היכון הכן צא

~ פרק 36 ~

רק רציתי לומר שאני אוהבת את כל התגובות שלכן! בעיקר כשאתן מנסות לנחש מה יקרה בהמשך🥰❤️
פרק מהנה💙💙

****

ביטחון עצמי היה משהו שתמיד עבדתי עליו. לימדתי את עצמי לזכור שאני טובה, שאני יכולה לעשות כל מה שאני רק ארצה, שאני אישה סקסית ונחשקת מלאת יופי חיצוני ופנימי.
והיום, בתקופה הזאת של חיי, הכל מרגיש לי לא בטוח. אני מרגישה דברים שלעולם לא חשבתי שארגיש כלפי מישהו, וזה אסור לי, אני לא יכולה להודות בתחושת הפרפרים האלו, בתחושת הגוף שרועד בקירבה של אחי החורג.
זה אסור. ואני חייבת ללמוד להתרחק.
לקחתי נשימה עמוקה לתוך ריאותיי ונשפתי החוצה לאט... המסדרון ריק מאנשים, הפלורסנטים דולקים מעליי בעוצמה בינונית מרגיעה כשאני עומדת מול דלתות בית המשפט של גריי.
אני יודעת בדיוק מי מחכה לי בפנים, איזה איום מחכה לי שם ועומד להתנפץ עליי. הנחתי את ידי על דלת העץ מצד ימין ונכנסתי כשהמשפט ׳על החיים ועל המוות׳ מלווה אותי בכל צעד.
האולם ענקי ומלא אנשים, המקומום ביציאה למעלה נפתחו בגלל כל השמועות בחדשות על התיק הגדול. אם רוס לא היה מכה את לואי אז לא היו פה כל כך הרבה אנשים... כל האנשים שיושבים בכיסאות שמולי סיבבו את ראשם אחורה בליחשושים, דיברו בשקט והצביעו לכיווני בסתר.
בכל תיק פלילי יש סיכוי שעורך הדין מהצד הנגדי למואשם יפרוש בשיא, במיוחד אם הנאשם מואשם ברצח והתעללות ואונס ו... ובקיצור, המון דברים אחד על השני.
כולם סרקו את בגדיי מכף רגל עד ראש, בחנו את הלבוש כאילו הם מעצבי אופנה או סטייליסטים שיפוטיים.
היום הלכתי על לבוש מלא ביטחון עצמי וטיפה חשוף - הייתי צריכה את זה בשביל להרגיש טוב עם עצמי. החולצה הלבנה שלי קצרה במיוחד, יש לה רצועות בבטן והיא נקשרת בגב, יש מחשוף קטן בחזה עם שרשרת זהב קטנה בכיתוב RS ועגילי חישוק גדולים על אוזניי שחשופים ביגלל הקוקו הבלונדיני והארוך שהגיע עד לתחת כמו זנב מסתלסל. בפלג גוף התחתון לבשתי מכנס עור שחור ומבריק, צמוד לגופי ומדגיש כל קימור. וכמובן שלבסוף, נעלי עקב בצבע לבן עם יהלומים נוצצים.
שמעתי השתנקויות מפחד ומהתרגשות, כאלה שציפו לי וכאלה שחשבו שאני אוותר על לייצג עוד את מר טרייס שיושב ומזיע בתוך כיסא עור בשולחן שלי, זז ימינה ושמאלה עם התחת שלו כדי למצוא את התנוחה שתגרום לו להרגע, כנראה שאין כזאת כשאתה יוצא נגד פושע.
אני ממשיכה להתקדם ומיישרת מבט אל גריי שיושב על הכיסא שלו - הוא נראה מותש מהתיק, יודע יותר מידי ולא מצליח להתמודד עם זה - זקנו הלבן מעוצב היום כמו תיש וחליפתו מסודרת עם מפית בצבע אדום בצד. הוא מסתכל עליי בחיוך קטן וגאה, יודע שהגעתי לוחמנית היום לפי קולות הצעדים שלי שמשדרים את העוצמה שבאתי להפגין.
מזווית עיניי, אני רואה איך לואי מסובב את פניו אליי באיטיות, חיוכו נמחק משפתיו היהירות, הוא מצר את עיניו עליי במבט קטלני, אחד כזה שמטלטל את גופי וגורם לכל שיערות גופי לסמור בפחד. המבט שלו כל כך קודר, מלא רמזים ואזהרות...
לעזאזל עם אחר כך, מה כבר יקרה? מה הוא יכול לעשות לי? אני מניחה שאני לא חייבת לחכות עם השאלה הזאת עוד הרבה זמן, כי הוא הבהיר חד משמעית שהוא יגיב ויעשה לי משהו.
אני רואה בתוך העיניים שלו את הגלגלים רצים, את התוכנית שלו עוברת לנגד עיניו ואני שם - מתה מפחד ובוכה את דמעות האימים.
עד לא מזמן לא ידעתי מה זו אימה, לפחות לא אימה אמיתית. לואי גרינברג דאג להראות לי אותה והוא עשה זאת כהוגן. הציג את הפחד הכי גדול, את האיום הכי מוחשי ומטלטל - לתוך הפרצוף שלי בסטירה מצלצלת.
אני מניחה את הטפסים שלי על שולחן העץ המבריק ומהנהנת הנהון כבוד אחד אל טרייס הלחוץ שחושק את שיניו ומסתכל עליי בעיניים מלאות תקווה. אני מתיישבת, מסתכלת על גריי ומהנהנת אליו גם פעם אחת, ״סליחה על האיחור, כבודו״.
הוא יודע למה איחרתי אז הוא לא יעשה לי בעיות. איחרתי כדי להקליט את השיחה בין גרינברג לדרו... ועכשיו יש לי אותה בלחיצת כפתור בכיס של מכנס העור שלי.
בתקווה שזה יציל אותי או לפחות יקנה לי זמן לפני המשפט האחרון של לואי, שיקרה בקרוב... כל כך בקרוב שרק לחשוב על זה עושה לי רעידה בגוף ופיק ברכיים שעלול להפיל אותי לחושך.
״התחילו בבקשה,״ הפטיש מתנגש בעץ השולחן של גריי, גורם לכולם להזדקף בכיסאם במתח שלא מצליחים להשתלט עליו בגופם.
אני מחייכת בזדוניות אל לואי שמסתכל עליי במבטו הזועם, מצר עליי את עיניו ומוריד את מבטו באיטיות למחשוף שלי...
אני מסיטה מבט במהירות, בולעת את רוקי ומותחת את גופי באי נוחות. אני מבינה שהאומץ נעלם ישר כשהוא מחליט לעבור את הקווים האדומים שלי... וכנראה שהוא מספיק מנוסה אחרי כל הקורבנות שלו בשביל לדעת איך לגרום לי לסגת.
״עורך הדין אטיאס, אתה מוזמן לדבר.״ מחייך גריי אל אטיאס חיוך חם ומזוייף. אטיאס קם ממקומו, מעביר יד בשיערו הג'ינג'י כשכל צעד שלו עם נעלי העור נשמע על הפרקט המבריק והמצוחצח, ונעמד מול כל מי שבא לצפות במשפט הזה קורה. כפות ידיו אחת על השניה, הוא מעביר את מבטיו הלוך ושוב ואז נתקע על איזשהי נקודה מלפניו כדי להתחיל לדבר.
״לא מזמן קבלנו במשפט זה ראיות לכך שמרשי היה בזירת רצח. ריילי העירה לי בעצמה לכך שאני לא מתייחס לחלק הזה באישומים של טרייס ולכן החלטתי לקחת את זה על עצמי ביותר רצינות. עבדתי על זה קשה ולבסוף מצאתי הוכחה חזקה מספיק כדי לגרום לכם להבין שמרשי לא רצח אף אחד. למעשה הוא לא עשה כלום מהאישומים שריילי טוענת שעשה, הוא חף מפשע לחלוטין - אבל בכל זאת, בואו נהנה מהמשחק שיש לעורכת דין בת עשרים וארבע להציע.״ קורץ לקהל והם מצחקקים, מעלים את פניי באש של עצבים. ״מרשי לא היה באירוע רצח כלשהו אי פעם בחייו, לפי הטענות שלו, כמובן. למעשה, מרשי הוא בן אדם טוב שמגיע לו חופש ולא את כל הביזיון שקורה כאן.״ שתיקה נופלת על כולם.
אטיאס מסתובב לכיוון השני ומסתכל למעלה על האנשים שצופים בנו מהקומה השנייה. ״בתאריך השישי בדצמבר 2019 בוצע רצח בניו יורק, זוכרים? הרצח הימם את כולנו. בזירה מצאו את הטבעת של מרשי, טבעת נחושת עם חריטה של שמו עליה. מי שהיה כאן במשפטים הקודמים שלנו בוודאי זוכר שטענתי שרוס וולטר - שוטר באחת היחידות של מיאמי - ומרשי היו חברי ילדות עד שרוס ברח והשאיר את לואי למר גורלו. מצאתי בתמונות ישנות בפייסבוק את התמונה הזו-״ שולף תמונה מהכיס האחורי בחליפה השחורה שלו, מראה אותה לעיניי כל. ״כאן תוכלו לראות את רוס ולואי עושים הורדת ידיים חברית בבית של משפחת סילבה, שאגב התבררה לי כהמשפחה המאמצת של רוס.״ האולם משתקק, גופי מתחיל להזיע, להימתח, ליבי דופק והולם באוזניי שאני כמעט בטוחה שטרייס מסוגל לשמוע אותו גם.
כשאני מסיטה את מבטי מעיניו היורות אש של אטיאס אני פוגשת את המבט הזדוני והאפל של לואי. הוא מחייך אליי חיוך צדדי, מותח את צווארו ונשען לאחור. חולצתו הלבנה והגינס השחור יושבים עליו מצויין אבל מאפשרים לראות שהוא הרזה בתקופת המעצר.
״בהורדת הידיים תוכלו לראות שעל אצבעותיו של רוס יש טבעת עושיה נחושת עם שמו של לואי חרוט עליה. וההפך מזה - ללואי יש טבעת נחושת על האצבע עם שמו של רוס וולטר עליה.״
ניחשתי שאטיאס ינסה להשתמש שוב בעובדה שרוס ולואי הכירו בעבר, אבל לגבי הטבעת? אין לי מושג. אין לי שום טענה שתגרום להם לסגת מזה... באמת היו טבעות.
״זה די ברור שלריילי יש סיבות ללמה היא רוצה להפיל את גרינברג, אבל התאוריה שלי היא ברורה. רוס הפליל את חברו ברצח וברח, ובהווה שלנו הוא גם ניסע לרצוח אותו בחדר החקירות, נשמע הגיוני, נכון?״ מחפש אישורים, כולם מהנהנים אליו.
אני מרגישה כאילו רגליי רועדות.
״אני יכול לחזור למקומי כבודו?״ שואל את גריי. גריי מאשר לו בהנף יד ומחזיר את מבטו אליי, נראה כועס ומבולבל יותר מאי פעם.
״עורכת הדין סילבה, את מוזמנת לעמוד פה ולהגן על מרשך לפני שאני מחליט לבטל את התיק שלך.״ פוקד גריי. רגליי רועדות לשמע ההחלטה הגורלית. אסור לי להפסיד.
אני נעמדת מול כולם בגב זקוף, מתחמקת ממבטו של לואי הזומם על גופי וגורם לי להרגיש לא בנוח. ״אל תמהרו להאמין לכל שטות... בחייכם אנשים, אתם נראים כאילו כבר גזרו את דיני... תרגעו.״ אני אומרת בחיוך ציני. ״לפני כמה שבועות, במשפט הקודם, אני הבהרתי שלעולם לא הכרתי את לואי לפני, ולכן אין לי שום דבר נגדו. את רוס הכרתי לא מזמן, גיליתי בזכות אימי שלפני תקופה ארוכה של זמן היא אימצה תינוק לבית שלנו. אני לא הכרתי את רוס, לא גדלתי בתור אחותו ולא ידעתי על קיומו עד היום שבו הוא הגיע לבקר את אמא שלי בבית שלה ומאז התחיל לחלחל בחזרה למשפחה. היום, אני יכולה להגיד לכם שהוא חלק, אבל זה לא אומר שיש לי אינטרס. אני מאמינה בעובדות בשטח, ויש לי כמה כאלה.״ אני אומרת בחיוך זומם לאטיאס ולוחצת על השלט בכיסי.

״אני רוצה הלוואה, לואי. תן לי הלוואה.״ קולו של דרו נשמע. ״מה תעשה עם ההלוואה שלי, דרו? מה אתה מציע?״ קולו הערמומי של לואי נשמע, כל כך צרוד ומסוקרן, כל כך שועלי ורע... שזה עושה לי צמרמורת כשאני נזכרת באיך הוא דפק לי את הראש בקיר או העיף אותי על העץ ליד הבית שלי כשהיינו לגמרי לבד. ״אני רוצה לפתוח מועדון עם הלוואה של שני מליון דולר, אם תסכים ותתן לי את הכסף, נוכל לעשות את המועדון כעסק של שנינו, תעביר מאצלי סמים, תשתמש בכל המשאבים שלי, בכל העובדים וגם תקבל עשרים אחוז מהעסק. נשמע לך טוב?״ כולם משתנקים. ״נשמע מצויין.״ ואני מכבה את הקלטה.

״עובדה בשטח או לא עובדה בשטח?!״ אני שואלת בקול רם. ״כן כן, בבית המשפט לרוב לא יתקבלו הקלטות, אני יודעת אטיאס.״ אני מגחכת לנוכח המבט שהוא שולח לי. ״אבל עברתי אישור מיוחד. ההקלטה עברה סריקה מיוחדת של הממשלה ולכן היא מאושרת על ידי כל הגורמים. אל תאמינו לדברי הסרק, אל תאמינו לאיש שבוחר לתקוף אותי דרך המשפחה שלי והקרובים אליי, האחד שהראה לנו רק הוכחה אחת בזמן שנתתי כבר שתיים או שלושה, תאמינו לי, תתמכו בי ואולי נצליח להפסיק את הרציחות שיש לנו מתחת לבתים בכל יום.״ צעקתי בעוצמה וזכיתי למחיאות כפיים מלאות עוצמה.
״שקט!״ נהם גריי בקולו החזק.
הכפיים הפסיקו ברגע והדממה מלאה את החלל. ״אני לא נוהג לקבל את ההקלטות האלו, אבל קיבלת אישורים ושלחת לי אותם, לכן אני אקבל את זה. לואי לא יהיה במעצר לפי הסדר ארה״ב. נתראה במשפט הבא כשתבואו לי עוד הוכחות.״
״אבל זה בדיוק כמו לא לקבל החלטה בכלל!״ זעק טרייס.
״כבד את מעמדי!״ נזף גריי, ״אני אחליט מה יהיה פה ולא אף אחד אחר! עורכת הדין שלך לא נתנה לי מספיק ראיות כמו שאתה לא נתת לה! די למהומה!״ האנשים התחילו להתפזר ולהיעלם, מבטי הצטלב בשל לואי העומד לצד אטיאס ומדבר איתו כשהוא משקיע מאוד במבטים הנוקבים שהוא שולח לי.
עשיתי לו אצבע שלישית ונעצתי בו מבט כשעשיתי עם שפתיי, ׳עצור אותי, בן זונה.׳

רעש מחריש אוזניים נשמע ורוח חזקה מלאת חום רותח ושורף התנגשה בגופי והעיפה אותי להתנגש בדוכן העדים עם גבי וראשי.
ראיתי בעיניים מטושטשות איך כל האנשים בורחים, איך האש משתלטת על הדלתות הגבוהות עשויות מעץ של בית המשפט....
והבנתי - מישהו טמן לנו מלכודת.