היכון הכן צא

~ פרק 8 ~

אנחנו נכנסים לכנס הגדול של בית המשפט, מלא עורכי דין שלמדו ביחד איתי, מלא שופטים זקנים חלקם ראו אותי מנצחת בתיק וחלקם ראו אותי מפסידה... אבל כולם כאן.
לא ידעתי על הערב הזה, פתאום שלחו לי הודעה אחרי שחזרתי מבית המשפט הבוקר.
האחוזה הגדולה של האירועים שלנו נפתחת בקול צהלות, אנשים מתחבקים ואומרים שלום אחד לשני בלחיצת ידיים עסקית ומכבדת.
אני עומדת מחוץ לאחוזה, צועדת על המדרגות ביחד עם רוס. ״איך לא אמרו לי שהאירוע יוצא היום?...״ אני ממלמלת, מרגישה את הלחץ נבנה בחזי כמו פצצה מתקתקת שיוצרת כיווץ קטן בבטני.
רוס רוכן אל אוזני מאחור ברגע מהיר, מזיז טיפה את שיערי הבלונדיני כשלוחש בקולו העמוק, ״את תהיי בסדר, ניכנס נגיד שלום ונלך הביתה.״ שיערות גופי סומרות מעט ברעד קטן אני מכווצת את שפתיי ונושפת אוויר. מרגישה את מבטו סורק אותי וממהר להתרחק, כאילו נרתע מהרגע.

אנחנו נכנסים מהדלתות הגדולות, התקרה גבוהה כל כך, מנורת זהב ענקית נמצאת באמצע החלל, ממנה יורדים כל מיני יהלומים קטנים שמנצנצים באורות מעל כל האנשים שכבר התחילו לרקוד ריקוד זוגות. האווירה חמימה ונעימה, אורות כתומים צהובים בשילוב עם מעט נרות בצדדים ופרקט מעץ. זה מושלם לתחושת בית. מליוני אנשים ממלאים את האולם, שולחנות גבוהים מזכוכית עגולה מפוזרים בכל הצדדים של האולם, כל קבוצת אנשים מקיפה שולחן, אוחזים בכוס יין ארוכה ויפה ומדברים בחיינינות. נשים בעלות שמלה אדומה עוברות לצידי, אפילו ראיתי שמלה ירוקה מזעזעת אחת עם מחשוף עמוק עד לבטן. נשים שחובקות זרוע של גבר עם חליפה שחורה, כולם נראים מגונדרים בהחלט.
אני נכנסת עם עקביי הלבנים והנוצצים, אצבעותיי משחקות אחת בשניה בלחץ ליד בטני התחתונה כשאני סורקת את המקום עם מבט מופתע והמום.
אני רואה את גריי עומד שם - שערו הלבן מסורק לאחור, הוא לובש את החליפה הרגילה שלו ובפיו סיגרה כשהוא נושף את העשן הלבן החוצה. מולו עומד קייל, סטודנט ללימודי משפטים.
וכמובן, הם מקיפים שולחן זכוכית עגול וגבוה, נראים סובלים במיוחד.
קייל ואני למדנו ביחד והוא פשוט לא עבר את המבחן הגדול של המשפטים, אז הוא נשאר ללמוד עוד... בטח הוא כבר לא סטודנט, או שכן?

הרגשת חמימות עוטפת את ידיי, לוחצת מעט את שתי ידיי במחווה של ׳תפסיקי׳. אני מורידה את עיניי אל ידיי הלחוצות שמשחקות אחת בשניה.
כף יד עם צמידים שחורים ולבנים, אצבעות עם טבעות כסופות, וורידים משורטטים ושיזוף מושלם עם חליפה שחורה ומסודרת.
״תפסיקי לשדר לחץ.״ קול מוכר וגברי נשמע, אני מרימה את מבטי וקולטת את עיניו הדואגות של רוס. כף ידו לוחצת בלפיתה חלשה על ידי ומורידה את ידי לחיקי. ״את בסדר, אפילו יותר מבסדר. פשוט לא היית מוכנה לזה, תנשמי ותגידי שלום כדי שנוכל לברוח.״ אומר ומתקרב אליי- משחיל את ידו לגבי התחתון והולך לצידי לכיוון גריי. ״תודה.״ אני לוחשת והולכת לצידו בלי מלחמה, אני צריכה מישהו שילווה אותי הערב, אם לא... אז כנראה שבשלום הערב הזה לא יעבור.