שלה הידהד, קול הבכי שהיא הסתירה ממני מבעד לדלת אתמול, ההתנגדות שלה, האהבה למשפחה שלה והעובדה שהיא נעלמה בבוקר. הערכתי את זה שהיא מתנגדת לי בגלל העקרונות שלה, הרגשתי את ליבי נפתח ויוצא אליה פי מליון מלפני כן ולא ידעתי להסביר את התחושה הזאת.
לא יכולתי ללכת לעודד אותה כששמעתי אותה בוכה... הלכתי אליה, דפקתי וניסיתי לפתוח - אך הדלת הייתה נעולה, היא השיבה לי ׳תפסיק רוס. אתה רק מחמיר את המצב, פשוט לך.׳ וכשדפקתי וניסיתי להיכנס בסביבות אחת בלילה, היא כבר הפסיקה לבכות ושתקה.
לא משנה איפה חיפשתי בבית העצום שלה - לא מצאתי אותה כאן. המיטה בחדר האורחים הייתה מבולגנת כסימן שישנו בה, הנעליי עקב שלה נשארו בחדר שלה - איפה שאני ישנתי - והארון שלה לא נפתח, לא שמעתי אותו נפתח.
היא פשוט נעלמה והשאירה אותי בבית שלה לבד.
ליבי מלא בדאגה אליה, אבל בעיקר בשאלות.
לאן יש לה להעלם כל הבוקר ולמה היא לא חזרה? למה היא לא לקחה את הרכב שלה שעמד בכניסה לבית עד לא מזמן?

אני יוצא מהמקלחת, עוטף סביבי את המגבת, ומתחיל לסדר את שיערי הרטוב מול המראה. גופי נוטף מים שיורד דרך השרירים, והמראה מלאה אדים מציגה אותי בטשטוש.
צלצול הטלפון שלי נשמע מהספסל עץ שצבוע בלבן, אני מתכופף מעט ומרים את הטלפון, עונה בקושי קל ומניח את הטלפון על השיש כשהוא על רמקול.
״רוס, איפה אתה?״ קולו של דיוויד נשמע, הוא עצבני. קולות של רוח נשמעים דרך הקו, מלווה בצעקות של אנשים שזורקים פקודות לשוטרים.
״אני? איפה אני כבר יכול להיות?״ אני מחייך בזדוניות למראה, מעביר מגבת קטנה על שיערי ומייבש אותו בשפשוף.
״טוב, אתה לא במיאמי! יש לך הסבר?!״ צועק.
״כן, אתה בטוח שאתה רוצה לשמוע אותו?״ אני שואל בשעשוע.
״למה אתה לא כאן, רוס? תפסיק לשחק איתי!״
״בסדר, בסדר... אני פשוט דיברתי קצת עם חבר וותיק וסידרנו את הדברים.״ אני מושך בכתפיי.
״סידרתם את הדברים?״
״כן, אני ומאט החלפנו תפקידים.״ אני אומר באושר.
״עשיתם מה?! אבל מה תעשה אם יתפסו אותך? איך נוציא אותך משם שוב?!״
״אז... לגבי זה, אני צריך עכשיו שתתחיל לעבוד על התיק שלי דיוויד. נמאס לי להיות תקוע פה, תשחררו אותי.״
״איפה זה פה?״
״זה משנה?? פשוט תשחרר אותי דיוויד.״
״בסדר בסדר.. אני עובד עכשיו על תיק אחר של בן משפחה שלי אז אני עסוק, אבל בכל מקרה אני אנסה לסדר את העניין.״
״תודה רבה.״ אמרתי בקול עצבני מעט ונתקתי את השיחה בלחיצה דחופה.